יוזמיה של "הצעת החוק לקידום והגנת העיתונות הכתובה בישראל תשע"ד־2014" הם קואליציה תמוהה של שיתוף אינטרסים. חשוב מאוד שאזרחי ישראל יזכרו מי הם אותם נבחרים שנתנו יד לפגיעה קשה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי. הצעת החוק מזכירה משטרים אפלים במזרח אירופה, בולשביקיים בעיקר, שרצו לשלוט במידע ובתודעה באמצעות הגבלת כלי תקשורת. בנשימה אחת עם מציעי החוק אפשר להזכיר את פוטין ברוסיה, קים איל סונג בצפון קוריאה וחמינאי באיראן. מנהיגים שכדי לדכא את חופש הביטוי בארצותיהם הטילו מגבלות על עיתונאים, כלי תקשורת ורשתות חברתיות. סביר להניח כי אם הצעת החוק תתקבל הרי שבשלב הבא תגיע הצעת חוק לגבות כסף על כל פוסט בפייסבוק, ציוץ בטוויטר וקבוצת קשר בווטסאפ.
מטרת החוק על פי המציעים היא "לקדם ולחזק את העיתונות הכתובה בישראל, ולהבטיח תנאים שוויוניים לתחרות אמיתית והוגנת בין העיתונים". מילים גבוהות ומסובכות שמשמעותן אחת: להגן על האינטרסים הכלכליים של העיתון "ידיעות אחרונות". עיתון שהיתה לו מדינה, קבע את סדר יומה, ולאחר ש"ישראל היום" כבש את הבכורה העיתון נאלץ להתמודד עם נטישה של מאות אלפי קוראים ובעקבות כך התרוקנות הקופה. הנזק הכלכלי שנגרם ל"ידיעות אחרונות" רב ועצום. לכך יש להוסיף את המשבר בעיתונות המודפסת וממילא ירידת היקף הפרסומות.
התקשורת הישראלית ובעיקר זו הכתובה נמאסה על הציבור הישראלי. בכל בוקר הולעטו אזרחי ישראל בתעמולה שעיקרה כמה שרע במדינה, שכדאי לרדת מהארץ ולהתיישב בברלין או באוסטרליה, ושבכלל אין כאן עתיד לצעירים ולמעמד הביניים. אלפים מקוראי העיתונים הסיקו את המסקנה מתעמולת הייאוש ועזבו. בגרמניה הם בוודאי לא קוראים את "ידיעות אחרונות". בל נטעה, הצעת החוק לא באה להגן על חופש הביטוי והתחרות בין העיתונים, מטרת החוק אחת: להחזיר לעיתון "ידיעות אחרונות" את המיליונים שהוא הפסיד בעקבות כניסת "ישראל היום" לזירה.
מציעי החוק מגלים את כוונתם מפורשות: ברור לכל בר דעת שהכוונה היא למנוע את הפצתו של העיתון "ישראל היום".
"קשר רשעים"
לפני הבחירות האחרונות העיתון "ידיעות אחרונות" עשה מאמצים בלתי רגילים לפגוע בסיכויי בנימין נתניהו וישראל ביתנו לזכות בבחירות. הנחת העבודה של העיתון היתה שאם הליכוד יפסיד בבחירות, "ישראל היום" יפסיק להתקיים. "ידיעות" נתן במה ותמיכה רבתי לכל מי שיכול היה לפגוע בליכוד. במסגרת זו הבית היהודי והנהגתו קיבלו רוח גבית בלתי רגילה שאיפשרה להם המראה יחסית, ועכשיו איילת שקד, מן הסתם מתוך הכרת הטוב, חתמה על הצעת החוק שכולה שיקולים זרים ואינטרסים פוליטיים. רק תמים יאמין ש"ידיעות אחרונות" תמכו בבית היהודי משיקולי אידיאולוגיה, ופתי יאמין כי אותם מחברי הבית היהודי התומכים בהצעת החוק עושים זאת מתוך דאגה לחופש הביטוי ועתיד ההתיישבות.
בשנותיה הראשונות של המדינה, הממונה על נכסי הנפקדים חילק מגרשים של נפקדים לעסקני מפא"י במחירים מגוחכים באזור שמכונה היום שיכון צמרת. השחיתות היתה מובהקת. העיתונות לא כתבה על כך, היא היתה מגויסת ובתי המשפט לא דנו במירמה ובהפרת האמונים. הנושא הועבר לטיפולה של ועדת הביקורת של המפלגה, השחיתות נסגרה בין כותלי בית המפלגה. במדינת ישראל יש גילויים קשים של שחיתות לאורך כל שנות קיומה. התרחבותה של השחיתות התאפשרה הודות להיעדר השקיפות. התקשורת מעלה בתפקידה כלפי הציבור, היא נתנה גיבוי למושחתים בכירים, האדירה את השקשוקאים והקימה מערכת ענפה של איתרוג. יקיריה של התקשורת זכו ליחס מועדף. שנים ארוכות ראשי ממשלה חמקו מלעמוד לדין. הופעתו של העיתון "ישראל היום" נתנה רוח גבית לחשיפת השחיתויות. הפרקליטות ומערכת אכיפת החוק לא יכלו יותר להתחמק אל מתחת לרדאר של התקשורת. כך היה בפרשת אולמרט ובעניין אשכנזי־הרפז. המושחתים בחברה הישראלית יהיו שמחים מאוד אם העיתון ייסגר. הוא מכביד עליהם מאוד. המושחתים יעלוזו והאזרחים יזילו דמעה על רמיסת נורמות החוק הבסיסיות ביותר. אותם חברי כנסת שהציעו את הצעת החוק, ביודעין ושלא ביודעין, הושיטו יד ארוכה ומלטפת לכל המושחתים שכבר שנים חוגגים וחורשים על גבה של החברה הישראלית. בתלמוד מוכר מטבע לשון המכונה "קשר רשעים". איש מהשותפים לקשר לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו.
אוהב את המולדת
שנים רבות בתקשורת הישראלית היה קול אחיד, שמאלנות ליברלית במיטבה. כל מי שלא התיישר עם החזון הפוסט ציוני של כוכבי התקשורת נחשב חשוך ופרימיטיבי. כאילו כל השכל במדינת ישראל התרכז במוחם של כמה עיתונאים שגבול עולמם הוא כגבול בתי הקפה בנמל הישן של תל אביב, בתי קפה שהחליפו את "כסית" משנותיה הראשונות של המדינה. מבוקר עד ערב שטפו את מוחם של הישראלים כי המתנחלים הם המכשול לשלום, צה"ל הוא צבא כיבוש, בעיותיה הכלכליות של המדינה נובעות מהשקעה ביהודה ושומרון, הפלשתינאים תמיד צודקים הם הרי הקורבנות של הכיבוש והדת והמסורת היהודית רק מכבידים, ובעיקר הם מהלכים אימים על החברה הישראלית בסוגיית המדינה הדו־לאומית. אבל ככל שהשמאל הלך והתחזק בתקשורת, הוא נחלש בציבור. איש במדינת ישראל לא רוצה לחזור לימי מפא"י ומפלגת העבודה ששלטו בכל היבט של חיי האזרחים במדינה. ציבור שלמד לנשום בחופשיות לא מוכן לחזור אל המחנק התקשורתי. הצעת החוק אם תתקבל תחזיר את מדינת ישראל שנות דור אחורנית.
העיתון "ישראל היום" הצליח להפליא לא משום שהוא מחולק חינם, אלא משום שהוא נותן ביטוי להלכי הרוח של רוב הציבור במדינה שאוהב את המולדת, מחובר ליהדותו ומשוכנע כי מפעל ההתיישבות הוא מימוש שלב ב' של החזון הציוני.
לא יעבור בעליון
כל מי שחרד לעתידה של העיתונות והתקשורת בישראל חייב לפעול על מנת להסיר את חרפת הצעת החוק. כלי תקשורת רבים בישראל ניתנים בחינם (ערוץ 2 וערוץ 10). הצעת החוק יוצרת אפליה פסולה. העיתון "ידיעות אחרונות" גם הוא מחולק בחינם. בכל מדינה מערבית ניתן למצוא עיתונים המחולקים בחינם. המבחן והתחרות הם באיכות ולא במחיר. ברור לי שאם הצעת החוק תעבור היא תיפסל בבית המשפט העליון. מאז פסק הדין בעניין "קול העם" הוא עיגן לנצח את חופש הביטוי כזכות חוקתית עילאית. טוב תעשה הכנסת אם תסיר מסדר יומה את הצעת החוק המבישה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
