שחר יום אתמול בישר מין חידון מדיני, משהו שדמה לתשחץ דיפלומטי. הכל התמקד בקהיר, שחוגגת היום 62 שנים למהפכת הקצינים אשר העלתה לשלטון את מוחמד נגיב וגמאל עבד אל־נאצר. בחסותו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי, דנו ג'ון קרי ובאן קי־מון ואבו מאזן בהפסקת הלחימה בעזה.
הפסקת אש הומניטרית לכמה שעות אינה באה בחשבון שמא תשמש מקצה שיפורים לעמדות חמאס. אך הפסקת אש ארוכה תיתכן, בתנאי שצה"ל יישאר בשטח כדי להשמיד את יתרת המנהרות. חיסול המנהרות, אפילו 90 אחוזים מהן, הוא הישג ניכר.
לא ברור שהציבור יסתפק בכך. גם לא ברור כי הממשלה תסכים פה אחד. בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון רואים את 90 אחוזי הכוס המלאה, שהם בבחינת "עשיר השמח בחלקו"; ואילו נפתלי בנט לוחץ להמשיך במערכה כדי להשלימה עד לניצחון המלא וליטול סיכונים של טביעה בבוץ החולי של עזה.
אך ייתכן שהמחלוקת מיותרת. חמאס נוכח שאפילו מבקריה הגדולים של ישראל רוצים לפרקו מנשקו (שרי החוץ האירופאים); ומזכ"ל האו"ם מכיר בזכותה להגן על עצמה נוכח תוקפנות הטרור; והנשיא א־סיסי מתעב את חמאס וגם אבו מאזן רואה בו סחטן של דם.
צריך להגיע לזירה כדי להבין. ממערב לגדר בכפר עזה נפרסו כוחות שריון. חציית הגדר אסורה, אבל מי יעצור חברים וסתם אזרחים אוהבים כמונו, המגיעים מכל קצות הארץ עם צ'יפורים? זה צה"ל של צ'פחות. גם על רקע ירי סיזיפי.
אמש חיסל טנק חמישה מחבלים ליד נחל עוז ושוטרת צבאית אסרה עלי להתקרב למקום. אבל שתי עמדות בטון עד לגובה מחצית הגוף נתפסו בידי שני בכירים במשרד הביטחון, והם בקיאים בנעשה. צפינו מכפר עזה, עוד פצצה על סג'עייה ועוד אחת ועוד אחת, וירי ארטילרי ואש של המחבלים, ומאמץ של חיל האוויר לסלול את דרכה של חטיבת הנח"ל המתקדמת לעבר פתחי המנהרות מתחת לבתי המחבלים. מראה פני המלחמה בזמן אמת, ומדי זמן מידע רוטט על חשש לחדירת מחבלים, אך אתמול הכל הופרך.
הבכירים בקיאים. לולא הפשלה של מלחמת לבנון השנייה, לא היו בידי ישראל סוללות של כיפת ברזל. עכשיו, בעוד כמה חודשים או שנה, לאחר השקעת כחצי מיליארד דולרים שתלך ותעצים, יימצא פתרון. בימים אלה מתבצע ניסוי גדול. אם יצלח - יש לנו "תחתית ברזל" כמקבילה לכיפת ברזל. אמן.
הירי התעצם. ליד גבעת הסוס הסמוכה לשדרות, שממנה נדרשנו להתפנות ביום שישי וחמקנו בחוסר אחריות, נהרגו ארבעה לוחמים באש מחבלים שיצאו מפתח מנהרה. אך עתה התאבך עמוד ענן שחור מעל בית חאנון ולאחר מכן בסג'עייה, ומישהו שאל מדוע הם חפרו כ־20 מנהרות וכמעט לא השתמשו בהן. הנה התשובה: הם הכינו מגה־פיגוע. רצו לשלוח את כל המחבלים לכל הכיוונים, ולהביא מכל יישוב שממערב לכביש המתפתל בין צומת יד מרדכי לבין נחל עוז כמה ילדים חטופים, חיים או מתים.
כבר 20 שנים שישראל נרדמה בשמירה. זילזלה במנהרות. נס אירע וניעורה ברגע האחרון. עתה נראו עמודי האש והעשן ידידותיים עוד יותר.
בעוד שעות אחזור לאולפנים ולאנשים עם ארשת החשיבות העצמית, ואפילו לראש המוסד לשעבר אפרים הלוי שהצליח יותר כמסביר ותעמלן מאשר כרב־מרגלים, והם אינם רוצים להפנים כי חמאס אינו רוצה לשמוע, ובעיקר אינם מבינים מה קורה במקום ההתרחשות האמיתית עד שמשודרת תמונת הלוחמים העייפים הרוקדים ברגע של נופש ומבקשים לחזור ללחימה.
"מלחמה שאף פעם לא די לה", לשון יהודה עמיחי. רק הסיומת שגויה. לא נכון ש"היא עכשיו במקום אחר". היא כאן.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
