השבוע הנוכחי ב"האח הגדול" יעמוד בסימן משימות ניו אייג'. כידוע, אחת המטרות של הריאליטי הזה, מעבר לרייטינג, לבידור ולמציצנות, היא ניפוץ סטיגמות של לאום/ דת/ עדה/ זהות מינית/ מוגבלות פיזית/ השקפה פוליטית ושאר נושאים שיוצרים שסעים והבדלים בחברה. ליהוק מוצלח יכול לנפץ, או לפחות לרכך, לא מעט סטיגמות, שכן מאחורי טייטל ה"אחר" אנחנו מגלים בן אדם (עיינו ערך ליאון שניידרובסקי ו"הומואים" או פותנה ו"ערבים"). המודח השמיני מבית האח הגדול, יוסף, מילא בעונה הנוכחית את משבצת ה"רוחני". הבעיה איתו היתה שאף על פי שעולם הרוח עמוק הרבה יותר מהמיתוסים ומהסטיגמות שבדמותם הוא נתפס בקרב חלק גדול בציבור, דמותו דווקא חיזקה אותם - מהמיתוסים השטחיים ביותר של "מחבקי עצים" ו"לובשי שרוולים" ועד "עושה מדיטציות עם עצמו", מה שנתפס בקרב הדיירים כמתנשא ויהיר. קריאות ההשכמה המהדהדות שלו לעבר הזריחה בשעה שדיירי הבית ישנים העניקו פרשנות הפוכה למושג "ויתור על האגו" השגור בעולם הרוח, וזיכו אותו בתואר "אגואיסט וסוציומט". ויותר מכל, יוסף חיזק את מיתוס ה"עוף המוזר" שעדיין משויך לאנשים המחוברים לרוח. בפועל, הגינונים החיצוניים הסוו כמה דברים חשובים שיוסף יישם מעולם הרוח, בהם איך נראה גבר שמתחבר עד הסוף לרגשות שלו, מדוע כדאי לבכות בחופשיות (כי לא בריא לשמור בבטן), איך לשמור על פתיחות למשמע דברי ביקורת כדי להשתפר ("אתה יכול להגיד לי בכנות מה יש בי שמעורר כזאת קריזה", פנה לאלירז) ואיך להסתכל על הכל - הטוב והרע - כעל "שיעור" שמטרתו להעביר אותנו למדרגה גבוהה יותר של מודעות. בעיניי, הסיבה העיקרית לסטיגמות על הרוחניים נעוצה בכך שמצפים מהם להרבה יותר. אפילו מאחורי הזלזול שמפגינים אנשים פרגמטיים כלפי אלו הפונים לעולם הרוח מסתתרת ציפייה להתנהגות ערכית יותר. כלומר, אם אתם מדברים איתנו על תיקון, תוכיחו שאתם "מתוקנים" בעצמכם. או, בקיצור, תהיו מושלמים. בואו נשים רגע את כל הקלפים על השולחן: רוב האנשים מתוודעים לזרמים ולתיאוריות של עולם הרוח מטעמים אגואיסטיים לחלוטין. בדיוק כמו שאנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי במטרה למצוא נחמה, כך מתחילים גם רוב הרוחניים. מכאן שהציפייה לאדם מושלם היא טעות. מי שחושב שכאשר אדם מגיע לשלווה בעולמו הפנימי הוא מיד יהיה נעים יותר לסביבה, בעצם מציב לרוחני רף גבוה מדי. אנשים שמנסים להתחבר לרוחניות נמצאים בשלבים שונים. חלקם הפנימו לקחים והם באמת אנשים טובים, רגועים, שמחים ואכפתיים יותר. אבל חלקם עדיין מנסים, ואף שהם כבר למדו להטיף לשיפור עצמי, אור ואהבה - הם עדיין בלתי נסבלים לזולת. המסקנה היא שכמו בכל דבר צריך להיפרד מהסטיגמות. אדם רוחני לא חייב להיות טוב יותר או רע יותר - פשוט יש לו השקפה אחרת. תנו לאנשים להאמין במה שעושה להם טוב ולהתחבר אליו. כל עוד הם לא הופכים אלימים, זה לא אמור להפריע לכם. מצד שני, גם הרוחניים צריכים ללמוד להתאפק מלהטיף. רוחני אמיתי מבין מה מצבו של הזולת ומאפשר לו להתחבר למה שמתאים לו. מי שזקוק לרוחניות יגיע למסקנה הזו לבד, בין שיטיפו לו ובין שלא.
