השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "בהעלותך".
כזכור, כולנו חגגנו רק שלשום את חג השבועות, יום מתן תורתנו. בני ישראל יצאו ממצרים ב־15 בחודש ניסן. ההליכה במדבר עד להר סיני ארכה שישה שבועות, וכך הגיע העם להר סיני בראש חודש סיוון. לאחר שבוע ימים של הכנות, שבו משה עלה להר סיני וניהל משא ומתן עם אלוקים, מגיע היום הנכסף הוא חג השבועות. אחריו משה נשאר על ההר ארבעים יום, ואז ירד עם הלוחות ושבר אותם בעקבות חטא העגל. בהמשך משה עלה פעמיים להר סיני לתקופה מצטברת נוספת של שמונים יום, המגיעה עד יום הכיפורים, שבו הוא ירד סופית עם הלוחות השניים.
כל אותה העת נשאר העם סביב ההר כמעט כשנה. פרשתנו מלווה את הימים שבהם מתכונן העם לצאת מאזור הר סיני לכיוון ארץ ישראל, וכך נאמר בתורה, "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש... ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני". לכאורה מדובר באירוע טכני לגמרי.
אולם חכמינו ראו בין השורות משהו אחר המסתתר שם, "כתינוק הבורח מבית הספר כך עשו ישראל, אמרו, שמא רוצה להרבות לנו תורה אחרת ומצוה אחרת". במילים אחרות, לא סתם נסעו מהר סיני, אלא נסעו בשמחה גדולה כדי שלא יחליט מישהו להפיל עליהם עוד משהו לא צפוי.
השאלה הנשאלת באופן טבעי היא מהיכן יודעים זאת חכמים? מי סיפר להם שאכן הנסיעה הזו היתה מלווה בצהלות שמחה המזכירות את הילדים הבורחים משיעור? נזכיר לעצמנו שהם כבר שוהים במקום כמעט שנה ומה יותר טבעי מאשר לרצות לנוע למחוזות חדשים. מבחינה לשונית, נראה כי דייקו זאת מפסוק נוסף המתאר את הנסיעה באומרו "ויסעו מהר השם", ביטוי שהוא מאוד חריג. בדרך כלל מכנים את ההר בשם סיני או חורב ולא הר השם, תואר השמור בדרך כלל לבית המקדש. מכאן דייקו רבותינו כי העם הזדרז לנסוע מהמקום בגלל היותו הר השם, והם ביקשו להסיע עצמם מהשם ולא סתם לנסוע מההר.
אולם דומה כי מעבר להיבט הלשוני חכמינו מרגישים שיש כאן דבר עמוק יותר. מעמד הר סיני מתואר במקורותינו כמקום שבו כפה האלוקים על העם את התורה "הר כגיגית" באומרו "אם לא תקבלו את התורה פה תהא קבורתכם". מצד אחר, כולנו מכירים את הביטוי הנפלא שאמר העם למשה, "נעשה ונשמע", המעיד על קבלת התורה מרצון.
* * *
לכאורה אין סתירה גדולה יותר מאשר שני הנרטיבים הללו. האם כפייה היתה כאן או שמא רצון מלא וחופשי? התשובה היא כנראה מורכבת, כיוון שבעולמנו המילה רצון מורכבת מגורמים רבים. האם בכלל יש כזה מושג של רצון חופשי משוחרר מרקע תרבותי, כלכלי וחברתי? האם האדם הדתי או החילוני הבוחר בדרך חיים מסוימת עושה זאת מתוך בחירה חופשית מלאה? האם אין החלטתו פועל יוצא של חינוך, תרבות ואמונה?
בכל תחום שבו נדרש האדם לקבל החלטות הוא אינו משוחרר מלחצים או מנטיות קודמות המשפיעים על החלטותיו. מכאן כי כשהמדרש מתאר שהיתה כפייה, הוא ודאי מבקש לקבוע כי אף שהעם אמר "נעשה ונשמע", אי אפשר לראות בכך החלטה חופשית לגמרי, מפני שבני ישראל לא היו במצב שבו אפשר לקבוע כי כל נשמתם והווייתם חפצות רק בתורה. גם המעמד המרומם ביותר בתולדות המין האנושי, התגלות האלוקים בהר סיני, אינה תחליף לעבודה הקשה שהאדם צריך לעשות עם עצמו.
גם שנה אחרי המעמד מתואר העם כמי שחפץ לברוח. עדות להתבגרות שמתרחשת בעולמנו בתחום זה היא התיקונים ההמוניים של ליל שבועות, שבהם משתתפים מאות אלפי יהודים ישראלים, דתיים וחילונים, המעידים בלילה הזה כי שנים רבות אחרי שברחנו מבית הספר אנו חפצים לחזור ולשתות ממימיו הצלולים של המעיין הנובע. הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה. שבת שלום.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
