1. הנה מכתב שנשלח אליי ובו רשומה שכתבה אחת מהמפגינות נגד המערכה בעזה, במוצאי השבת האחרונה בתל אביב. קיצרתי והידקתי את הדברים מעט, יש בדברים הללו הד לטון מסוים שלא נשאר רק בקרב המפגינים המועטים ביחס, אלא מהדהד גם בקרב כותבי שמאל יותר מאוזנים. תגובתי בהמשך.
אני מרגישה שזה הזמן הכי עצוב שחייתי בו, נדמה לי שאף פעם לא הייתה כאן כזאת אלימות. גם האלימות שבתוכנו וגם מה שאנחנו עושים לשכננו בעזה. אני מרגישה שאיבדנו כל צלם אנוש (אני מדברת עכשיו עלינו).
לרוב העם אין שום בעיה עם העובדה שבעזה נהרגו כבר אלף איש ששליש מתוכם ילדים. האמירה הכי רווחת היא שהחמאס אשם במותם, שהם משמשים כמגן אנושי, שלפלסטינים לא אכפת מהילדים שלהם. כל האמירות הללו לא מבוססות על שום דבר פרט לשטיפת המוח שנעשית כאן על ידי התקשורת שהיא זרוע של הממשלה המושחתת והרעה שלנו.
מי שהרג את הילדים הללו, את האזרחים הללו בעזה, הם אנחנו ולא החמאס. לרוב העם גם אין בעיה אמיתית עם זה שחיילים נהרגים. זה המחיר שאנחנו אמורים לשלם לדעתם. המחשבה שילדים בני 18 אמורים ללכת ולהקריב את עצמם, למען מה?! למען איזו מטרה?! היא מחשבה חולה ומעוותת של עם חולה ומעוות.
אתמול בהפגנה זה היה הדבר הכי מפחיד שאי פעם חוויתי. הייתה אלימות מטורפת באוויר, הם רצו להרוג. אתמול כשעמדתי ברחוב זרקו עלי ביצה, אחר כך כשעברתי ליד כיכר מסריק, אי אפשר היה להיכנס לכיכר כי הייתה מלאה באנשים לובשי דגלים, צורחים ומקללים, מאיימים ברצח ואונס, ומוקפים בעשרות שוטרים.
בכיכר הזאת התנשקתי בפעם הראשונה עם בועז, זאת הייתה הכיכר של ילדותי, ואתמול היא הייתה מלאה שנאה ורצון למוות. אני לא יודעת מה יהיה כאן, אני רק יודעת שיש כאן שבר נוראי. שבר מוסרי שאני לא זוכרת כמותו והמחיר יהיה מחיר יקר מאד.
2. באמת שאינני יודע מהיכן להתחיל בטקסט כה ילדותי. "אני מרגישה", "נדמה לי", ושוב "אני מרגישה". נו, אז היא מרגישה ומדמיינת. אני מרגיש אחרת ו"נדמה לי" שהרוב מרגיש כמוני. אני מרגיש רוח מיוחדת הנושבת כיום בעם, רוח שקצת הדחקנו ועתה היא מתפרצת בעוצמה ומשיבה חיים לתוכנו; לא בשולי החברה, אלא ברוב המוצק הניצב מאחורי לוחמיו ומנהיגיו ותומך במערכה הצודקת על שלומנו וזכותנו לחיות כעם בארצו.
והקביעה: "לרוב העם אין בעיה" עם מותם של אלף תושבי עזה ובתוכם ילדים. זה מהיכן? היא חקרה? בדקה? מהיכן עלילת הדם שאין לאנשים בעיה עם מותם של ילדים, במה היא רגישה יותר מאחרים? כמובן שמדובר במוסכמות המקובלות בחוג הסוציו-פוליטי הצר להחריד של המקוננת הזאת, כך מסתכלים אצלה על רוב הציבור.
חמאס אכן אשם במות אנשיו והילדים שם, כתבתי על כך מספר פעמים במאמריי. מי שנחבא מאחורי משפחתו שלו ואוחז אקדח כדי להורגני, אין לי ברירה אלא לפגוע בו. אמנם, אשתדל בכל מאודי לפגוע אך ורק בו ולא בילד שהוא מחזיק, אזהיר אותו להתרחק ואעשה צעדים נוספים, גם אם אינם מקובלים בשום תורת לחימה בעולם. אבל אם לא תהיה ברירה, אנשוך את שפתיי ואפגע במקור הירי. וכבר חז"ל קבעו את הכלל המוסרי הבסיסי "מאי חזית דמך סומק טפי", ומה ראתה המקוננת הזאת שדם העזתים אדום מדמנו. כל טיל שיורט כוון לרצוח נשים וילדים בקרבנו.
אבל מבחינתה, אלו "אמירות שלא מבוססות על שום דבר פרט לשטיפת המוח שנעשית כאן ע"י התקשורת שהיא זרוע של הממשלה המושחתת והרעה הזאת". המשפט המגוחך הזה נשמע לרוב במחוזות השמאל הרדיקלי, שעזב מזמן את הרדיקליות לטובת תימהונות פסבדו מוסרית נוסח נטורי קרתא, רק בלי אלוהים.
מספר משפטים קודם לכן היא קבעה קביעות נחרצות ביחס למה ש"העם" חושב ומרגיש, למרות שאין לה ביסוס לשום דבר מזה. אבל העובדה שחמאס משתמש באזרחיו כבמגן אנושי, אינה מבוססת עבורה. נא להיכנס לאתר "מבט לתקשורת הפלסטינית", וכן לאתר "ממר"י" ואפילו למאמריי האחרונים, ואפשר יהיה להיווכח שמדובר במדיניות מכוונת של חמאס, המבוססת על ההנחה מעימותים קודמים, שצה"ל הוא צבא מוסרי שיהסס שבע פעמים אם לתקוף אזרחים.
3. עבורה, התקשורת היא "זרוע של הממשלה" – אה, הצחיקה אותי. מהמקום הנידח בשולי הגלקסיה השמאלית, כולם נראים לה "ימנים". הנה אינדיקציה לטיעון רציני וגם לתוקף מוסרי: דיוק, שכמובן חסר פה. נכון הוא שיש קונצנזוס נרחב ביחס למלחמה הזאת, וכי כיצד לא? לולא כיפת ברזל, היו הפגיעות בקרב אזרחינו איומות ונוראות, ולולא נחשפו המנהרות, היה מתבצע טבח המונים ביישובי עוטף עזה – מאות ואלפי הרוגים אצלנו, חס ושלום. או אז, הייתה עזה נהרסת ועשרות אלפי אנשים שם היו נהרגים. דווקא פעולת צה"ל הנוכחית מונעת סבל רב יותר משני הצדדים.
מבחינתה, אין מטרה למלחמה הזאת שאין צודקת ממנה, מדובר רק ב"ילדים בני 18 המקריבים את עצמם למען מה? למען איזו מטרה?!" ככלל, לדעתה, המחשבה שהמחיר לשלום אזרחינו, ובעצם למען חירותנו כעם יהודי במולדתו, כולל מסירות נפש של חיילינו – "זאת הסתכלות חולה ומעוותת של עם חולה ומעוות". כי בעצם, "לרוב העם אין בעיה אמיתית עם זה שחיילים נהרגים". תגיד, עם זה עליי להתמודד? שנעבור אחד אחד בעם ונשאל, האם אין לו בעיה עם זה? היא נפלה על הראש? מה אני שואל, היא עברה שטיפת מוח ואינדוקטרינציה ארוכת שנים, לפיה אין ליהודים זכות למדינה משלהם ובעצם הורתה של ישראל בחטא, ולכן ארגוני חמאס וג'יהאד וכו' צודקים במאבקם. לכן היא שונאת את עצמה וזהותה, כי היא מזהה את העם שהיא משתייכת אליו כמי שאחראי בדמיונה לזוועות שאירעו לפלסטינים המסכנים. היא קנתה לגמרי את הנרטיב הפלסטיני השקרי ולפיו היא שופטת את בני עמה.
משום כך, היא סבורה, הנכונות להקריב חיים למען חירות במולדת היא "חולה ומעוותת" – על כך אמרו חכמינו "הפוסל – במומו פוסל". מי שלא מבין את האמתות היסודיות הללו הוא באמת חולה בנפשו ומשובש בדעתו.
"ממשלה מושחתת ורעה" – אני לא זוכר זהירות כזאת מצד ממשלה קודמת בהפעלת כוח כלפי אויב ניאו-נאצי כמו חמאס (קראו את אמנת חמאס). כל הרוגינו ומתינו בקרבות הם תוצאה מהניסיון להימנע מפגיעה באזרחים. אין לזה תקדים (!) בהיסטוריה הצבאית בעולם כולו, והדברים בדוקים. צה"ל לא הפעיל אפילו אחוז קטן מיכולותיו כלפי מחבלי חמאס.
4. ואז ההתבכיינות: "זרקו עליי ביצה". אוי אוי אוי. ועלינו זורקים טילים, יום ולילה, אלפי טילים, כדי להרוג בנו ללא אבחנה וללא הקשה בגג. אלפי ילדים מבני עמנו מרטיבים במיטה רק משום שהם יהודים, אבל עליה זרקו ביצה. וכן, "בכיכר הזאת התנשקתי עם בועז", אוי, בועז. מה קרה לנשיקה שהפכה ל"שנאה ורצון למוות". איזו רומנטיקה של קיטש ילדותי. אני זוכר שבעזה חיבר ר' ישראל נג'ארה את הפיוט העמוק "יה ריבון עלם ועלמיא", זאת הייתה עזה של פעם, ומה קרה לה שהפכה למקום של תעשיית מוות והרג ואבדן ליהודים, איך זה נשמע?
היא מרגישה מצוקה בחופש הביטוי? מישהו אסר עליה לדבר? הממשלה "המושחתת והרעה" שלחה את המשטרה כדי לאפשר לה להפגין ולומר ככל העולה על רוחה ההזויה, והיא מדברת על קשיים. סליחה? במשך עשרות שנים חווינו השתקה אלימה של השמאל הזה כלפינו – כלפי הרוב השמרני הישראלי. אני אישית זוכר את היחס כלפיי במוסדות אקדמיים מסוימים. עד היום אין לדעות הללו, המייצגות את רוב הציבור, מקום בזמן שיא ברדיו ובטלוויזיה הממלכתיים. אפילו לא בפאנלים הרבים המאכלסים לעייפה את אולפני הטלוויזיה בימים אלו. מבחינת רוב הציבור, השדרנים והמגישים שם נמצאים בצד השמאלי של המפה הפוליטית. נכון שמבחינת המקוננת מדובר ב"זרוע של המממשלה", אבל זה רק כי היא לא באמת שמאל, אלא "ימין פלסטיני".
אני לא יכול להימנע מהערה סרקסטית ביחס לתיאור המפגינים היריבים: "אנשים לובשי דגלים". אמאל'ה! האם רק לי זה מזכיר "לובשי מדים" (חומים?). אינני מתכוון להגן על חוליגנים מימין שנזקם רע וכתבתי לא מעט נגדם. אבל אינני רואה הבדל מהותי בינה לבינם. אם כבר, אזי הכף נוטה לחובתה, משום שההפגנות הללו שלה ושל חבריה מספקות דלק למאגרים המידלדלים של האויב, הסבור שהנה, הישראלים יתחילו לריב בינם לבין עצמם. בעיקר, החבורה הזאת, שהמקוננת נמנית עליה, מספקת את הלגיטימציה לרשתות התקשורת העולמיות כמו גם לשמאל העולמי לגנות ולהשמיץ את ישראל ולכבול את ידי חיילינו מלשים קץ לטרור החמאס – שכן, אם אפילו הישראלים אומרים את זה, סימן שזה נכון.
5. ולבסוף, היא "לא יודעת מה יהיה", אבל "רק יודעת שיש כאן שבר מוסרי שאני לא זוכרת כמותו". השימוש התדיר במילה "מוסר" על שלל הטיותיה כפי שנעשה בידי דוברי שמאל רדיקלי, מעורר בחילה. המוסר שהיא נוקטת בו הוא שימוש ציני במילה שנועדה לציין את גבולות קבוצת ההשתייכות הסוציו-פוליטית שלה. "אנחנו" מוסריים ואילו הם – כלל ישראל – רוצחים. חכמינו לימדו אותנו על החומרה היתרה שיש במעשיהם של מי שפרשו מן הציבור ואינם משתתפים בצערו ובנחמתו, על אחת כמה וכמה בעת מלחמה.
אם יש שבר מוסרי, הוא נמצא בקרב דמויות כמו המקוננת הזאת. כל קשר בינה לבין מוסר הוא מקרי בהחלט. אישה שאינה מזדהה עם עמה, החושבת שאנחנו האשמים במערכה שכולם עדים שנכפתה עלינו, המעדיפה את הבכי של העזתים על פני ילדי עמה שלה – היא עצמה "מושחתת ורעה".
ואחרי כל שאמרתי, אני מוכן להילחם על זכותה של המקוננת לומר ככל העולה על רוחה, אבל בה בעת לנוד לה במנוד ראש השמור אצלנו לאנשים שלא התבגרו ונותרו עדיין בני 17 בכיכר מסריק, רגע לפני הנשיקה הראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו