ממי גובים מחיר כבד יותר?

זר מהמאדים, לו נקלע לישראל בעשרת הימים האחרונים, היה מבין שמתקיימת פה מלחמת מאה שנים, הכוללת דם ואש, בין מדינת ישראל למיליציות תג מחיר. שאין, ולא היו כאן, פיגועי טרור מסוג אחר זולת גדודי חללי אל־גרפיטי.

במוסף יום העצמאות האחרון הקדשתי עמוד שלם למאמר דעה שבו גונתה התופעה הכעורה, הלא מוסרית, בעלת אפקט הבומרנג - תג מחיר. גם אני נפגעתי אישית מגובי המחירים הללו: בקבוקי תבערה הונחו בתוך ארגז בפתח ביתי בתגובה לעמדה שהבעתי בנושא אחר. אבל המִסגור נעדר הפרופורציות של משחיתי הרכוש הללו חורג מגדר ההיגיון: הן הדיווחים ההיסטריים, הבומבסטיים, מבשרי האסון בכלי התקשורת, והן תחרות הגינויים של אישי הציבור - כל זה היה מתקבל אילו היו הגינויים נמסרים גם כאשר יש פגיעות מהצד ההפוך. אלא שאין.

כבר מאה שנים שהארץ הזאת מרוצפת בשברי הזכוכית של המחלוקת. ולא כדאי להתבלבל: אין סימטריה. רוב הזמן הפגיעות הן של ערבים ביהודים, לא להפך. בדרך כלל לא מדובר ברכוש, אלא בנפש. 

רק השבוע ציינו את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. בדיקת "ישראל השבוע" לגבי הימים האחרונים בלבד מגלה שהשחתת רכוש יהודי, ככל הנראה בידי ערבים, היא עניין שבשיגרה. צרכני כלי התקשורת המרכזיים בישראל לא שמעו על האירועים הללו. איש לא דחף מיקרופון לפיו של מפכ"ל המשטרה ודרש לגנות. שום מגיש רדיו בכיר לא כינה את האירועים בשם "פוגרום" (כפי שהגדיר רינו צרור בגלי צה"ל את הפגיעה באוהלים צבאיים ביצהר). 

מתברר שהטרור הערבי ממשיך להכות כל העת, לצד "הטרור היהודי", אולם לגבי פגיעות ברכוש יהודי או ניסיונות לפגיעה בנפש יהודים לא נשמע גינוי רפה ולא משדר טלווזיוני מיוחד. ביום רביעי השבוע אלמונים פרצו לבית כנסת ביישוב זכריה הסמוך לבית שמש, והשחיתו את בית הכנסת וספרי הקודש. בתי ספרי התורה נמצאו זרוקים בשטח, ללא הקלף שבתוכם.

יום העצמאות, סמוך לכפר חנניה שבגליל: צלבי קרס וכתובות גרפיטי רוססו על קברו של התנא רבי אבא בר־חלפתא.

ירושלים: אבנים יודו לעבר משתתפי לוויה בהר הזיתים; נוסעים ונהגים נרגמו באבנים שהושלכו לעבר אוטובוסים ומכוניות בהר חברון, בגוש עציון ובצומת פוריה הסמוך לכנרת; בקבוק תבערה הושלך לעבר אוטובוס בשומרון; רכבה של תושבת השומרון, שהיתה מעורבת בתאונה קלה בפאתי הכפר חווארה, הוקף בהמון ערבי, שמשות הרכב נופצו והאישה חולצה בשלום.

בערב יום העצמאות, יום שני, נוקבו צמיגיהם של עשרה כלי רכב של יהודים בעיר לוד. מוקדם יותר באותו יום יודו אבנים לעבר מכוניות ישראליות בכל רחבי יהודה ושומרון; נזק כבד נגרם לאוטובוס אגד שנרגם באבנים בכניסה הצפונית לירושלים. יום לפני, חיבלו פלשתינים בקו אספקת המים של היישוב בית חגי שבהר חברון, והוא נותק כולו ממים. באותו יום התמודדו תושבי בית חגי עם הטרגדיה הנוראה של מות הפעוט לוי יצחק קונסטנטין, שנשכח ברכב הוריו. 

והימים ימי פורדיס

באותו יום, כשכולם עסקו בגרפיטי "כהנא צדק" שרוסס בקריית יערים (המשטרה עצרה שלושה נערים בני 15-13 בחשד למעורבות), נפצע בראשו מאבטח בעיר העתיקה בירושלים מסלע שהשליכו ערבים לעברו. הוא פונה לבית החולים, שם אובחן כי הוא סובל משבר בגולגולת. 

עוד מהימים האחרונים: בדואים רגמו באבנים ניידת משטרה בכביש 25 בנגב; עשרות ערבים הפגינו באלימות באוניברסיטה העברית בירושלים נגד גיוסם של בני מיעוטים לשירות בצה"ל - שלושה מהמפגינים תקפו את מאבטחי האוניברסיטה ונעצרו; ביום ראשון פגע בקבוק תבערה בבית שבו גרים יהודים בשכונת נחלת שמעון במזרח ירושלים (התקפה שלישית מאז חג פסח על אותו בית, מאותו כיוון); אבנים הושלכו לעבר מכוניות ישראליות בכביש החדש המחבר בין כביש 443 לפסגת זאב, בהר הצופים, בארמון הנציב ובדרך להר הזיתים.

קשה להאמין, אבל ביום שבו נפתחו מהדורות החדשות ברכבו של קבלן ערבי שנשרט ביקנעם, נפצע חייל צה"ל באורח קל מבקבוק תבערה שהושלך לעברו במהלך פעילות בשכם. אפשר להניח שקוראי העיתונים לא פיספסו את הקבלן ואת השריטות ברכבו. מילה לא נאמרה על החייל.

ביום חמישי שעבר הותקפו תלמידי כיתה י"ב שהגיעו להתנדב בעבודות חקלאיות בשטחי המרעה של רמת יוחנן. צעירים מהכפר ראס עלי רגמו אותם באבנים והתלמידים נאלצו להימלט ברגל. במהלך הפגנה שערכו תושבי פורדיס בעקבות הפגיעה בכלי רכב, יידו אבנים על כלי רכב בכביש 4. 

בעיצומם של "ימי פורדיס" בתקשורת, נורה ונפצע ראש העיר היהודי של חרקוב שבאוקראינה. מצבו מוגדר אנוש. העיתונות הישראלית לא הקדישה לפיגוע האנטישמי הזה ולו מאית מהזמן ומעוצמות הזעזוע שהוקדשו לגלגלי המכוניות בפורדיס. 

רביעי שעבר. שני נערים תושבי רהט נעצרו בחשד לניפוץ מצבות בבית העלמין בקיבוץ משמר הנגב. כתובת נאצה בערבית ולצידה השוואה בין מגן דוד לצלב קרס רוססה במרכז שכונת פסגת זאב בירושלים. כלי רכב בכביש הסמוך לגרפיטי נמרחו בצבע חום על ידי אלמונים. 

ביום שלישי שעבר, לפני עשרה ימים, יצאו מפקדי מחלקות מחטיבת הנח"ל לניווט בודדים באזור לטרון. שלושה דוברי ערבית ארבו לאחד הקצינים והיכו אותו. בשל תנאי בטיחות בתרגיל הרכיבו הקצינים בכלי הנשק שלהם אמצעי שלא מאפשר לירות. הקצין הצליח להלום באחד מהם ולאיים בירי, והחשודים נמלטו. הקצין פונה לבית חולים כשהוא סובל מדימום פנימי בראשו. לכלי התקשורת הוא לא רואיין.

הזדהות על גלגלי המכוניות

לא הלכנו הרבה אחורנית. גם לא השקענו מאמץ גדול באיתור הידיעות הללו, אף שכאמור כמעט לא היה להן זכר באתרי החדשות המרכזיים. באותם עשרה ימים, שסקרנו לעיל, נעו מוסדות הארץ וגעשו בעקבות "הטרור היהודי החדש", החמוש בספריי בצבע שחור ובדוקרני צמיגים. כשמצבו המידרדר של ראש עיריית חרקוב שהותקף בידי אנטישמים הוזכר במקרה הטוב בסוף החדשות, נפתחו כל מהדורות החדשות ברדיו במצב הגרפיטי בקריית יערים ובפורדיס.

בערוץ 2 שידרו את תוכנית הבוקר מאולפן מיוחד שהוקם בפורדיס כאות הזדהות עם התושבים. מצעד נושאי הגינויים בזירה הפוליטית כלל את ראש הממשלה, נשיא המדינה ("בושה וחרפה, אי אפשר לעבור על כך לסדר היום"), יו"ר האופוזיציה, הרבנים הראשיים, שר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר, שרת המשפטים, השר לביטחון הפנים, רמטכ"ל צה"ל, מפכ"ל משטרת ישראל, רב הכותל ועוד רבים.

שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, בנאומו בטקס הממלכתי לחללי מערכות ישראל בבית העלמין בקריית שאול, פנה למשפחות השכולות ואמר: "(עלינו) להילחם ביד ברזל בטרור המכונה בטעות 'תג מחיר', תופעה מכוערת שאין לה כל קשר לערכים היהודיים ולמוסר היהודי (...) זו חובתנו לכן, משפחות יקרות. זו חובתנו לבנים ולבנות שלא ישובו". זה מה שאמר שר הביטחון למשפחות השכולות. זו חובתו כשר: להילחם בתג מחיר. כך חתם את נאומו. לא לרדוף את המחבלים. לא לוודא את נקמת דמם השפוך של יקיריהם. לא להבטיח את חוסנה של המדינה, הצבא והעורף.

גם הצתת המסגד ביישוב טובא־זנגריה באוקטובר 2011 הוביל לצעדה ארוכה של נבחרי ציבור ועיתונאים, כולל נשיא המדינה והרבנים הראשיים, שבאו להתנצל על ההצתה היהודית לכאורה. צבי פוגל, ראש המועצה הקרואה במקום ומי שמכיר היטב את סכסוכי החמולות, אמר שלדעתו מדובר בפעולה של תושבי המקום. הוא נאלץ לעזוב את תפקידו בעקבות המהומות, מחשש לחייו. 

חוליית רוצחי הקירות

בהלווייתה של שלי דדון ז"ל, בת ה־19 מעפולה שנרצחה ביום חמישי שעבר, לא נכח אף לא נציג אחד מממשלת ישראל. בני משפחתה שאלו בזעם ובכאב: "איך ייתכן שעל ריסוס של מבנה כל השרים וחברי הכנסת יקפצו ויגנו, אבל יומיים מאז הרצח לא שמענו מהם שום דבר והם גם לא הגיעו אלינו? איפה ראש הממשלה? איפה השרים?" באותו זמן ביקרו כמה מחברי הכנסת בפורדיס, בביקור הזדהות ותנחומים על גלגלי המכוניות.

ח"כ אחמד טיבי הגדיל לעשות ופנה לשר הרווחה בבקשה להכיר בפגיעות של אזרחים ערבים שנפגעו מפעולות תג מחיר - כנפגעי פעולות איבה. ״אם הממשלה לא תתמוך בהצעתי אזי יוכח כי (היא) מעלימה עין מפשעים אלה ומעודדת אותם בעקיפין״, אמר טיבי. מעניין אם הוא נחשף למניין המצמרר של קורבנות פעולות האיבה שפורסם ביום הזיכרון האחרון: 2,495 אזרחים, גברים, נשים וילדים, שנרצחו בפיגועי טרור. 

אין כאן כמובן שום תמיכה בפרחחים היהודים שמקשקשים על קירות והורסים דלתות מסגדים. אלא שההקבלה בין תג מחיר לבין הרציחות שמבצעים מחבלים ערבים היא פגיעה בכל היקר. כשמקישים בגוגל את הצירוף "טרור יהודי"

מקבלים כמיליון תוצאות. הצירוף "טרור פלסטיני" מניב שליש מזה, ו"טרור פלשתיני" (כתיב שונה) מפנה ל־43 אלף תוצאות בלבד. ליקוי מאורות.

גם שרת המשפטים, ציפי לבני, מתעקשת להעצים בזכוכית מגדלת את "פשעי השנאה" של חוליות תרסיסי הספריי ורוצחי הקירות, ולהתעלם לעיתים מפיגועי הטרור הגובים מחיר דמים של ממש. ועדת השרים לחקיקה אישרה את "חוק הטרור" שמקדמת שרת המשפטים. החוק, שעבר בקריאה ראשונה, מרחיב את ההגדרה של מעשה טרור והתארגנות לא מותרת, כך שיכלול בתוכו גם את מבצעי תג מחיר. 

"היום קמנו לשנאה וגזענות בתוכנו", כתבה לבני בעמוד הפייסבוק שלה לאחר ההשחתה בפורדיס, "אני מתביישת. מי שביצעו את המעשים הללו הם לא חלק מהעם שלי". לבני לא מסרה שום הודעה בתגובה להירצחה של שלי דדון.

*   *   *

ביום רביעי השבוע זימנה השרה לבני כנס חירום בנושא פשעי השנאה. בישיבה השתתפו, מלבד שרת המשפטים, גם השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ'; היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, מפכ"ל המשטרה רב־ניצב יוחנן דנינו, פרקליט המדינה שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז ניזרי וכן נציגי צה"ל והשב"כ. מעניין שכנס חירום שכזה לא התקיים לאחר שחמשת ילדיו של ניצב משנה ברוך מזרחי ראו את אביהם נהרג לנגד עיניהם בערב ליל הסדר האחרון, או כשבנו בן ה־8 של מזרחי, איתי, נשא קדיש על קברו. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו