יום הזיכרון לשואה הוא היום שבו אנו מציינים את האבל העצום שלנו כעם, אך חשוב לא פחות לציין את הגבורה של ניצולי השואה ושל רבים מן הנספים; את ניצחון הרוח, את הגבורה שבמאמץ להמשיך לקיים חיי שיגרה בתוך הגיהינום המלווה אותם בזיכרונות יום־יום. להזכיר את גבורת היהודים שסיכנו את עצמם בהוציאם את אחיהם היהודים מאירופה הבוערת, את הפרטיזנים ביערות, את הלוחמים במרידות ואת הגיבורים הרבים שהצילו נפשות.
לאחר השואה אזרו מי שנותרו את שארית כוחותיהם והקימו משפחות וגידלו ילדים ועלו לארץ. רבים מהם היו שותפים להקמת המדינה וליישוב הארץ ולפיתוחה. הם נלחמו והיו פה בשבילנו. הם היו גיבורים והצליחו, על אף הזוועות שעברו, לבנות עתיד טוב יותר עבור כולנו. אלו הם ניצולי השואה.
אז איך קרה שבשנים האחרונות כשאומרים ניצולי שואה בתקשורת, מייד נלווית לכך תמונת המקרר הריק והעוני הכבד? כיצד קרה שמגיבורים הפכו אותם שוב לקורבנות? לאנשים מוכי גורל? נכון, אסור להתעלם ממצוקתם של ניצולים רבים, ונכון עשתה הממשלה כשהבטיחה אתמול כי הניצולים לא ישלמו על תרופות, אבל מדוע "דו"ח העוני" הפך לשם נרדף ליום השואה?
אולי כי קל יותר לעסוק בזה, במקום לחשוב על המקום של השואה והטראומה הלאומית בחיינו. ואולי משום שיש
ארגונים שונים שיש להם מה להרוויח ממראות העוני של ניצולי שואה. כי כך, כמו בכל שנה, יימצא הפוליטיקאי שיבטיח מענקים עבור ניצולים "שמדינת ישראל הזניחה", ויסמן עוד וי בתרגיל יחסי ציבור תחת הערך - איך לא לעשות כלום ולקבל על זה קרדיט.
נכון, חובה עלינו לדאוג לניצולים שאיתנו לחיים ברווחה, אבל את זה אפשר לעשות כל השנה. דווקא ביום השואה, אל לנו לגזול מהם את הכבוד ולהפוך את צמד המילים "ניצול שואה" לתמונה של מקרר ריק. הגיע הזמן להשיב לניצולי השואה את כבודם ולהפסיק את פסטיבל המקררים הריקים בתקשורת.
אז בשם יחזקאל גלוזמן, שכנער הצליח לברוח מגרמניה ולהוציא את שארית בני משפחתו בעור שיניהם, ושהיה פרטיזן ביערות ונפטר בשיבה טובה לפני פחות משנה. בשם ורה אלכסנדר, שהיתה קאפו באושוויץ, ומתחת לאף של הנאצים הצילה אינספור נשים ממוות תוך כדי סיכון חייה. בשם צביה לובטקין, מבכירות לוחמי ולוחמות המחתרת בגטו ורשה ובשם אינספור ניצולים וניצולות, שחלקם עדיין חיים איתנו. בשם אותם הגיבורים, האנשים המדהימים האלה שאנו חבים להם כל כך הרבה, אני קוראת לכולנו לציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה כפי שראוי למיליונים שאבדו ולאלו ששרדו. הם כל כך הרבה יותר גדולים מתמונות העוני. הם גיבורים.
הכותבת היא סגנית ראש עיריית ירושליםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו