מונדיאל: השעון הביולוגי שלנו השתגע

אפשר להבחין בהם בכל מקום. עייפים, טרוטי עיניים, לא מתפקדים במשרד, זזים לאט ולעיתים חיוך מטופש נסוך על פניהם. נכון, בשבוע האחרון הם ישנו רק שלוש שעות בממוצע בלילה ולא משום שהפכו לאבות טריים או שסיוטים מלווים את שנתם. בסך הכל הם משתתפים באירוע שמתקיים פעם בארבע שנים, ולשמחתם המהולה בעייפות, זהו גם טורניר שכמעט כל משחק בו בלתי ניתן להחמצה. 

כשפורסם לוח המשחקים של אליפות העולם בכדורגל, השעות 19:00 ו־22:00 נראו הגיוניות למדי. בחרנו להתעלם מהשעה 01:00, אמרנו לעצמנו שגם ככה נוותר על המשחקים הללו, כי בכל זאת יש לנו חיים לקום אליהם בבוקר ולצערנו החופש הגדול הוא מושג שלעולם לא נחווה שוב. אבל אנגליה ואיטליה השאירו אותנו ערים על הספה, ומסי ובוסניה ואפילו נבחרת ארה"ב גרמה לנו לפקוח עין אחת, להתרומם מהכרית המרוחה בריר ולראות שכבר אחרי חצות, אבל אף אחד עוד לא כיבה את הפלזמה. אפילו רוסיה ודרום קוריאה סיפקו משחק שנתגעגע אליו בקיץ הבא, שיהיה נטול אירועים ספורטיביים מרגשים וחיינו ייצבעו בגוון האפרפר המוכר בואכה קייטנה לילדים וחופשת הכל כלול.

אבל חייבים לעשות משהו עם העייפות הזו. זו עייפות מצטברת ואנחנו סוגרים רק את השבוע הראשון. נכון, המשחקים של השעות המאוחרות עומדים להסתיים בקרוב, אבל הנזקים כבר נעשו. השעון הביולוגי של כולנו מסונכרן עם ההמנון של נבחרת אלג'יריה. לפני כמה לילות היה משחק במסגרת המונדיאל ומייד לאחר מכן משחק האליפות בליגת האן.בי.אי. זה היה לילה לגיבורים בלבד או לכאלה שבחרו לפרוש בקיץ הנוכחי מהעבודה, מהמשפחה ומאור השמש.

ואולי מעבר לאהבתנו לכדורגל, אור השמש בתקופה האחרונה לא מביא בשורות טובות: בחירות לנשיאות מלאות בכל טוב הסחי (היה דבר כזה בתחילת החודש, זאת אומרת לפני עשור במושגי זמן ישראליים), שלושה נערים חטופים ומצב כלכלי שמסתיר מאחוריו בלאגן. אבל בלילה, האוהדים של גאנה רוקדים כמו מטורפים ביציעים, מסי מלהטט במראקנה והמזגן המונוטוני מצנן את גופנו ואת נפשנו. לו רק חיינו היו יכולים להיראות פשוטים כמו ב־270 הדקות היומיות האלו.

רק אלוהים יודע מה נעשה כשכל זה ייגמר, אבל הניסיון מוכיח שאין מקום לאופטימיות. נשארנו עם הלחם והשעשועים, ומעולם לא הרגשנו שלמים יותר עם האשליה הזאת, גם אם היא נמשכת רק חודש אחד. כשהיא תתפוגג, נצטרך להתמודד עם המציאות ולהביט לוודאות בעיניים: רק עוד שנתיים לאליפות אירופה הבאה בכדורגל ולמשחקים האולימפיים. עד אז, פשוט נצטרך להעביר ימים במטלות משעממות, לזייף שמחות, לתת לשיבה להיזרק בשיערנו ולחשוב בקוצר רוח על הגולים שיבואו בשערינו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו