מאז החתימה על הסכמי אוסלו, אנו עדים לתהליך המתרחש בארה״ב: מלחמת התשה מתמשכת ועקבית נגד זכותה המוסרית של ישראל להתקיים. אמריקנים רבים אינם מסוגלים להבחין בין ארגון טרור איסלאמי, הפועל בגלוי ובלי בושה, לבין מדינה דמוקרטית חופשית, בעלת ערכים מערביים של ליברליזם ושל דמוקרטיה, המכבדת את זכויות האדם ואת שלטון החוק.
הביטוי האחרון והשערורייתי של התופעה הזאת היא הנכונות של ממשל אובאמה לעבוד עם ממשלת האחדות הפלשתינית. למעשה, עוד בטרם יבשה הדיו על הנייר, ג׳ן פסאקי ממחלקת המדינה הכריזה על נכונות הממשל לעבוד עם ממשלת פת"ח־חמאס החדשה. פסאקי, שנקטה את טקטיקת ההתפלפלות המילולית המוכרת של מחלקת המדינה, כינתה את המיזוג בין פת״ח לבין הארגון האנטישמי הארסי חמאס כאל לא יותר מ״ממשלה טכנוקרטית״. לאחר מכן המשיכה והסבירה שהדבר לא ימנע מארה״ב לקדם את התוכניות להעניק לפלשתינים עוד 500 מיליון דולר מכספי משלמי המסים האמריקנים.
זוהי הפרה ברורה של חוקי ארה״ב. הן החוק נגד טרור מ־2006 והן חוק ההקצבות מ־2012 אוסרים להעניק מימון ל״בני אדם או לישויות אשר נשלטים למעשה על ידי חמאס, ולכל ממשלה אשר חמאס חבר או שותף בה״. עם זאת, אובאמה והעסקנים שלו במחלקת המדינה הפכו לספין דוקטורס ולסניגורים של מה שכולנו יודעים שהוא ארגון טרור גלוי, אשר נחוש להשמיד את ישראל.
מדובר בביטוי לשחיקה מוסרית, שהיא תהליך הדרגתי אשר החל לפני 20 שנה, כאשר יצחק רבין ויאסר ערפאת לחצו ידיים על מדשאת הבית הלבן. ארה״ב פשוט נוהגת כעת באותו אופן. עד אותה לחיצת יד, ערפאת היה ידוע כסבו של הטרור הבינלאומי. אלא שגם אחרי החתימה על הסכם אוסלו, האמנה הלאומית הפלשתינית, בניגוד לדעה הרווחת, מעולם לא בוטלה וקוראת להשמדה מוחלטת של ישראל.
ב־24 באפריל 1996 התקיימה פגישה של המועצה הלאומית הפלשתינית, שבמהלכה נערכה הצבעה והוחלט על הקמת ועדה שתבחן את האפשרות לבטל את האמנה. מההצבעה הריקה הזו הקהילה הבינלאומית, אשר תמיד היתה להוטה לטייח את המטרות של הפלשתינים, מיהרה להכריז כי האמנה בוטלה. אלא שהוועדה לא התכנסה אפילו פעם אחת, והחברים בה מעולם לא מונו. מייד לאחר אותה פגישה של המועצה הלאומית, עזב מרואן כנפאני, דוברו של ערפאת, את החדר בתום ההצבעה ואמר: ״זה לא תיקון. זה היתר להתחיל מחדש; לנסח החלטה חדשה, אמנה חדשה״. הרשות הפלשתינית, אם כן, פשוט פועלת בעקבות האני מאמין שלה כאשר היא מאחדת כוחות עם חמאס.
כמעט אין יום שעובר בלי שנקבל אינדיקציה ברורה ושקופה לכוונות האמיתיות של הרשות הפלשתינית, אשר מתועדות באופן קפדני על ידי ״מבט לתקשורת פלשתינית״; כאשר תחנת הטלוויזיה של הרשות הפלשתינית מסיתה את האנשים לשנוא ולהרוג יהודים, לקרוא כיכרות ומשחקי ספורט על שם מחבלים מתאבדים או קוראת להחליף את כל הארץ שאנחנו מזהים כישראל עם ״פלשתין״.
מול העולם החיצון, לעומת זאת, הרשות הפלשתינית עוטה על עצמה הסוואה חלקית של יעדיה הקטלניים, דקיקה ככל שתהיה. הם הפכו למומחים באמנות כפל הלשון - מדברים עם דיפלומטים מערביים בשפה עדינה ומפתה של שלום, אפילו כאשר הדיפלומטים הללו יושבים בתוך המטה הראשי של הרשות הפלשתינית ברמאללה, ממש מתחת למפה של ישראל, אשר עוצבה מחדש כ״פלשתין״. חמאס, לעומת זאת, אפילו לא טורח לעשות את הניסיון הקלוש הזה להסוות את הכוונות הקטלניות שלו.
תהליך השלום, למרבה הצער, הפך לסוג של דת והתאבן במחשבתם של אנשים רבים, ובהם מנהיגים. עבור חלק מהם, יש לשמר אותו בכל מחיר, בלי קשר להתנהגות הנפשעת ולכוונות הבלתי מתפשרות והקטלניות של אחד מן הצדדים.
הכותבת היא מייסדת ונשיאת EMET, Endowment for Middle East Truth, צוות חשיבה ומדיניות הגאה להיות פרו ישראלי ופרו אמריקני, ופועל בוושינגטון הבירה.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו