פקידי האוצר ושאר המשחרים לטרף תקציב הביטחון נוהגים בחוסר אחריות ובחוסר הגינות כשהם מצמידים אקדח לרקתם של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל. רק הם יודעים עד כמה קל לשבת מול מחשב הקיצוצים, לפטר אלפי אנשי קבע, לאבד עשרות אלפי שנות ניסיון ולהעביר מיליארדים מסעיף לסעיף בטבלת התקציב. הם לא צריכים לתמחר את האיום הקיומי המיידי או ארוך הטווח על ישראל, ולא צריכים לתרגם את המידע המודיעיני שנאסף על ידי גורמי מודיעין רבים להכנת כוחות, לרכש אמצעי לחימה ולהגנה על גבולות המדינה.
כשחרב הקיצוץ מונפת על מרכיבי הביטחון, נאלצים ראשי מערכת הביטחון לקבל החלטות בתנאי אי ודאות, שאיש מאיתנו לא היה רוצה להתמודד איתם. האם לפגוע ברכש של אמצעי לחימה המאפשרים להגן על המדינה בכל רגע נתון, כגון מערכות הגנה מטילים ומרקטות המאיימים על העורף, או לקצץ את היכולת לאסוף מודיעין המאפשרת לנו לעצור ספינות משחית הרחק מגבולותינו ולדעת מתי משתבשת דעתו של מנהיג מוסלמי פנאטי? ההחלטה לקצץ באימוני מערך המילואים היא החלטה רעה, אך בתנאים הקיימים, כשאין מקור נכון אחר לקיצוץ, היא הפחות גרועה ויש לה תג מחיר כבד מאוד.
העומס שיוטל על החיילים הסדירים יתבטא בהישגים מבצעיים מוגבלים. האמת צריכה להיאמר, היחידות הסדירות שאמורות להגן על הגבולות, למנוע חדירת מחבלים לעורפנו, להתאמן למלחמה או למבצע ובשעת חירום גם לנצח בה, לא יצליחו לעשות זאת באותה איכות שהתרגלנו אליה. הפגיעה ביחידות המילואים לא תבוא לידי ביטוי רק במוכנותן ללחימה, היא בעיקר תפגע בלכידות החברתית, שהיא עמוד השדרה של המעטים שעדיין משרתים במילואים.
הפסטיבל סביב חיל האוויר במסגרת חגיגות יום העצמאות שיבש כנראה לחלוטין את דעתם של המקישים על מקלדת הקיצוצים. מישהו שם הבין, אולי, שטייסיו האמיצים של צה"ל ימגרו כל אויב וירחיקו כל איום. מישהו שם, אולי, חושב ש"כיפת ברזל" תמנע כל פגיעה בעורף. מישהו שם, אולי, רואה בחזונו את מפקד חיל האוויר חותם על הסכם שלום עם סוריה, לבנון, חיזבאללה וחמאס. אני לא ראיתי מעולם טייס כובש שטח שבו נמצאים מבקשי נפשנו, או טייס שעוצר, בדרך לפיגוע תופת, מחבל מתאבד. אני לא ראיתי פצצה שיודעת להבחין בין מחבלים ל"בלתי מעורבים", או טיל שיודע לקחת שבויים.
יש בתוכנו בוודאי כאלה שעדיין נושאים את עיניהם לכיסם של הפנסיונרים, משוחררי צה"ל. איזו צביעות! אלפי אנשי קבע שעשו לילות כימים בפטרולים, במארבים, במבצעים ובביטחון שוטף, צריכים היום להצטדק על תרומתם למדינה. אותם אנשי קבע ששירתו 30 שנה, שהיו מוכנים להיהרג על מזבח ביצוע משימות ההגנה והביטחון, עלולים מחר בבוקר להתעורר כשאין ביכולתם להתקיים בכבוד. בעולם של יאפים תאבי קיצוצים, מי יעסיק את בני ה־50 ויותר, מומחים לאיגוף מימין, לפינוי מוקשים, לירי בתנועה מטנק או לכינון תותחים? לצערי הרב, משק כנפי יוני השלום עדיין לא נשמע באזורנו, ואויבינו עדיין רוצים לסלק אותנו מכאן בחזרה לארצות המוצא בגלות. לכן הדיבורים על קיצוץ תקציב הביטחון מוסיפים רוח למפרשי הטרור ומוטיבציה לקיצונים שבאויבינו.
פקידים - ראו הוזהרתם!
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
