העולם האיסלאמי והערבי עובר בימים אלה שינוי דרמטי. מעולם לא שרר כאן מצב של איזון, ותמיד הזינו אמביציות מגלומניות ומניעים דתיים, כלכליים, טריטוריאליים ואחרים מצב של חוסר שקט אלים באזורנו.
המדינות המלאכותיות שהוקמו על שרידי האימפריה העות'מאנית מתרסקות לנגד עינינו. בעקבות כאוס האביב הערבי פועלים במדינות ערב כנופיות המשתייכות לאחים המוסלמים, חמאס או "תיירים" המשתייכים לארגוני ג'יהאד איסלאמיים. טרוריסטים אלה חורצים את דינם של מיליונים בעיראק, בסוריה, באפגניסטן, בתימן ובמצרים, מאיימים על מדינות נוספות במזרח התיכון ובאפריקה ולוטשים עיניהם גם אלינו.
מזווית ישראלית היו מדינות ערב - שנשלטו על ידי רודנים איסלאמים או על ידי מנהיגים טוטליטריים אחרים בשכנותנו - מצויות עד לאביב הערבי במצב הרתעה. כל מעשה עוינות שביצעו העמיד את שלטונם בסכנה, ומחיר הכאב והנזק למדינה ולאזרחיה שימש יסוד בהרתעתם. דומה כי יסודות השפעה והרתעה אלה עדיין פועלים כלפי איראן ה"מתגרענת" וכן מול ארגוני חיזבאללה וחמאס.
הופעת "תיירי הג'יהאד" באזור כדפוס שלטון חמוש חדש על טריטוריות שכנות מאתגרת את תפיסת ההתרעה, ההרתעה וההכרעה שהושגו באמצעות הפעלת הכוח הצבאי במשולב עם מדיניות ודיפלומטיה (לפי תומס שלינג בספרו "חימוש והשפעה" 1966). מדובר לרוב בהרפתקנים אנונימיים חמושים שנקבצו לאזורי העימות ממקומות שונים. "תיירים" אלה, המסוכסכים זה עם זה בד בבד עם פעילותם נגד המשטר, עוסקים ברצח, בשוד ובאונס "בשם האיסלאם". הם אינם חשים באחריות אישית, שבטית או לאומית כלפי האוכלוסייה שעליה השתלטו ולא יביאו בחשבון את סיכוני תגובת הצד שכנגד כלפיה, אלא דווקא ניזונים ממכאוביה.
לפיכך, "תייר הג'האד" שיימצא בגבול סוריה או בשטחי הרשות הפלשתינית (אם גבול ירדן יינטש) יחוש מוגן מפעולות תגמול ועונשין במסגרת צעדי ההרתעה המסורתיים ומחירי העונשין המוכרים, יותר ממיודעינו הטרוריסטים הפלשתינים הפועלים מתוך שבטיהם ומשפחותיהם שבשטחים.
ההיסטוריה של הערבים כבר חוותה מצבים "מדממים" דומים. בתקופת הג'אהליה שטרם האיסלאם רצחו שבטי ערב אלה באלה ושדדו איש את רעהו. רעיון נקמת הדם יצר מנגנון הרתעה שבטי מרסן לרציחות אלה. בעקבות שליחותו של מוחמד הפנו השבטים שהתאסלמו את אלימותם "בשם האיסלאם" נגד "האחרים". עקרון נקמת הדם כמפתח לדו־קיום, לביטחון האישי ולשימור ההרתעה בין פרטים ושבטים נשמר בתקופת הג'אהליה ובתקופה האיסלאמית שלאחר מכן. במסגרת הנקמה (ת'אר) היה הנוקם פוגע גם בבן משפחתו של רוצח נמלט מצד האב (ח'ומס) עד דרגת קירבה חמישית לרוצח, והחשש מפגיעה חיזק את ההרתעה ההדדית. מכיוון שערכי המערב שוללים את עקרון נקמת הדם ורוצחים משתחררים מכלאם בקיצורים וב"עסקאות", הרי לגבי ערבים ומוסלמים רבים - הסבורים כי "הכלא נועד לגברים" (אלסג'ן ללרג'אל) - אין הרתעה כלל.
לכן האנונימיות של "תיירי הג'יהאד" באתרי הלחימה וריחוקם משבטיהם וממשפחותיהם מאפשרים להם, לתפיסתם, לרצוח אזרחים ויריבים בלא לשלם כל מחיר. מכיוון שנקמת הדם נחשבת דפוס פעולה נתעב בתרבות המערבית, הרי כל "מוג'אהד" כזה הוא "דני דין" המחזיק ב"פריבילגיה" לרצוח בלי להיפגע ובלי לחשוף את משפחתו לסכנת נקם. המענה שמציב המערב לאתגרים הביטחוניים הנובעים מהקוד התפעולי הערבי־איסלאמי חושף חולשה בהערכת תהליכים כגון האביב הערבי.
למעשה, מנהיג יריב או ציבורים רחבים פועלים בתוקף "מצב תודעה" המביא לפעולה. ה"מם השישית", זו של "מצב התודעה", כוללת את רכיבי מורשתו הפילוסופית של מנהיג בקבוצה המכילה את הנרטיבים הדתיים, ההיסטוריים והלאומיים של נוף מולדתו כמצפן תודעתי לצד התורה האינסטרומנטלית למימוש רעיונות אלה. בהיעדר מסגרות מדינתיות, נדרשים איסוף מודיעין וענישה פרטנית לרוצחים. ההערכה והשיפוט הלקוי והמוטה של מצבים מתפתחים באזורנו עדיין מתבססים על "תמונת ראי" ערכית ומוסרית בלתי תואמת.
אלה הדורשים מישראל שחרור רוצחים ו"מידתיות" מנסים לשלול ממנה את יכולת ההכרעה וההרתעה כלפי האיום המתפתח בעוד הדבר היחיד העשוי להרתיע "תייר טרור" הוא חיסולו האישי או חשיפה מודיעינית מרתיעה של משפחתו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו