תיקון לאומי לכבוד יום השואה

אמא שלי והוריה הגיעו לקנדה ממחנה העקורים ברגן-בלזן עם 12 דולרים. בעזרת יהודים נדיבים, הם התחילו את חייהם, ולאחר כמה שנים, הם זכו גם לקצבאות שונות מכספי שילומים מממשלת גרמניה. את כספי השילומים שהם קיבלו, הם קיבלו.

לעומת זאת, כאן בישראל, עקב המלחמות והמספר הלא-מוגבל של פליטים שקלטנו מיד עם קום המדינה, את כספי השילומים מממשלת גרמניה הפנו לפיתוח המדינה הקטנה. 

לצערנו, היו גם הרבה נוכלים בדרך, וגם כספים שהיו מיועדים לניצולים עצמם - נעלמו.

היום, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנם כ-50אלף ניצולי שואה שחיים בתתי-תנאים, שאין להם די כסף גם לאוכל וגם לחשבונות החשמל והמים. יש הרבה מאד ניצולי שואה שתנאי המגורים שלהם לא שונים בהרבה מתנאיהם לפני ואחרי המלחמה – דירות שהן בעצם מחסנים בלי חלונות, שירותים בחוץ, ועוד.

האם ייתכן שכאן, במדינה היהודית, שנבנתה על דמיהם של קרבנות השואה, ימותו ניצולי השואה מרעב ומקור? 

מוסד הנשיאות עולה לכותרות שוב השנה, לקראת הבחירות. אין אזרח בישראל שרואה במוסד זה תרומה למדינה, אך הנשיא מתוקצב בעשרות אם לא במאות מיליונים בשנה.

אז מה כן ניתן לעשות?

קודם כל, להעביר את הכספים ששר האוצר הכריז עליהם לידי הזקוקים לו. הכרזות וכוונות לא משביעים את הקיבה הריקה.

שנית, לסובב את המחוגים אחורה לרגע. אם כספי הניצולים עזרו להקים את המדינה מאפס, עכשיו כספי המדינה חייבים להיות מופנים, בדרג גבוה בעדיפויות, לטובת הניצולים. 

לבנות להם דיור מוגן, עם מטבחים מסודרים ומרפאות במקום. לתת להם בית, אוכל, בריאות וקהילה – כמה שיותר מהר. לא ללכת על תוכניות ארוכות טווח, כי אין טווח. להוסיף קומה לכל בית אבות קיים. להפוך את בית הנשיא לבית הנשיאים - הקשישים שבזכותם אנחנו כאן. יש לקדם את העניין כמה שיותר מהר, ולא לאפשר לעוד ניצול אחד לחוש שהוא עדיין במחנה העקורים, שם האכילו אותם תפוחי אדמה.

לגייס אותנו, לא לחכות לנו. על הממשלה לאתר את העמותות שאכן יעילות בעזרה שהם נותנות לניצולי השואה, ולעבוד איתן. לתת תרומות תואמות לתרומות של אזרחים, לתת מענקים לפי הפעילות ההתנדבותית שנעשית לקראת דיור ראוי לכל ניצול. להקים מפעל של עשייה ציונית למען אלו שאיבדו את הכל. וכשאפשר, לגייס גם אותם, לטפח את העצמאות והכוחות שנותרו להם. לעבוד בכל המרץ כדי שביום השואה הבא, נוכל לבקר אצל ניצולי שואה ולהסתכל להם בעיניים, והם ידעו שלא שכחנו אותם.

חנה רוזנפלדר היא רעיה ואמא, מורה מתקנת, מנהלת טיפול לילדי חינוך מיוחד ופעילה חברתית

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו