מצב האומה: סגור לרגל מטיילים

כמו מאליהם צצו וצפו הלחנים הישנים ההם, "אביב הגיע, פסח בא" ו"ניצנים נראו בארץ, עת זמיר וקול התור" ו"אין לי ארץ אחרת".

שלשום דמתה המדינה לפקק־מורסה תעבורתי. הנוכחות הישראלית ברכבים נראתה כמו מסדר המפקד. כולם היו שם, דרוכים. נסיעה בצהריים בקו רחובות־תל־אביב נמשכה שעה ו־20 דקות. בהפרזה מסוימת, כמעט כמו בימי העלייה הראשונה כאשר הביל"ויים עשו את הדרך מהמושבה ליפו בעגלה רתומה לסוסים.

עם ישראל כמו גויס בהמוניו לשירות מילואים, והתייצב במלואו. ב־17:04 הבטיחו בטלוויזיה ראיון עם ד"ר נחמן שי, שפקד יום קודם את אבו מאזן במוקאטעה. לא שהתוכן אינו חשוב, אבל באותן דקות דומה כי שי עצמו השתעמם מלהאזין לקולו.

אפשר להשתמש בדימוי פחות מלהיב - ארבה פשט על שכיות החמדה. בעין כרם הסמוכה לירושלים, בצל כיפות הזהב של הכנסייה, לא היה אפשר לנוע. ראש פינה חגגה עם מתקפת התיירים ברחוב המייסדים. מי היה מאמין כי יגיע יום שבו המשטרה תפציר באזרחים לא להגיע אל הכנרת. גם לא למעיינות בעין גדי. אפילו הנגב השומם נראה לכמה ממבקריו כמו לאחר מעבר צה"ל אליו.

לא לאורך שנים יהיה המעיין בעין עבדת חבוי בצל הסלע וההר. גם יגיעו ימים והידיעה כי דוד בן־גוריון שקל להפוך את העיר הנבטית כורנוב לבירת ישראל (כאשר לפי תוכנית החלוקה של האו"ם ירושלים נעקרה ממנה) תהיה נחלת הכלל.

יש רגעים שלמראה התורים הארוכים של הנופשים בטורקיה ובתאילנד המציפים את שדה התעופה, נדים להם הנותרים בארץ כמין "משוגעים". מזוודות ודרכונים ותורים ובדיקות בעבור כמה ימים בנכר, וממילא כלשון השיר, "לונדון לא מחכה לי". אבל בינינו לבין עצמנו, מה היינו עושים אלמלא נסעו בהמוניהם? המשטרה היתה צריכה להערים בקשות שהאזרחים לא ילכו גם למסעדה ולא ייכנסו לקניון, ואפילו לא ידחפו ליד הקופות בסינמה סיטי.

זה היה מרהיב יותר ונעים יותר אילו ירד כבר שלום על הארץ. הישראלים מגיעים עדיין לפיסגת הר הצופים ל"שלום לך ירושלים" של אביגדור המאירי, אבל אינם מעזים להרחיק להר הזיתים; ומה על המפל היורד באזור שכם מזרחה? והר עיבל? ואפילו השוק בשכם, שיש בו קסם דחוס, רוטט, מזיע?

הארץ במצב של "סגור". אבו מאזן? ימי הלימוד האבודים בבית הספר? חשבון הבנק הריק? גזרי הדין המסעירים? לא עתה, נחזור בשלישי. עם חמץ, כמובן.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו