השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת דברים, ובכך אנו פותחים את החלק החמישי והאחרון של התורה. עיקר עניינו של ספר זה הוא בדיבורים, כשנאומיו של משה אל העם, בחודש האחרון לפני מותו, הם המרכיב המרכזי. בשבוע הבא יחול צום תשעה באב (יום שני בערב). השבת שלפניו נקראת בפי העם גם בשם "שבת חזון", על שום ההפטרה מהנביא ישעיה, הנקראת נוסף על הקריאה בתורה ועוסקת בנבואת התוכחה הקשה של הנביא על המתרחש בירושלים של ימיו, בעת שהבית הראשון היה קיים.
כבר הצבענו על כך בעבר כי אף שפורמלית אין ולא אמור להיות קשר בין הפרשה השבועית ללוח השנה היהודי, חכמינו הדרשנים ניסו למצוא קשרים כאלה בכל כוחם. במקרה של פרשתנו לא היה צריך להתאמץ יתר על המידה, כיוון שמשה רבנו, במסגרת נאומו, משתמש לראשונה בביטוי חריג המזכיר אסוציאטיבית את תשעה באב.
וכך אומר משה בפתח נאומו הראשון, כאשר הוא סוקר את מעשי העם במדבר: "איכה לבדי טרחכם משאכם וריבכם". בעברית שלנו, משה מזכיר לעם שהוא טרחן ומרבה להשתמש בבתי הדין כדי ליישב סכסוכים פנימיים. הכל נשמע הגיוני וסביר, רק הביטוי שבו משתמש משה אינו רגיל.
לאוזן היהודית המילה "איכה" מזכירה את מגילת איכה, שהשימוש בה אינו תדיר בתנ"ך. חכמינו אף עמדו על כך שרק שלושה נביאים השתמשו בה בנבואותיהם - משה ("איכה אשא לבדי", דברים א'), ישעיה ("איכה היתה לזונה", בהפטרה של שבת) וירמיה ("איכה ישבה בדד", מגילת איכה). מה יש בו בביטוי הזה, "איכה", ההופך אותו לכל כך עוצמתי.
פירוש הביטוי בעברית הוא "איך אוכל" או "לא אוכל", כלומר משה מספר שאינו יכול לשאת עוד את האחריות לבדו. אחרים מפרשים את המילה "איכה", שמשה יכול, טכנית, לשאת באחריות, אבל אין זה דבר ראוי ונכון לעשות. בדבריו של ירמיה, "איכה ישבה בדד", הוא מתאר בפליאה איך קרה שעיר בינלאומית הפכה למבודדת ולמנותקת מכל העמים.
* * *
לעומת זאת, כשישעיה אומר "איכה היתה לזונה", אי אפשר להכניס את הפירוש "לא אוכל" בהקשר נכון. על רקע השונות הגדולה בפירוש המילה, בשימושים שונים, אפשר להצביע על מדרש חכמים נוסף, כשכך אמרו: "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה איכה אשא לבדי (דברים א', י"ב), ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים איכה ישב בדד (איכה א', א')". משמע, לו זכינו, היינו מסתפקים בפסוק של משה, משלא זכינו, אנו נאלצים לקרוא את "איכה" של ירמיה.
על פי המדרש, המילה "איכה" היא פליאה. מעבר לחוסר היכולת הגנוז בפירושה, יש בה הבעת השתאות - איך אוכל לטפל בכל כך הרבה דברים לבד? איך קרה שירושלים, מרכז העולם, הפכה למנותקת ולמבוזה? אלא שכדרכו של עולם, אנחנו לא קולטים את המציאות במלוא עוצמתה.
משה מספר לעם איך אלוקים הירבה אותם כחול הים, ואז הוא אומר לעצמו, איך אוכל לטפל בהם, הרי הם רבים כל כך. לו היינו שמים לב לטוב אשר גמל לנו האלוקים, בהרבותו אותנו, היינו מבינים כי אפשר לריב פחות.
נדרשת אם כן הבנה שהבלאגן הגדול הוא שפע וברכה, בדיוק כמו בבית שבו נכדים רבים, והסבים אומרים לעצמם - כמה רעש מצפה לנו השבת. אך את כל זאת לא הבנו, ולכן לא זכינו. מכיוון שלא זכינו, נצטרך לראות הכל מהכיוון ההפוך, השלילי - איך הפכה ירושלים מעיר שוקקת לעיר רפאים.
ובימים אלה, כשאנו רואים את ההקרבה והמסירות של חיילי ואזרחי עם ישראל לארצו, אנו אמורים לזקוף קומתנו ולומר: איכה צמח לנו דור שכזה, מלא רגישות ונחישות. ומתוך התפעלות זו, נביט בעין טובה על כל הטוב שגומלים אותנו. שבת שלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו