1 החל משלשום, לקהיליית הכדורסל האליטיסטית על מאמניה, שחקניה ומתנשאיה, אלה שמקבלים אלפי החלטות קטנות כגדולות כדבר שבשיגרה ורואים במשחק הכדורגל את הגירסה הניאנדרתלית של משחקי הכדור, הצטרף חבר חדש, והפך עבור רבים מהם לזה שהם רוצים שיזכה בגביע העולם. לואי ואן חאל, ברוך הבא להיכל התהילה של קבלת ההחלטות. במהלך אחד, גרנדיוזי ואמיץ, שלאחריו, לו היה נכשל, היה עלול להיקרא "ואן חאלס", ולאחר שנים שהשפעתו הטקטית של מאמן הכדורגל על המשחק תוארה כעניין אמורפי, ואן חאל עלה למרכבה, דיו לסוסים אמר וסוף סוף הראה ביטוי ויזואלי להשפעת מאמן הכדורגל.
עם יוזמה והימור מחושב, עם מחברות, רישומים והכנה מוקדמת של השוער המיועד, הוא הרעיד את הלוחות הטקטוניים שעמדו שנים בבסיסו של המשחק, מעלים עובש ומחכים לקרן אור שתשקה אותם במעט תזוזה שתזרים דם חדש אל מפרקיה הנוקשים. ואן חאל הוציא להורג לפני מאות מיליוני צופים את "אלילת המזל", זו ששנים שיכנעה אותנו שיש לה בוס גדול, אלוהי הכדורגל, הנקרא "השפיץ של הנעל". הוא גירש בבושת פנים מהעיר את "ככה זה בכדורגל" שנאמר ביותר מדי אולפנים על ידי יותר מדי שפתיים משועממות. הוא הפך את "הפנדל תלוי בבועט" למשפט הפרשנות המביך ביותר לעשור הקרוב, ובעיקר שלח להביא פתק מהרופא את כל פרשני הקלישאות ואת כל ממחזרי המנטרות.
2 וטים קרול, אכזרי ונשגב, מעיר את המשחק עם טראש טוק. לרגע היה נדמה שדניס רודמן הולך לעמוד בשער ההולנדים. עם אצבעות מאשימות, הליכה של נמר בכלוב ומבט בעיניים שמנסה ליצור קשר עין עם הבועטים, המתחמקים מהאש באישונים שלו, קרול נעמד במרכז השער, נגע בניתור קליל במשקוף ונראה כמו רשת דייגים הנפרשת בפני להקת סרדינים המשייטת לעבר גורלה. "אני יודע", אמר קרול לבועטים הקוסטה ־ריקנים, הופך את פניהם, כמאמר השיר, ללבן יותר מחיוורון, ומעלה סומק על לחיי ההולנדים, סומק עז כל כך, שגרם לכתום שבחולצותיהם להיראות חיוור.
3 ומה אם לא היה מספיק להחליף, הרי ממש בהפסקת המשחק האחרונה בנבדל הולנדי כשהשעון מחשב את קיצו לאחור, קרול נכנס. ואם לא היה נבדל, ויספר סילסן כבר רואה את המחליף עומד ליד השופט הרביעי, איך היה מרגיש? ומה אם קרול נכנס, ובהתקפה קוסטה־ריקנית אחרונה הוא מבצע שטות איומה שעולה לנבחרתו בשער והלך חצי הגמר? מה אז? ומה אם היה מחליף את סילסן אבל שומט פנדל פשוט לשערו הוא? אך לא. כל השאלות הללו נמנעו מוואן חאל. והבמאי החכם שזיהה מחדר הבקרה שלו שחלק עצום מהדרמה הוא תגובתו של סילסן (מה שלא ניתן לומר על השדר והפרשן הישראלים - נחשו מי), ופינק אותנו בקלוז־אפים מהדהדים. וסילסן פינק את כולנו, אוהבי הקבוצתיות, אוהדי סן אנטוניו של החיים, בספרינט מהיר כששאגו בחורים כי נגמר, והיה הראשון לחבק את קרול. כי במשפחה, כל אחד מביא משהו לשולחן. פעם זה גול, פעם זו עצירת פנדל, פעם זה חיבוק. אבל כולם יוצאים שבעים. לכן את הצ'יפס הבא שלכם טיבלו עמוק במיונז.
4 רגע לפני שהמהלך של ואן חאל יילמד בקורסי פסיכולוגיית ספורט, נדמה שעם הקיץ המטורף שחל עלינו, צריך לומר לו תודה. תודה שלכמה רגעים השכיח מאיתנו את כל מה שקורה כאן מסביב. שעם כל חלון שפותחים, בבית או באינטרנט, קופצת לה זוועה. ואולי מרחוק, יש סיכוי אחד למיליון. ואולי מרחוק, איזה אושר מתגנב אל החלון. או ואן חאלון.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
