בימים אלו מלאו שמונה שנים למלחמת לבנון השנייה - שמונה שנים שבמהלכן שרר שקט מוחלט לאורך גבול הצפון עם לבנון - תוצאה ברורה ומובהקת של ההרתעה שהשיגה ישראל במהלכה של מלחמה זו מול ארגון חיזבאללה. ואכן, למרות התנהלות בעייתית של ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל במהלכה של מלחמת לבנון, הגיע חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, למסקנה כי ייטיב לעשות אם יימנע מלהתגרות בישראל ולפעול נגדה לאורך הגבול כפי שנהג לעשות בשנים שקדמו לפרוץ המלחמה, שכן אחרת תשוב ישראל לפגוע בארגון ובתומכיו כפי שעשתה במהלכה.
ישראלים רבים מבקשים להקיש כיום מן ההישג בלבנון אל המצוי או אף הרצוי ברצועת עזה ומקווים כי יהיה אפשר גם בה ליישם לאורך זמן מודל של הפסקת אש והבנות שבשתיקה, כפי שמתקיים בשמונה השנים האחרונות בגבול הצפון בין ישראל לבין חיזבאללה.
אלא שמתברר כי עזה אינה לבנון וכי תנועת חמאס אינה ארגון חיזבאללה, ומכאן הקושי להגיע להפסקת אש שתשים קץ לסבב ההסלמה הנוכחי, ובעיקר תאפשר להעתיק את המודל הלבנוני גם למקרה של עזה.
ראשית, חיזבאללה הוא אחרי הכל ארגון לבנוני שעיקר מעייניו נתונים ללבנון ולשימור ולחיזוק מעמדו בקרב האוכלוסייה השיעית המתגוררת במדינה זו. הארגון משקיע אמנם מאמצים ניכרים בשימור דימויו כנושא דגל המאבק בישראל, ואף פטרוניו האיראנים דוחפים אותו שוב ושוב להוות חיל חלוץ של טהרן מול ישראל, אבל האינטרסים של הארגון טמונים בזירה הפנים לבנונית וכיום גם במאבק המתנהל בסוריה. חמאס, לעומת זאת, הוא תנועה פלשתינית במאת האחוזים שכל מעייניה בזירה הפלשתינית - בין שברצועה ובין שבגדה. הדבר יוצר שוב ושוב מוקדי חיכוך ועימות מול ישראל, כפי שהוכח באירוע חטיפת ורצח שלושת הנערים הישראלים לפני כחודש באזור חברון. חמאס אינו יכול אפוא לנתק עצמו מישראל ומן המאבק בה, כפי שמרשה לעצמו חיזבאללה מפעם לפעם. יתרה מכך, אף אם הנהגת חמאס מעוניינת לזמן מה ברגיעה, באים האירועים בשטח וכופים עצמם עליה ומחזירים אותה לנתיב של חיכוך ושל הסלמה מול ישראל.
שנית, חמאס חלש הרבה יותר מארגון חיזבאללה. מעמדו בזירה האזורית והבין־ערבית ואף בזו הפלשתינית, בקרב הציבור הפלשתיני, אינו איתן כפי שהיה מעמדו של נסראללה במלחמת לבנון השנייה. שלא לדבר על המתח המובנה בתוככי תנועת חמאס בין הזרוע הצבאית לזו המדינית, ובין הנהגת הפנים בעזה לבין הנהגת החוץ בראשותו של חאלד משעל בקטאר.
הארגון גם אינו שולט בפלגים ובארגונים פלשתיניים רדיקליים יותר, דוגמת הג'יהאד האיסלאמי, שלהם אג'נדה משלהם. חולשתו המדינית והפוליטית של חמאס, למרות יכולת ההישרדות של לוחמיו ברצועת עזה, מקשה על ראשי הארגון לקבל החלטות קשות וכואבות, דבר שחסן נסראללה לא נרתע ממנו בשעתו.
ולבסוף, לחמאס יש הרבה פחות מה להפסיד מלחיזבאללה. עזה הרוסה ממילא והמציאות שלאחר הפסקת האש אינה זוהרת ומפתה בעבור מנהיגי חמאס - חזרה לצבת הסגר הישראלי־מצרי. לכך יש להוסיף את העובדה שמטעמים מובנים נמנעת ישראל מלפגוע בתשתית האזרחית ברצועה ואגב כך משדרת מסר - גם אם עקיף - לחמאס, כי אינה רוצה במיטוט שלטונו ברצועה מחשש מפני האלטרנטיבה - כאוס והשתלטות גורמים רדיקליים על הרצועה. ואכן, באופן פרדוקסלי מספקת ישראל חשמל לסדנאות שבהן מייצרים פעילי חמאס טילים, ומאפשרת הכנסת מזון לרצועה, שממנו נהנים פעילי חמאס היורים לעבר ישראל.
מכל הטעמים האלו יהיה קשה לשחזר את הצלחת ההרתעה הישראלית מול חיזבאללה גם במקרה של חמאס. חמאס הולך בעקבות חיזבאללה, מחקה את טקטיקות הלחימה שלו ומקבל ממנו נשק וטילים, אבל ספק אם ירצה - ועוד יותר מכך אם יוכל - ללכת להסדר שעניינו שקט של שנים בגבול הרצועה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
