אילו היו לישראל שני נשיאים (רק זה היה חסר לנו), אחד מן השמאל ואחד מן הימין, הייתי תומך במועמדותו של רובי ריבלין, ללא היסוס, לנציג הימין. מי שיתחיל בקרוב למלא את תפקידו כנשיא העשירי של מדינת ישראל, הוא איש ראוי, ציוני אמיתי, בעל מידה גדושה של חום אנושי, לצד אמונה עמוקה בדמוקרטיה ובהליכים דמוקרטיים.
הוא גם ידיד אישי, אבל בנושא החשוב ביותר הניצב על סדר יומה של המדינה - העתיד המדיני שלנו - הוא מייצג עמדה מרחיקת לכת, שאינה מקובלת על רוב הציבור בישראל, על ראש הממשלה שהוא גם ראש מפלגת השלטון ועל רוב המפלגות האחרות בכנסת.
הבית היהודי, שבה עשירית מחברי הבית, היתה המפלגה היחידה בכנסת שהעניקה לנשיא הנבחר תמיכה מלאה - מרגע שהציג את מועמדותו. ריבלין מאמין במדינה אחת מן הים עד הירדן, וכיוון שהוא דמוקרט אמיתי, גם הוא, כמו פרופ' משה ארנס, מציע להעניק אזרחות ישראלית לכל הפלשתינים החיים בשטח זה, ואשר מספרם משתווה, כמעט, למספר האזרחים היהודים בשטח.
שום נשיא לא ייצג, עד כה, עמדה הרחוקה כל כך מעמדת רוב הציבור. היו בהם יוניים, והיו ניציים, אבל לא היה מישהו שהאמין בכל ליבו בגישה לעומתית לממשלה, לאופוזיציה ולסקרי דעת הקהל בנושא החשוב ביותר לעתידנו.
נכון שהנשיא אינו תפקיד ביצועי, ושלדעותיו של הנשיא אין משמעות יישומית - הוא לא יחזיר שטחים ולא יספח שטחים - אבל בידי הנשיא מצוי המיקרופון הלאומי; הוא מדבר בכל יום, הוא מופיע בכל יום, הוא נתפס כסמלה של המדינה, ואנשים מקשיבים לדבריו.
כאמור, למרות השפעתו המוגבלת של נשיא המדינה, היא עדיין משמעותית, בייחוד אם הוא נשיא שיש לו מסר. אי אפשר לפטור את המצב החדש שנוצר באמירת "אני לא אהיה נשיא פוליטי" בלבד.
אין לי ספק שריבלין, כקודמיו, לא יהיה נשיא מפלגתי, אבל אם לא יהיה נשיא פוליטי, משמעות הדבר היא שכל רצונו להיות נשיא נבע מיומרה אישית לכהן בתפקיד היוקרתי - כאזרח הראשון בישראל, ולא מכך שרצה להיות דוגמה ומופת לאחרים - וגם לא להציע להם לחלוק איתו את תפיסת עולמו המאתגרת.
האמת שלו
אני מקווה שאיני מגלה כאן מידע חסוי: בערב שבת, לפני שנים, אירחנו בביתנו את הזוג ריבלין. בדרך כלל אנשים מביאים בנסיבות כאלו בקבוק יין, אולם ריבלין הביא מתנה ארוזה בקופסה. כשפתחנו אותה, מצאנו בה פסל לבן של זאב ז'בוטינסקי. הערכתי מאוד את השי הזה, וז'בוטינסקי זכה למקום של כבוד בחדר האורחים שלנו.
אני הערצתי את דוד בן־גוריון, ריבלין העריץ את ז'בוטינסקי, וגם במפגש חברים רצה להעביר לי מסר, מחויך ככל שיהיה. אין דבר לגיטימי יותר מכך שבהיותו נשיא המדינה הוא לא יהיה ניטרלי. מותר יהיה לו לבקש להנחיל את משנת ז'בוטינסקי, כפי שהוא מבין אותה, לצעירים שאותם יפגוש בבתי הספר ובעצרות גדולות, לאורחים מן העולם שייפגשו עימו, לחיילים שיפגוש בטקסים המרובים אשר בהם ישתתף, ולרבים אחרים שיתקל בדרכו.
הנשיא העשירי שלנו אינו מתכוון להתמקד בחינוך לצמחונות, למרות שגם נושא זה חשוב לו. אין לו, בחייו הציבוריים, דבר חשוב יותר מהתנגדותו לחלוקת ארץ ישראל, ואין ספק שאם הוא מבקש להיות שלם עם עצמו, לא יצפין את הדעה הזו בממחטתו, ואיש לא יוכל לבוא אליו בטענות על כך. אין שום סיבה לכך שדווקא כאשר הגשים ריבלין את חלום חייו, בעשרו השמיני לחייו, וכאשר הגיע, באמצע העשור השמיני לחייו, לתפקיד החשוב והרם של נשיא המדינה, הוא יוותר על המסר החשוב לו באמת.
להיות נשיא של כולם משמעו להיות מודע למגוון הגדול של הנושאים אשר על סדר יומה של החברה הישראלית, להאזין לקולות הרבים, להיות לפה למי שאינם יכולים להגיע אל המיקרופון הממלכתי, לנסות לחבר בין בעלי הבעיות ובין מי שעשוי לפתור אותן ולהמליץ על פתרונות לבעיות שהן מעבר למצוקה אישית נקודתית.
הוא גם צריך, כחלק מתפקידו כנשיא, לדבר עם העולם בלי לנזוף בו, לנסות להבין מדוע גורמים שונים בעולם נוקטים עמדות מסוימות (גם אם מנוגדות לדעותיו), לבדוק אם אפשר להיענות בנושא כזה או אחר לדרישות העולם ולייצג את האמת הישראלית כפי שנשיא המדינה רואה אותה. כפי שהוא, רובי ריבלין, רואה אותה.
דלת פתוחה למחלוקת
אחד היתרונות הגדולים של ריבלין הוא יכולתו להאזין בקשב לעמדות הפוכות משלו בלי לזעום, בלי להפוך ויכוח אידיאולוגי לוויכוח אישי ובלי להתפרץ לדברי בן שיחו. זו תכונה נדירה. דווקא הוא, הנשיא בעל המסר הברור, יכול אולי יותר ממישהו אחר לפתוח את בית הנשיא ולקיים בו מפגש של דעות ודיון מעמיק הרבה יותר מזה שמתאפשר בדקות אחדות בטלוויזיה או במסגרת זמן מוגבלת בכנסת.
דווקא הוא יוכל לייצר אווירה בלתי לעומתית, לבחון את הסוגיות הכרוכות בסכסוך עם הפלשתינים והעולם הערבי, ואולי אף להגיע לתובנות שאי אפשר להגיע אליהן במסגרות דיון אחרות. אישית, ככל שאני אוהב את האיש, קשה לי העובדה שמי שמתנגד לחלוקת הארץ, הפך לחלון הראווה הלאומי שלנו, אבל בשום אופן לא הייתי אומר לו - הנח בצד את דעותיך והפוך לנשיא חלול.
בכל מה שקורה לנאומים פומביים במדינות אחרות - שם בוודאי יהיה עליו להיות זהיר ולהציג עמדה שמקובלת על הממשלה ועל הציבור הרחב בישראל; אבל בכל הנוגע להתנהלותו בישראל - עליו להישאר הוא עצמו, בזהירות המתבקשת. הוא יהיה צריך להימנע מלעשות שקר בנפשו ולפתוח את משכנו לדיונים מהותיים בנושאי מחלוקת.
אחדות העם אינה באה לידי ביטוי, חלילה, בתמימות דעים, אלא בהסכמה לקבל עלינו את כללי המשחק. אל תוותר על המסר שלך, רובי ריבלין, אבל עמת אותו!
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
