אנחנו מקובעים, מתקשים לשנות את דעותינו מול מציאות משתנה. אנחנו, למשל, מאמינים שאי אפשר להגיע להסכמה עם החמאס, למרות שהאמת שזה בהחלט אפשרי. הנה, בתחילת השבוע, החמאס הודיע שאנשיו יילחמו עד טיפת דמם האחרונה. אפשר להסכים על זה.
* * *
במשך שנים, טובי פרשנינו, ליצני החצר של השמאל, חוזרים על התזה שהמדיניות של ממשלת ישראל בודדה אותנו בעולם. האמנון־אברמוביצ'ים עשו לנו חור בראש: הם שונאים את ביבי, נחרדים מה"כיבוש", מתעבים את הממשלה ובזים לה. הביטוי החביב עליהם היה שאנחנו "המצורעים של העולם". אנחנו מבודדים, הם חזרו שוב ושוב.
ואז פרצה המלחמה. בעיצומה של מתקפת צילומי גופות הילדים והחורבן בעזה, הודיע נשיא ארה"ב שארצו מתייצבת לימינה של ישראל. ומייד אחריו שרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון, והקנצלרית של גרמניה, ושר החוץ הבריטי, והאיטלקי, והצרפתי. ואפילו מצרים, ועוד שורה ארוכה של אישים שנראים כאילו התארגנו ביחד להושיט אצבע משולשת לכל השמעון־שיפרים.
לקינוח הגיע מזכ"ל האו"ם באן קי־מון. בימים רגילים, בכל מה שנוגע לישראל, האו"ם איננו מהאו"ם. אבל גם הוא התייצב לצידה של ישראל. כן, תהיה ועדת חקירה, אבל זה לא גולדסטון־2.
אז מה קורה פה? האם הם לא קוראים "הארץ"? הם לא שמעו שהבטיחו לנו בידוד? לאורך שנים היו פרשנינו אחד מהישגי המדינה, לצד החקלאות וצה"ל. עכשיו נפלה עטרת ראשנו. לאן נוליך את הבושה?
ובכן, בעניין הפרשנים־ליצנים הללו, ראוי ללמוד שיעור מההיסטוריה של רומניה, מימי ילדותו של ניקולא צ'אושסקו. ובכן, בימים ההם הלך צ'אושסקו ג'וניור עם אביו לכנסייה. בזמן הדרשה של הכומר, נרדם צ'אושסקו הקטן שישב בשורה הראשונה מול עיניו של נציג השילוש הקדוש. הכומר ראה, התעצבן, ומייד נבח לעבר הילד: "מי השליט של העולם?"
האב שלף עט ודקר את הבן, כדי שיתעורר.
צ'אושסקו הקטן נבהל וצרח: "אלוהים אדירים!"
הכומר המשיך בדרשה. אחרי כמה דקות הילד שוב נרדם. הכומר צרח: "מי הבן של האל?"
ושוב דקר האב את ניקולא הקטן בעזרת העט והילד צעק מתוך שינה "Jesus Christ" .
הכומר חזר לדרשה ואחרי כמה דקות שם לב שהילד שוב נרדם. הכומר רתח וצעק: "מה אמרה חוה לאדם לאחר שנולד להם הילד העשירי?"
האב שוב דקר את הבן בעזרת העט שלו וצ'אושסקו הקטן צרח: "אם תתקע לי עוד פעם אחת את הדבר הזה, אני אשבור אותו לשניים!"
* * *
אגב "המצורעים של העולם", הפרשנות אומרת שצרעת היא עונש על לשון הרע. המצורע, לימדונו חז"ל, הוא מוציא שם רע. המקרא קובע כי מי שלקה בצרעת צריך להיות בבידוד. חז"ל מסבירים כי מי שגרם לבידודו של אדם בכך שהשמיץ אותו, ייאלץ להתרחק מחברת בני אדם. ובכן, אני לא בטוח שיש קשר, אבל השבוע דווח על גל ביטולי מינויים של "הארץ".
עידכון
לרשימת נפגעי החרדה אפשר להוסיף את רשות התעופה האמריקנית.
מאות?
היתה איזו ידיעה על כך שמאות אמנים הפגינו בתל אביב בשירת "לא איתן ולא צוק, צא מעזה יא מניוק". אחרי שמסיימים להתפעל מהרמה הגבוהה של השירה, נשארים עם שאלה לא פשוטה: מאות אמנים בתל אביב? מאות??
מה שמביא אותנו לאגדת העם הידועה על אחד שחבר פגש אותו ואמר לו: "אמרו לי שאשתך והבוס שלה נוסעים בכל יום אחרי העבודה לפרדס ועושים שם דגדם־דגדם".
האיש אמר לחבר, "חכה רגע", דיבר רגע בסלולרי עם אשתו, ואחר כך אמר לאותו חבר: "נו באמת, גם כן פרדס. בקושי שניים־שלושה עצים".
סליחה
ההאקרים שהפילו את האתר של "הארץ", השייכים לארגון בשם "אנונימוס פלשתין", פירסמו השבוע הודעת התנצלות, שבה נאמר בין היתר, "לא ידענו שאתם עיתון טוב". "הארץ", נרגש מהטפיחה על השכם, פירסם על כך ידיעה. סיבה לגאווה.
מילא שההאקרים, אוסף של גזענים, התנצלו. אבל כמה חסר מודעות עצמית צריך להיות כדי להתגאות בכך שגזען־עבריין סבור ש"הארץ" עיתון טוב?
ההאקרים הללו, שמדי פעם מצטלמים עם מסיכות־ליצנים, מזכירים את הסיפור על ולדיסלב השני, שליט נסיכות ולאכיה, היום חלק מרומניה. כשהיה לו משעמם, הוא היה קורא לליצן החצר ומבקש ממנו לשעשע אותו. לילה אחד ולדיסלב התקשה להירדם וביקש כמקובל שהליצן יעסיק אותו.
הליצן הגיע ואמר למלך: "הנה חידה. על איזה מעשה אצטרך להתנצל, אבל ההתנצלות תהפוך את המצב לגרוע יותר? נסה לגלות".
בבוקר המלך קם, וביקש להזעיק אליו את הליצן.
"לא הצלחתי לפתור את החידה, מה התשובה", שאל המלך.
בתגובה, הליצן טפח קלות על אחוריו של המלך.
"מה זה צריך להיות", זעם המלך.
הליצן ענה: "סליחה, חשבתי שזו המלכה".
שיעור בתנ"ך
באותו יום השבוע האמריקנים עשו שני דברים: קודם הכריזו שמסוכן לנחות בישראל, ומייד שלחו לכאן את ג'ון קרי. אילו הייתי מישל אובאמה, הייתי בודק עד כמה טוב מכיר נשיא ארה"ב את פרשת אוריה החתי.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו