1
רביב דרוקר פרסם בבלוג שלו את הניתוח המדהים שלו להפסקת השיחות בין ישראל לפלשתינים. הוא מתווכח רק עם אנשי השמאל מהמחנה המידלדל (בלשונו: "שמאלנים כמוני"). אנתרופולוגית, משעשע לראות זאת. תקשורתית, מחריד לקרוא זאת, משום שרובם המוחלט של המיקרופונים והמצלמות נמצא בידי אנשים מסוגו: שטחיים, חסרי פרספקטיבה היסטורית וצדקנים. אנשים כדרוקר מזינים את דלק ההתנגדות הערבית נגדנו, משום שהשופר שלהם מספק לערביי האזור את הרושם המוטעה שיש פה קבוצה גדולה החושבת כמותם.
הוא מתווכח עם ארי שביט, נחום ברנע ויאיר לפיד (ביום ראשון האחרון התווכחו באולפן דרוקר, ארי שביט, לונדון וקירשנבאום. וזהו. מי אמר שאין פלורליזם בתקשורת...). שלושתם – ברנע, שביט ולפיד – האשימו את אבו מאזן בסרבנות. אבו מאזן מעולם לא הסכים לחתום על דבר, למעלה מעשרים שנה. אצל ברנע, אי אפשר לומר שהוא עושה זאת למרות שנאת נתניהו; נו, טוב, ציפי לבני חושבת כך.
דרוקר: "אתה קורא ומשתגע לאטך. אנשים אינטליגנטיים, ידעניים, מנוסים, הם לא מכירים את העובדות, או שיש להם אינטרס לסלף אותם?" הוא מאשים אותם ואת ציפי לבני ב"מכונת ספין".
מהן העובדות שדרוקר מכיר? באופן כללי: בפרפרזה על דברי פרעה (שמות ט, כז): אבו מאזן הצדיק ואני ועמי הרשעים. צריך לקרוא את דברי הסנגוריה של דרוקר על אבו מאזן, ולעומתם את דברי הבלע נגד ראש ממשלת ישראל, כדי להבין את עומק הריקבון המוסרי שאנשים כמותו הגיעו אליו. זה לא יגאל סרנה המתגרד בחרס ממאורתו ומקלל כל מי שלא חושב כמותו, או יוסי גורביץ' הממוקם בשולי הגלקסיה האנושית ומשדר את קול הרעם מרמאללה; זה עיתונאי הנתפס כסולידי, יש לו תכנית תחקירים (סלקטיבית) והוא משמש פרשן פוליטי (לענייני כלום) בערוץ 10.
2
הנה דרוקר: "מעולם לא הוצגה לאבו מאזן הצעה, שבראייה סבירה של מישהו שמכיר את הזירה הפלשתינית, הוא היה אמור לחתום עליה. מעולם לא".
שימו לב לנחרצות ולדקות הניסוח. זה לא שלא הוצעה לאבו מאזן הצעה – אנחנו הרי יודעים כמה הצעות הונחו בפניו. דרוקר מדבר על הצעה "שבראייה סבירה של מישהו שמכיר את הזירה הפלשתינית", יש סיכוי שהיה חותם עליה. אהה. מכל המומחים ל"זירה הפלשתינית", אנשים שהשקיעו עשרות שנים בהבנת העולם הערבי על כתביו, הזרמים הדתיים שבו, המיתוסים, התנועות החברתיות, ההיסטוריה הפוליטית שלו (וראיינתי כמה וכמה גדולים כאלה בשנים האחרונות) – מכולם, היחיד שמכיר באמת את הזירה הפלשתינית הוא מיודענו רביב דרוקר. כן, כן – האיש שלא למד הרבה, לא יודע ערבית, ספק אם ניתח פעם סוגיה כלשהי לעומק – יותר מהצגת מפת האינטרסים של בעלי העניין (בדרך כלל זה מה שהוא עושה. למושא ביקורת מסוים יש אינטרס פוליטי כזה, ואינטרס עסקי כזה. לא משהו שקורא סביר לא יודע לעשות לבד) – ובכן, רביב דרוקר "מכיר את הזירה הפלשתינית" יותר מכל אלה. ועל סמך הבנתו העילאית, הכול כלאם פאדי, שום הצעה לא תיחתם בידי הראיס, דבר.
לעומתו, הראיס היהודי "הועמד במבחן חמש שנים, ופה אין שום ספק – הוא לא חותם ולא יחתום". לזה אני קורא שחיתות. נתניהו הודיע שיהיה מוכן לוויתורים כואבים והציב תנאים בסיסיים. אבו מאזן מודיע השכם והערב שהוא אינו מוכן להם. ומשניהם, פוסק הדרוקר: האשם הוא ראש הממשלה הישראלי. למה זה לא מפתיע?
3
אז על מה כן יחתום אבו מאזן? שברו כל המומחים את ראשם, והנה הגיח הדרוקר ומגלה לנו: "26 שנה שאבו מאזן מציג את אותו מחיר להסדר שלום. מדינה פלשתינאית בקווי 67 שבירתה מזרח ירושלים ופתרון 'מוסכם' לבעיית הפליטים". וואלה! אאורה! האיש גאון. אהוד ברק לא הציע את זה בקמפ דיויד? אם תשאלו את דרוקר, מה פתאום? חסרו עוד כמה אחוזים ספורים. איזה יופי.
נכון, מודה דרוקר, ש"אבו מאזן מילא תפקיד שלילי בקמפ דייויד", ו"שיקולים פוליטיים קטנוניים (המשחקים של ערפאת בינו לבין אבו עלא) הביאו אותו לעמדה פסיבית ולא חכמה במהלך הוועידה" – אבל, מה זה משנה. גם ההצעה חסרת התקדים של ברק אינה משנה דבר. מדוע?
הנה הסיבה: "אני מעריך על סמך לא מעט שיחות, שמשתתפיה הישראליים של הוועידה יודו בפניכם היום שלא היה שום סיכוי שערפאת או אבו מאזן יחתמו על מה שברק הציע להם שם".
שוב הכתיבה הדרוקרית הבלתי אפשרית: "(1) אני מעריך, (2) שמשתתפי הוועידה יודו, (3) שלא היה סיכוי שיחתמו".
ולחדשות בהרחבה: ראשית, "אני מעריך". הדום אנחנו לרגליך, מאסטר. אבל מה הכלים שלך להעריך, מה אתה יודע שאיננו יודעים? אה, הוא שוחח עם אנשים בוועידה. רק רגע, אבו מאזן התבטא לא מעט בעשרות השנים האחרונות, גם ערפאת, גם האחרים: יש לנו תיעודים לאלפים של דבריהם וכתביהם. כל אלה חשובים כקליפת השום מול הערכה של דרוקר.
4
הנה, שימו לב לדברים נוקבים עד תהום שהוא מספק לנו מכבשונה של ועידת קמפ דיוויד. ובכן, מה היו שיקוליו של אבו מאזן שהניעו אותו "למלא תפקיד שלילי בקמפ דיוויד"? – "המשחקים של ערפאת בינו לבין אבו עלא". ומה לנו מומחים ומחקרים ועולמות שלמים, אם דרוקר הוציא עבורנו את הערמונים מתוך האש: אלו היו פשוט "משחקים של ערפאת". נשימתנו נעתקה.
בהערה המפגרת הזאת נמצא רביב דרוקר. כך נשמעות מאות הפרשנויות שלו. הוא לא יכול - גם אם יעשה קולות ומאמצים של סופרמן – להתרומם מעבר למטריאליזם הרדוד הזה. מבחינתו, אין לשום אדם אידיאולוגיה, תפיסת עולם עמוקה שהוא מוכן להתאבד עליה – הכול זה אינטרסים קטנוניים שדרוקר יכול לפענח, כלומר זה מה שהוא יודע לפענח, ואת זה הוא מספק לנו. אדם רואה דברים במידת יכולת הקליטה שלו.
אין לו כבוד כלפי אבו מאזן, וגם לא כלפי מנהיגים ערביים אחרים – הוא לא מעלה בדעתו, שייתכן שהחבורה הזאת כלל אינה מעוניינת להגיע להסדר עם מדינת היהודים, שהיא אינה תופסת את הסכסוך במונחים טריטוריאליים, שראייתה את הסכסוך נמדדת במונחים אזוריים ואפילו גלובליים במסגרת מאבק רחב הרבה יותר. לא תמצאו דבר מעין זה אצל האיש.
5
דרוקר ממשיך ללמד זכות על אבו מאזן (לעומת קיתונות הרותחין שהוא דן בהם את בנימין נתניהו): הוא זוקף את השקט היחסי ביהודה ושומרון כמעט אך ורק לזכות אבו מאזן, אשר "באומץ חסר תקדים הטיף להפסקת מעשי הטרור וההתנגדות האלימה". כמה אומץ דרוש לאדם להתנהג כבן אדם נורמלי, אתם יודעים, כזה שלא מבקש לרצוח? אבל שוב, דרוקר יודע משהו שאיש לא יודע, אפילו לא משה יעלון, שר הביטחון כיום וסגן הרמטכ"ל בתקופת האינתיפאדה השנייה: אליבא דדרוקר, "כולנו נהנים יחסית (בזכות אבו מאזן) מהשנים הכי שקטות שהיו בשטחים ומאפס פיגועי התאבדות". בזכותו! "ואבו מאזן מקבל מישראל כמעט אפס קרדיט על זה". מסכן.
הנתון הוא שיש יחסית, יחסית, שקט. הוויכוח הוא, האם זה בגלל פעילות הפלשתינים או שמא בשל העובדה שבינתיים אירע מבצע חומת מגן, וחזרנו פנימה, ויש לנו מודיעין ופעילות אינטנסיבית יומיומית, וגם הפלשתינים פוחדים מחמאס ואל קעידה, ומבקשים בסתר מישראל לפעול באגרסיביות כלפיהם (כפי שקראנו במסמכי ויקיליקס), ושב"כ, ומג"ב וצה"ל וכו'. אז למי להאמין – לדרוקר או ליעלון?
6
ומה על ההסכם המופקר שהציע אהוד אולמרט בהיותו ראש ממשלה לאבו מאזן? לא טוב מספיק? אבו מאזן עצמו אישר (ולאחר מכן חזר בו מהודאתו, אבל הודאתו מתועדת) שאולמרט הציע לו 97 אחוזים מיו"ש (לטענתו עם עוד 3 אחוזים בחילופי שטחים) והסכמה לעיקרון "זכות השיבה", כולל שיבה של עשרות אלפים לשטח ישראל. בראיון לג'קסון דיהל (Diehl) מהוושינגטון פוסט בשנת 2009, נשאל אבו מאזן, מדוע סירב להצעתו של אולמרט, והשיב: "הפער היה גדול מדי". הפער – ביחס לעיקרון זכות השיבה. אבו מאזן מודה אפוא שסירב בגלל עקרונותיו והשקפת עולמו (לא משחקים ולא נעליים).
אבל מה כותב לנו פרשן הקטקומבות הפלשתיני? שימו לב: "אזכיר בפעם המיליון שההצעה הסופר נדיבה של אולמרט ניתנה כשהוא היה ראש ממשלה מודח, ללא כוח פוליטי וללא לגיטימיות".
נניח שכך היו פני הדברים. אפשר לשאול שאלת תם: אז מה? מה הפריע לאבו מאזן לומר כן, או אפילו לענות בהתחמקות, או להכריז על זה כעל הבסיס להמשך המו"מ?
אבל זה לא אבו מאזן, זוכרים – הוא צדיק. זה אנחנו הרשעים. ומשום כך, מוסיף הסניגור, "אפילו שמאלנים כמוני היו מתנגדים להסדר אם היה נחתם בתקופה ההיא. זה היה המחטף הכי לא דמוקרטי שיכול להיות והוא היה נדחה בבוז על ידי בכירי הפוליטיקאים שלנו".
זה יפה שדרוקר מגדיר את עצמו "שמאלני" אבל מישהו מאמין שהשמאל פה היה יוצא נגד הסדר כלשהו, אפילו עם שני חברי כנסת? אם נשתמש במונחיו המטריאליסטיים של דרוקר, מבחינת האינטרסים של "שמאלנים" כדרוקר ובני מינו, איש מהם לא היה מצפצף או מוחה לו הסכם כזה היה נחתם. לא נולדנו אתמול. ראו את התנהגותם כלפי איום הסגירה של ערוץ 10 אל מול איום הסגירה של "מקור ראשון" (דרוקר עצמו דיבר ב"לויאליות הפוכה" נגד הצלת "מקור ראשון").
אז אבו מאזן עצמו בכבודו ובעצמו סותר את פרשנותו של דרוקר להתנהגותו שלו; אבל מה חשובה גרסתו? דרוקר יודע טוב ממנו.
