תהליך אוסלו הסיט את הציונות ממסלולה והסיג לאחור הרבה היבטים של התפתחות מדינת ישראל. המצב הנוכחי מצריך שינוי מדיניות יסודי, מכיוון שתהליך אוסלו חוסל בידי הפלשתינים ולכן על ישראל ליזום שינוי זה.
אחרי ניסיון הגירוש מגוש קטיף ותוצאותיו נראה כי הדרך היחידה לצאת למרחב היא להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון ולקבוע את הגבול המזרחי על נהר הירדן. יש לבצע זאת בתיאום מסודר עם ארה"ב, שתשמח אם ישראל תוציא עבורה את הערמונים של "שתי מדינות לשני עמים" מן האש.
כל האמור לעיל ידוע לכל מנהיגינו האחרונים, ולמרות זאת הם אינם אוזרים עוז להפסיק את המשך ההליכה בדרך מסוכנת עד כדי בלוני ניסוי לחזרה על משגה הבריחה מעזה. נשאלת השאלה מה מונע ממנהיגינו לשנות לחלוטין את הפרדיגמה המזיקה, שעל פיה מתנהלת מדינת ישראל יותר מ־20 שנה.
הסיבה היא כנראה חוסר רצון שלהם להתמודד עם ההשלכות הדמוגרפיות של החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון, בטענה הבלתי נכונה כי מעשה כזה יביא ל"קץ הציונות" וכי בכך תהפוך ישראל למדינה "דו־לאומית". אבל המציאות אחרת לחלוטין. ניתן לסכמה באמירה שכיום לא נשקפת כל סכנה לרוב יהודי יציב בין הים לירדן.
החשש שמכתיב את מדיניות אנשי הציבור שלנו בתחום זה הוא פרי הצלחה מוחצת של לוחמה פסיכולוגית פלשתינית, שהחלה מהיום שבו איפשרנו לערפאת ולחבר מרעיו לדרוך על אדמת א"י. ערפאת הבין שלא יוכל לנו בלחימה חזיתית, ולכן נקט את השיטה שבה השתמש גדעון נגד מדין: הפחדת האויב עד שיתפרק מרצונו לשמור על עצמו. לצורך זה הוקמה לשכה מרכזית לסטטיסטיקה פלשתינית שביצעה שני מפקדי אוכלוסין ברש"פ, ובשניהם "הוקפץ" מספר התושבים באופן דרמטי. למרות זאת, אפילו התוצאה השקרית הציגה רוב (שני שלישים) יהודי בכל השטח מהירדן לים, כולל עזה.
חלון הזדמנויות נפתח עכשיו לישראל כדי לחשב מסלול מחדש ולקחת את גורלה בידה, תוך כדי הסתמכות על הזכות הבלעדית לריבונות שאותה העניק לנו החוק הבינלאומי, באמצעות נקיטת כמה צעדים במקביל: ראשית - להגיע להבנה על שינוי הכיוון עם ארה"ב, ובמסגרת הבנה זו לבטל את הסכמי אוסלו ולהודיע שפתרון שתי מדינות לשני עמים נכשל ולכן המדיניות משתנה על בסיס החוק הבינ"ל.
שנית - לסלק מיהודה ושומרון את אש"ף ואת חמאס ולהחיל את החוק הישראלי תוך כדי הענקת אזרחות לתושבים בלתי מעורבים בטרור שירצו בכך, בהדרגה, ומתוך קביעה שהגבול המזרחי של ישראל הוא הירדן. הטיפול ברצועת עזה יוכל להתבצע רק בשלב שני על סמך הניסיון.
ולבסוף - ליזום מדיניות פרו־אקטיבית לעידוד עלייה מאסיבית נוספת. הציונות נוצרה בדיוק כדי לאפשר לקהילות שענן מרחף מעל עתידן לעלות לארץ ולהשתתף בבניינה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
