אסור לחיות באשליה: לא רק חמאס אשם. האחריות לאירוע החטיפה והרצח של הנערים רובצת לפתחה של החברה הפלשתינית כולה, גם אם הביצוע היה בידי חמאס.
הידיעה על פיגוע החטיפה והרצח של שלושת הנערים התקבלה בחברה הפלשתינית, הן בעזה והן ביהודה ושומרון, בשמחה רבה ובחגיגות גדולות. הדבר לא מפתיע, שכן המציאות היא שאין דבר המאחד יותר את הפלשתינים מאשר שנאתם המשותפת ליהודים ולמדינת ישראל ואמונתם בזכותם להקים מדינה פלשתינית על כל שטחי ארץ ישראל, זאת בניגוד לתהליך הרמייה העצמית ונטיעת האשליות שפיתחו גורמים רבים בישראל, בניסיון להחיות את אשליית תהליך השלום.
אמנם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס גינה את החטיפה מול המצלמות לאחר ימים של המתנה, אך ארגון הפת"ח, שנמצא תחת בפיקודו של עבאס, ממשיך לתמוך ברוצחים. מאז חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים דפי הפייסבוק הרשמיים של תנועת פת"ח מלאים במסרי תמיכה לחוטפים. אחת התמונות שהועלתה לדף הפייסבוק שלהם כוללת קריקטורה שמציגה את שלושת החטופים כשלושה עכברים, שעליהם צויר מגן דוד תלוי על חכת דיג. כותרתה: "מהלך מבריק".
דפוס הפעולה הזה של המנהיגות הפלשתינית אינו חדש. מצד אחד, מול המצלמות ולעיני העולם ההנהגה הפלשתינית מגנה אלימות נגד ישראלים. מצד אחר, היא ממשיכה לקדם את אותה אלימות במישור הפנימי, דבר שמגיע לשיאו במשכורות החודשיות שמעביר אבו מאזן למשפחות הרוצחים הכלואים בישראל, המבוססות על סולם תשלומים עולה ככל שהפשע שבוצע היה חמור יותר.
הזהות הכמעט מוחלטת בין פת"ח לחמאס אינה מפתיעה. מי שבודק את עמדות הארגונים האלו יגלה מייד שאין הבדל מהותי בין השניים ביחסם לישראל. המחלוקת היא על שתי נקודות בלבד: מצד אחד על אופי המדינה שתיבנה במקום מדינת ישראל, ומצד אחר על הטקטיקה לכיבוש ארץ ישראל כולה. שורש הסכסוך ביניהם הוא באשר לצורת השלטון שצריך להתקיים במדינה הפלשתינית ולא באשר לגבולותיה, אשר בראייתם עתידים לכלול את ארץ ישראל כולה.
בשאלת הטקטיקה מאמץ פת"ח זה שנים את תוכנית השלבים ואת הטקטיקה של שחרור באמצעות הסכמים מדיניים. כל זאת תוך כדי דבקות במטרה הסופית שהיא שחרור הארץ כולה ומחיקת ישראל, ואגב הימנעות מכל ויתור על האידיאולוגיה הבסיסית, דבר שבא לידי ביטוי בסירוב שלו להכיר בישראל כמדינה יהודית. כל זאת, בשעה שחמאס מסרב להגיע להסכמה כלשהי עם ישראל ודוחה את תוכנית השלבים מתוך ראייה כי המאבק המזוין יביא בסופו של דבר לתוצאה של שחרור הארץ כולה.
על רקע זה, אין להתפלא שהתמיכה בפיגועים חוצה מחנות בחברה הפלשתינית, והתמיכה במתן מחסה למבצעיהם ובהפיכת הטרוריסטים לגיבורי תרבות היא רחבה מאוד. הרשות היא שדורשת את שחרור המחבלים, היא שמקבלת אותם בחגיגות והיא שקוראת על שמם כיכרות ורחובות.
יתר על כן, מערכת החינוך של הרשות מחנכת את הדור הפלשתיני הבא לשנאת מדינת ישראל, תוך כדי אימוץ של מוטיבים אנטישמיים וחינוך הנוער להמשך המאבק המזוין עד לחיסולה המוחלט של ישראל. את המציאות הברורה הזאת רבים עדיין מסרבים לראות. כולנו רוצים שלום וכולנו היינו רוצים שיהיה עם מי להשיגו. אך אסור שהרצון לשלום יעוור את עינינו מלראות את המציאות ומלפעול בהתאם כדי לשמור על האינטרסים של מדינת ישראל ועל ביטחון אזרחיה.
חמאס הוא אויב, והוא צריך לשלם. אך אין בזה כדי לפתור את הצורך במאבק עיקש מול כלל החברה הפלשתינית התומכת בטרור ומעודדת אותו. אל מול חברה תומכת טרור יש להציב חברה ישראלית נחושה, אשר תבסס את מפעל ההתיישבות בדרך שתוכיח לפלשתינים כי אנחנו כאן כדי להישאר, וכי דרך הטרור לא תביא הישג למי שהולך בה.
הכותב הוא יו"ר הקואליציה וחבר ועדת חוץ וביטחון