7
הלאה בניתוח העילאי. כעת לצד שלנו:
לדרוקר "לא היה ספק" (!) שנתניהו לא באמת רצה לדבר שלום עם אבו מאזן, שהרי מה זה חשוב מה אמר והצהיר, אם יש לנו את המורה לנבכי הנפש, רביב דרוקר: "לי לא היה ספק שאין לו שום הפתעות ומדובר בעוד ספין שרלטני של נתניהו". כדאי לשים לב לאורך מאמרו של דרוקר, אלו סופרלטיבים חיוביים ומגוננים הוא מדביק לאבו מאזן, וכיצד הוא מבזה וממעיט בערכו של ראש הממשלה שלנו. גם ניתוח טקסטואלי כזה מלמד על אופן פרשנותו, בעיקר אצל אדם כדרוקר. הטקסט הוא מראה נאמנה.
ובכן, מדוע לא היה לדרוקר ספק שמדובר בספין? "הרי שום דבר לא עצר אותו מלשלוח שליח למוקטעה ולהגיד – אני מוכן לתת לך את הצעת אולמרט. אז היינו רואים אם אבו מאזן באמת פחדן, ברחן ושבקן". אתם מבינים, דרוקר עצמו – הטוען שנתניהו ספינולוג, כלומר משקר – מציע לרה"מ לשקר. הרי נתניהו (ואפילו לבני) לא קיבל את הצעתו של אולמרט וחשב אותה למופקרת וחסרת אחריות. אז כעת דרוקר אומר לו, שלח את ההצעה שאינך מחזיק ממנה, רק כדי לבדוק את אבו מאזן. כך מציע דרוקר לישראל לנהל משא ומתן במזרח התיכון. שלח לצד השני הצעת מחיר מופרזת וחסרת אחריות, רק כדי לבדוק! חיזרו על כך שוב ולימדו מי זה דרוקר. ומה אם הצד השני היה אומר כן?
ודרוקר ממשיך: "בסוף, אבו מאזן נכנע. הוא ידע שיעבדו עליו, שנתניהו לא רציני, אבל אמר – לפחות אני אקבל אסירים". אוי, רחמונעס, יהודים אכזרים, איך אתם עובדים על הפלשתינים המסכנים.
דרוקר: "תשעה חודשים היה מו"מ ונחשו מה – נתניהו אפילו לא הציע הצעה טריטוריאלית, סרב לשים מפה. הציב דרישות ביטחון (בוגי יעלון הציג) שהיו נוקשות יותר מאלו שהוצגו על ידי אותה מערכת בטחון בעבר ". איך הוא עשה את זה, השרלטן? לא שרטט מפה לפני שהסכימו לתנאי מסגרת בסיסיים (דרישות ביטחון רציניות). תגידו, אתם חושבים שדרוקר קנה פעם משהו בשוק, יד שנייה, או התמקח אי פעם? אתם חושבים שהוא קרא את מאמרו של פרופ' משה שרון, יועצו של מנחם בגין לענייני ערבים ואחד המזרחנים הגדולים בעולם, על "כללי הבזאר במזרח התיכון"? בקיצור, מה דרוקר יודע? מה, לכל הרוחות, מכשיר אותו לעמוד מול המצלמה ולבלבל לכולנו את המוח בעניינים שאין לו מושג עליהם?
8
אה, שכחתי. הוא נוזף בנחום ברנע (ויכוח בתוך המשפחה. אל דאגה, ברנע התיישר בהמשך): "ועל ההתנהגות הזאת ברנע כותב שנתניהו היה יותר נדיב בסבב הזה. האיש פשוט מסובב את כולם והעיתונאים המחודדים והשמאלניים שלנו נופלים בפח. לא ייאמן". אנחנו יודעים שברנע מתעב את נתניהו, אז אם גם הוא הסכים בקושי רב לצדד בנתניהו, אולי יש בזה משהו? לא איש כדרוקר יפול בפח; נתניהו הוא שקרן ושרלטן, בעוד שאבו מאזן ישר ותם.
ועוד הערה מדהימה מפי הדרוקר: "אפשר לטעון שהמחיר הפלשתיני הוא מחיר מוגזם, שמדינת ישראל לא יכולה לשלם אותו, שזה יציב איום מסוכן מדי לקיומה. זו טענה לגיטימית ואפילו בעלת משקל. איראן תשתלט על השטח, קסאמים על פתח תקווה וכו'. אישית, אני חושב ששווה לקחת את הסיכון בגלל מיליון ואחד שיקולים אחרים".
אתם שומעים, יהודים, "אישית, אני חושב". הגאון חושב ששווה להסתכן, כלומר לסכן מדינה שלמה לאחר שלמדנו וניסינו וחווינו וראינו כיצד השטח מתנהג מייד לאחר שאנחנו מפקירים אותו. הפעם זה לא בקצוות אלא ממש מולנו, מרחק יריקה מטווחת מבית הוורד בדרך השלום. "אישית, אני חושב". יופי.
9
אי אפשר לטעון, נחרץ דרוקר, שלבני ומולכו לא ידעו מה המחיר הפלשתיני כשנכנסו לחדר. ומכיוון שידעו, הרי ש"זו סתם הונאה". מדוע? ההיגיון הדרוקרי: "כשמישהו בא לקנות דירה והוא יודע שהמוכר רוצה מיליון שקלים, הוא לא מציע חצי מיליון ובטח לא עושה אתו מיליון שיחות כשהוא מסרב לנקוב במחיר". שוב, כנראה שהאיש לא קנה או מכר דבר מימיו. בעיקר לא בשוק במזרח התיכון. אדרבה, מצד הפלשתינים, יוצא – כך לאור דברי דרוקר – שהם נקבו במחיר ראשוני שהוא גם המחיר האחרון. האם שמעתם אי פעם מוכר בבזאר מזרח תיכוני הנוקב במחיר ראשוני שהוא מחיר סופי? אתם מבינים מי ניהל את המו"מ עם הפלשתינים בשני העשורים האחרונים – דרוקרים כאלה, שלא יודעים להתמקח. ביילין, פרס, ברק, אולמרט, פונדק, שריד – מה זה משנה. לכולם עשו אבו מאזן וערפאת בית ספר. האחרונים יכולים להיות בטוחים, שגם לאחר שיעבדו על אחרון הישראלים ויפילו את המו"מ – תמיד ימצאו להם אידיוטים שימושיים בדמות רביב דרוקר שיגנו בלהט על יושרם של הפלסטינים המסכנים ועל רשעותם ואי כנותם של הישראלים.
10
והנה הפינאלה של דרוקר: "הכי עצוב זה שפוליטיקאית הגונה עד לא מזמן כמו ציפי לבני, שב-2011 ידעה למתוח כזו ביקורת על תגובת נתניהו להסכם הפיוס הפלשתיני דאז, הפכה להיות שופר מביך של אותה תגובה היום".
"הכי עצוב" שבחפזונו להפליל את בני עמו, דרוקר לא מקשיב להיגיון: אם לבני ביקרה קשות את נתניהו ב-2011, וכעת סוברת ההפך – אולי, רק אולי, המציאות השתנתה. אולי לבני ראתה ממש מול עיניה את מסכת השקרים והכחש של בני שיחה הפלשתינים, ולכן תגובתה היום אחרת, כלומר – הפלא ופלא – לטובת היהודים, שלדעתה היו הצד האמין והכן במו"מ? היא הרי הייתה שם, לא דרוקר.
וההגדרה של לבני "שופר מביך" – בשמאל הישראלי, כל המצדד בצד היהודי, הישראלי, או חלילה, לא עלינו, אלוהים ישמור – בצד של נתניהו - - - - הוא "שופר מביך". לכן הוא מתנגד להצלת "מקור ראשון", התנגדות ששודרה בערוץ 10, הערוץ שכל החבר'ה הטובים (כולל עיתונאים מ... "מקור ראשון" עצמו) התגייסו להצלתו למרות הפסדים של מאות מיליונים. רק לדרוקר ובני מינו מגיעים שופרות על חשבוננו. לרוב הישראלי לא מגיע להשמיע את קולו, גם אם מדובר בכסף פרטי. דרוקר כה חרד לאמת, עד שאינו מוכן להפקיר אותה בידי אחרים, בעלי השקפת עולם שונה. חשוב לו שנשמע רק אותו ואת טלי בן עובדיה ודומיהם. זוכרים את הכלל הבזוי: בתקשורת הישראלית יש ימנים ויש עיתונאים... ומה נגיד על דרוקר – הוא אינו רק שופר מביך של יריבינו ואויבינו, גם לא עיתונאי מיוחד; הוא כמו כולם. מה הבעיה?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו