ועכשיו: מדינה פלשתינית בגבולות זמניים | ישראל היום

ועכשיו: מדינה פלשתינית בגבולות זמניים

המו"מ שהוביל ג'ון קרי קרס בשבוע שעבר בלי להפתיע איש חוץ מקרי עצמו. לא היתה הערכה מדינית ולא היה מאמר פובליציסטי שראו סיכוי למהלך היומרני שהוביל: הסכם קבע בתשעה חדשים. אלה מאיתנו שהציעו לשקול את האפשרות למימוש השלב השני במפת הדרכים - מדינה פלשתינית בגבולות זמניים בדרך להסכם קבע - נענו על ידי האמריקנים בתשובה המשונה כי גם ישראל וגם אש"ף מעדיפים הסכם קבע. מה לעשות שממשלת ישראל אינה מוכנה לשלם את מחיר הסכם הקבע, ואילו אש"ף אינו יכול לכלול את רצועת עזה בהסכם, ולא להביא את הסכמת חמאס?

נכון, הסדר מדורג, שלא ידרוש את חלוקת מזרח ירושלים ואשר לא יביא לנסיגה אל גבולות 67' עם חילופי שטחים מוגבלים, נוח יותר לממשלת הליכוד ביתנו ונוח פחות לאש"ף, החושש שכל הסכם חלקי יהפוך להסכם קבוע, אבל תפקידו של קרי צריך להיות הנחת דעתו של הצד הפלשתיני כי ארה"ב תפעל, בעתיד, להגעה להסכם קבע, ולא תסתפק בהסכם חלקי.

מה שצריך להתרחש עכשיו הוא הסכם באשר לשחרור אסירים, הקפאת ההחלטה הפלשתינית באשר להצטרפות לארגוני האו"ם, ומו"מ אינטנסיבי על הגבול הזמני בין ישראל לבין המדינה הפלשתינית שתקום בתוך חודשים מעטים. ארה"ב תידרש להשקיע מאמץ גדול בהצעת חזון משלה באשר להסדר הקבע, ששני הצדדים ירשמו אותו לעצמם, ולהציע לוח זמנים עד להסדר קבע. זה לא יהיה פשוט, אבל זה יהיה מעשי הרבה יותר מאשר מו"מ סתמי בין שני צדדים שאחד מהם התפטר, כדי להגיע להסכם קבע שאינו מעשי בשלב זה.

טעותו הגדולה של קרי היתה תחושתו כי הוא מתווך בין רבין לערפאת: מצד אחד מנהיג ישראלי אשר מוכן לשלם מחיר משמעותי כדי לסיים את הסכסוך, ולעשות שינוי אסטרטגי במזרח התיכון, תוך יצירת קואליציות מדיניות וכלכליות בין ישראל לחלק ממדינות ערב, ומהצד האחר - מנהיג פלשתיני המסוגל לחייב את רוב רובו של עמו למהלכים הסותרים את סיסמאותיו ונאומיו במשך עשרות שנים.

זה אינו המצב. נתניהו לא נבחר כדי לממש את חזון מחנה השלום, ואילו מחמוד עבאס איבד את רצועת עזה ב־2007, והפצע הזה אינו נרפא. במצב הפוליטי שנוצר אין תחליף למהלך שאינו זה הרצוי, אבל עדיף להגיע אליו, בהנחיה אמריקנית, מאשר לשוב אל האלימות ולהתרחק עוד יותר מהסיכוי לקבוע גבול מזרחי לישראל, אשר יבטיח את עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

קרי חייב לשנות כיוון ולהסתפק בפחות ממה שרצה בתחילת המו"מ. אם לא יעשה זאת, ואם ימשיך לנסות להגיע אל הסכם הקבע - עדיף שלא ימשיך במאמציו לפתור את המשבר הנוכחי, משום שיהיה בכך כדי לשלם מחירים מיותרים, רק כדי להגיע למבוי סתום בעוד פחות משנה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו