ואהבת לאויבך כמוך?

1 אנחנו לא נלחמים בחמאס בלבד. שלא נתבלבל. מאחוריו ניצבים חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי, אל־קאעידה, דאעש, סוריה, עיראק, חלקים בירדן, קטאר ועוד מטורפים מבית המדרש האיסלאמי הרדיקלי, כולל ברשות הפלשתינית "המתונה". וכמובן - איראן. מטרתם: החרבת הציביליזציה המערבית שישראל משמשת מבוא ופתח בחומתה. הם צועקים זאת בראש חוצות זה זמן רב. חלקים בתוכנו ובמערב מסרבים לשמוע. 

לרשות אימפריית הרשע הזאת עומדים לא רק מיליארדים שהמערב משלם, אלא גם אידיוטים שימושיים, עשרות ארגוני "זכויות אדם" המקדשים את זכות המנוולים לחיות ואינם מכירים בזכות היהודים להגנה עצמית. ממש כמו חלקים בתקשורת הישראלית. אנחנו תמיד מחפשים ללמד זכות על הרשע. 

וכי אינכם רואים בכל צילום של פלשתינים מסכנים רצים וזועקים, שאין שם נציגי חמאס, אין לובשי מדים! לאן נעלמו פחדני החמאס? בניגוד למפקדינו, הם נחבאים מתחת לבתי חולים ולבתי ספר. שנית, הם לא יסתובבו באזורים מוכי הפצצות, משום שהם מעוניינים במוות רב, ואם אפשר - גוויות ילדים מרוטשות. זה משרת את המטרה, והצופים אינם נשארים אדישים. 

הנה האמת הפשוטה: מי שאחראי לכל מוות של ילד ואישה ברצועת עזה אינו צה"ל; אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להימנע מכך. בעוד אנו יורים כדי למנוע שיגור טילים לעבר אזרחינו, חמאס יורה כדי להרוג יהודים רבים ככל האפשר. בעוד אנו מקדשים את החיים ונלחמים להגן עליהם, חמאס ולווייניו מקדשים את המוות. מי שאחראי למוות ולהרס ברצועת עזה הוא חמאס, ורק הוא. מי שאומר אחרת, הוא לא רק אידיוט מוסרי אלא משתף פעולה עם האויב. 

הנה הסעיף השמיני באמנת חמאס, המצע לפעילות הפוליטית והצבאית של התנועה: "אללה הוא תכליתה (של התנועה), הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש (ג'יהאד) היא דרכה, והמוות (מות הקדושים) למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה". עם פראי האדם האלה אנחנו מתעסקים, גם אם לבושים בחליפות ברשתות הטלוויזיה העולמיות.

2 רשת שלמה של אידיוטים מוסרניים הממומנים בידי הקרן להחרבת ישראל, ג'ורג' סורוס ומדינות אירופיות, פועלת להכין תשתית לדו"ח גולדסטון השני. חזרה על האשמות לא מבוססות בדבר ירי לכאורה מכוון ושיטתי לעבר אזרחים פלשתינים, עונש קולקטיבי, "פשעי מלחמה" ו"פשעים נגד האנושות" וכדומה. כך מכינים את הקרקע להתערבות בינלאומית. 

בעצם ימי המלחמה, פירסמה "האגודה לזכויות האזרח" יחד עם הארגונים "בצלם", "יש דין", "עדאללה", "מחסום ווטש", "רבנים ורופאים למען זכויות האדם" ועוד, מכתב פומבי ליועץ המשפטי לממשלה, שבו הזהירה מפני "חשד רציני להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי". ממש "במקרה" פורסם המכתב בסמוך לדיון במועצת האו"ם לזכויות האדם. 

במכתב שפורסם נאמר שלפי דיני הלחימה, יש להבחין "בין לוחמים לאזרחים שאינם משתתפים בלחימה" - סליחה? מתי נכתבו ההוראות האלה? לבטח לא ביחס לסוג המלחמה הנוכחי. מהיכן הגיעו לוחמי חמאס, מהמאדים? מדובר במשפחות הטרוריסטים וחמולותיהם. שנית, חמאס מונע מתושבי השכונות - שמהן משגר טילים - לעזוב את בתיהם, בדיוק מהסיבה שארגוני השמאל יעבדו שעות נוספות למנוע מצה"ל לפעול נגדם בתואנה שמדובר ב"ירי חסר הבחנה". אם המשפחות משמשות מגינים חיים עבור אלה המבקשים לרצוח אותנו - מה אפשר לעשות? 

יש בנו צער עמוק על כל הרג של ילד, אישה, זקן. לא רצינו לעשות זאת, ביקשנו לחיות פה בשלום, רצינו לראות את עזה הופכת לסינגפור של המזה"ת. אבל עזה הפכה למבצר צבאי שמטרתו רצח יהודים באשר הם. 

חובתה העליונה של מדינת ישראל להגן על חיי אזרחיה, לא רק באמצעות כיפת ברזל אלא באופן אקטיבי: למנוע מחוליות הרצח לירות לעברנו. ואם המחבלים נחבאים מאחורי משפחותיהם - דמן של המשפחות חל על ראש מחבלי החמאס. הם ורק הם אחראים למות קרוביהם. 

3 הבה נשטח את האמת: מבחינתכם, אין לנו לגיטימציה לעשות דבר, משום שאנחנו "כובשים" ו"מדינת אפרטהייד" ו"גזענים". מפריע לכם מותם המצער של 200 אזרחים בהפצצות נקודתיות של צה"ל ולא מותם של 200 אלף אזרחים בסוריה ובעיראק. שם ערבים הורגים ערבים. עבורכם מדובר בתופעת טבע. כמה צביעות.

צה"ל לא צריך לספק לכם ולא למועצת "זכויות האדם" באו"ם - בהשתתפות מדינות מוסריות כערב הסעודית, לוב וקטאר - שום סיבה מדוע הפציץ בית זה ולא אחר. שום צבא לא מודיע מראש לאוכלוסיית האויב על תקיפת אזורים שמהם משוגרים טילים רבים לעברנו במטרה לרצוח כמה שיותר יהודים. 

במשך שנים עבדה מכונת התעמולה של השמאל - באמצעות אלף סייעניה בתקשורת ובאקדמיה - לשכנע שאנחנו מפלצת וכובשים אכזריים ובעצם אין הצדקה למלחמתנו. מה היו היציאות של ידוענים ישראלים בעצם ימי הקרבות כי הם "מתביישים בנו"? אלו פירות שטיפת המוח של תעמולת "זכויות האדם". 

העיקרון המוסרי הבסיסי, אהבת הזולת כפי שנוסחה בפסוק "ואהבת לרֵעֲךָ כמוך", נקבעה בידי גדול התנאים, ר' עקיבא, כ"כלל גדול בתורה". הלל הזקן העמיד את כל התורה על העיקרון הזה: "דעלך סני - לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה, ואידך (והשאר) - פירושה הוא, זיל גמור (לך ולמד)". 

אבל אותו ר' עקיבא לימד שבמקרה של קונפליקט, יש לפעול לפי הכלל: "וְחַי אחיךָ עמךָ - חייך קודמים לחיי חברך". תשתית הרעיון היא שיחסי המוסרי אל הזולת תלוי בראש ובראשונה ביחסי המוסרי כלפי עצמי. אין אחריות כלפי האחר אם אינני אחראי קודם על עצמי. בקיצור, אהבת הזולת טעונה בירור במידה שאינך אוהב את עצמך. על אחת כמה וכמה כשמדובר באהבת האויב על חשבון האהבה והנאמנות לבני עמך. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו