הרצח של מוחמד אבו חדיר קשה, מכאיב ומעציב. אין אדם במדינת ישראל שהאמין שיהודים מסוגלים לבצע רצח שנסיבותיו מזוויעות כל כך, כאשר התברר שהרוצחים, עדיין לכאורה בטרם הורשעו, הם יהודים. ההפתעה היתה גמורה, הפתעה שגמרה לנו מערכת שלמה של אמונות באשר לתפיסתנו את עצמנו.
תחושה קשה של עצב, בושה והשתתפות בצער משפחת הנרצח השתלטה על השיח הציבורי במדינת ישראל. הרשתות החברתיות, ברובן הגדול, נתנו ביטוי כן להלכי הרוח בעקבות הרצח. מנשיא המדינה, דרך ראש הממשלה ועד אחרון האזרחים - כולם גינו את המעשה והפנימו את עוצמת הדקירות. רוצחי מוחמד אבו חדיר תקעו סכין בליבה של האומה, שכולה בימים של סופה וסערה. כסדום היינו, לעמורה דמינו. במעשה הקנאות החשוך, האטום והפסיכופטי יצרו הרוצחים סיכון משמעותי לכלל אזרחי המדינה. אין איש היום במדינה שאינו חשוף למעשי נקם של מטורפים הממלאים את שורות אויבינו.
אין ספק שמערכת המשפט בישראל תדע לטפל במבצעי הפשע. הרוצחים יעמדו לדין, יישמעו ראיות, וכשיורשעו - ישלמו את מלוא המחיר שהחברה יכולה לגבות מהם באמצעות חוקיה. אין גרם של רחמים על מי שרמס את מידת הרחמים ברגל גסה וזדונית.
מעבר למשפט, הרצח מעורר שאלות עומק מתחום הערכים והמוסר. לאורך אלפי שנות היסטוריה, האומה היהודית, בימים קשים ונוראים, ידעה לשמור על צלם האנוש של בניה. כשאומות גדולות התבוססו בתוך מצולה של אופל אכזרי, היה עם ישראל כשושנה בין החוחים. היהודים זוהו כביישנים, כרחמנים וכגומלי חסדים. העם היהודי קיבל מינוי אלוהי להיות העם הנבחר, לא על בסיס גנטי, אלא בגין נכונותו לאמץ את הנורמות המחמירות ביותר ביחסים שבין אדם לאדם על בסיס האמונה כי כל בני האדם נבראו בצלמו של האל, יהודים ושאינם יהודים כאחד. ערך כבוד האדם וקדושת החיים הם נורמות הבסיס באתיקה היהודית. יהודים היו מוכנים למות על קידוש השם, אומות העולם היו מוכנות להרוג את זולתן על קידוש שם האלוהים שלהן.
* * *
בספר דברים נאמר "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, כי אתם המעט מכל העמים... ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים". העם היהודי קטן בעמים, אך רוחו גדולה עד מרום. לאורך ההיסטוריה נדרשו היהודים תמיד, גם על ידי סביבתם, לנורמות התנהגות מחמירות. מה שנתפס מקובל על העמים נאסר על היהודים. שפטו אותנו לחומרה, אולם היה בכך גם מקור לגאווה.
בימים ובשבועות האחרונים היינו עדים לגילויים חמורים של התפרקות ממוסר ומערכים. הנווט המצפוני השתבש ושינה מסלול, כוכב הצפון החברתי דעך. יהודים רוצחים, נבחרים חשודים בשוחד ומשרתי החוק סוחרים בכתבי אישום, וזו רק רשימה חלקית. קנאות פנאטית ואלימות אכזרית חברו לתאוות בצע בלתי מרוסנת שמעוררת את השאלה המייסרת: האם עוד יהודים אנחנו?
כאשר יתברר מיהם הרוצחים של מוחמד אבו חדיר, חובה לברר מי היו המורים שלהם, היכן הם למדו, בשם איזו אידיאולוגיה פעלו ועל איזה רקע התפתח אצלם עיוורון שהוליד רצח של נער חף מפשע. להווי ידוע כי כאשר השטן מניף את חרב השנאה, הוא אינו מבחין בין דם לדם ובין אומה לאומה.
מערכת החינוך חייבת לעשות בדק בית ולהשקיע מאמצים ניכרים בהנחלת מוסר וערכים, ואנשי רוח חייבים להשמיע את קולם בסוגיות ערכיות במקום בתיאוריות מדיניות מופרכות. נבחרי ציבור - יהודים וערבים - חייבים להפסיק את ההסתה ולשמש דוגמה אישית.
ימים קשים עוברים על מדינת ישראל. חוסנה של המדינה ועוצמתה קשורים בהכרח לרמת מוסריותה וערכיותה. התיקון חייב לבוא ומהר, אין לנו זמן לבזבז זמן בימים שכאלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו