חבורת קדימה המושחתת יורדת מעל במת ההיסטוריה בפנים ירוקות מבושה. התמונה של השבעת ממשלת ישראל ה־31, במאי 2006, מחייבת גניזה מטעמי כלימה. במרכז התמונה יושב ראש הממשלה אהוד אולמרט, האיש שלקה במחלת עור קשה שגרמה לכסף להידבק לידיו, ולצידו נשיא המדינה משה קצב, המרצה עונש מאסר על עבירות אינוס, מעשים מגונים ושיבוש הליכי משפט. השניים מחייכים.
מאחוריהם שורה של מנהיגים דגולים. שר המשפטים, חיים רמון, שביום חטיפת חיילי צה"ל בידי חיזבאללה, בפתח ישיבת הממשלה בנושא התגובה על החטיפה, החדיר את לשונו לפיה של חיילת צעירה בכפייה.
ממש סמוך אליו ניצב שר האוצר, אברהם הירשזון, שגנב מיליונים שנועדו להנצחת הנרצחים בשואה, הועמד לדין וריצה עונש מאסר על שוד הקופה הציבורית. שר הביטחון עמיר פרץ, המומחה למשקפות צבאיות, שתחת ידיו נחטף גלעד שליט, ושלגביו קבעה ועדת וינוגרד (מלחמת לבנון השנייה), כי "חוסר התמצאותו הברורה בנושאי משרדו, והעובדה שלא נקט צעדים כדי לפצות על כך... החלישה את יכולת המערכת לתפקד בצורה שקולה ומקצועית".
ובשורה שמאחורי אולמרט וקצב הנינוחים, אפשר לראות את רוני "אצבעות זריזות" בר־און, שר הפנים, שתועד בפרשת ההצבעות הכפולות.
מפחיד להיזכר כיצד נוהלה מדינה שלמה בידי כנופיה נעדרת מוסר וערכים ונפוחה מעצמה. הרמטכ"ל באותם ימים היה רב־אלוף דן חלוץ, מי שבשעות שבהן פרצה מלחמת לבנון השנייה, כששני חיילי צה"ל נגררו מדממים אל רכב חוטפיהם, הקדיש את זמנו למכירת ניירות הערך שלו. בראש משטרת ישראל עמד רב ניצב משה קראדי, מי שוועדת זיילר החליטה שאינו יכול להמשיך בכהונתו לאחר שאיפשר לעולם התחתון לחדור לצמרת המשטרה, ו"פעל בדרך רשלנית הסותרת נוהל תקין, היגיון, מקצועיות ומיומנות".
אי אפשר להיות אדם הגון ולא לראות את הקשר בין ההשחתה המוסרית לבין מכירת החיסול של ארץ ישראל. כשהכל אינטרסים, ביטחון המדינה והאזרחים נמצא במקום שולי. ערכים כגון זיקה היסטורית הם בדיחה. אי אפשר שלא למתוח קו בין מעשי אולמרט מעל השולחן ומתחת לשולחן: מי שמכר את הולילנד תמורת מעטפות - הוא שכמעט מכר את העיר העתיקה לידי חבורת טרוריסטים תמורת כלום.
יש דין ויש דיין? לא יצא לי לראות את ספרי החשבונות של בורא עולם. לא לנו לדעת. מה שאנחנו כן יודעים הוא שמעשה ההתנתקות היה המבצע הצבאי הגדול ביותר של 30 השנים האחרונות, והמרושע ביותר, והוא נעשה בידי קבוצת ההנהגה הכי ירודה שידענו.
בתוך שלוש שנים משיסוי איש באחיו בקיץ ההוא בתשס"ה הוחלפו כל הדמויות הבכירות במדינה: צמרת הצבא והמשטרה, מרבית האליטה השלטונית. זה לא שהם חטפו עונש משמיים ולכן נבעטו מהחיים הציבוריים - אלא שהם לא היו ראויים. לא לניהול חיינו וניהול המדינה ולא להכרעה על חורבן 26 יישובים.
* * *
אני מחזיקה ביד את "אוּפּס - מגזין אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה". כתבה ראשונה: "הכל פתוח: האם יחסים פתוחים הם מודל חדש של זוגיות שיכול לפתור את הבעיות ולהבטיח את אושרם של בני הזוג לאורך זמן?" כתבה שנייה: "ברית ללא מילים: טקס ברית המילה מציב בפנינו דילמות הנוגעות לרווחת התינוק". בכתבה השלישית קורא ההיסטוריון ד"ר אריאל צבל ("פעיל חברתי לזכויות בעלי חיים") לפנות מקום מוסרי יותר לחיה בעולמנו ו"להתחיל לחשוב במונחים של 'חברה רב־מינית'", ומבקש להתייחס אל בעלי החיים כחלק בלתי נפרד מהחברה החולקת איתנו את כדור הארץ.
יש קורלציה ברורה בין חילוניות ליברלית לבין טבעונות קיצונית. במקומות הקיצוניים זה נפגש עם גישה שרואה את האדם כמציק, כטפיל. אנשים אינטליגנטיים שבזים לעקרונות היהדות כמו ברית מילה (אכזרי, פרימיטיבי) ומשפחה מונוגמית (ארכאי, לא נאור) מחפשים למלא את הוואקום הרוחני במשהו. בכל דבר שיוכלו.
הדת החדשה היא טבעונות. ראייה של האדם כיצור משני בבריאה. גארי יורופסקי, הפעיל היהודי־אמריקני למען זכויות בעלי חיים הוא דוגמה מצויינת לאלימות שבוקעת כשהופכים את הפירמידה, שהולכים לקצה הקיצוניות, ושמים את בעלי החיים למעלה.
נכנסנו לחודש ניסן. בעוד פחות משבועיים נצא שוב ממצרים. האידיאולוגיה המצרית היתה לשעבד אנשים: סוסים נושאים כרכרות, אנשים בונים בתים.
פרשנים הסבירו שהתעללות בבני ישראל נבעה קודם כל מהתחושה שלהם כלפי עצמם, וכלפי מצרִים - שלאדם אין ערך. הממרר את חיי הזולת הוא מי שמזלזל בחייו שלו עצמו. אגב, האל המצרי היה חיה, כבש.
כמה מאות שנים קודם לכן, מגדל בבל. מדרשים מספרים כי בבבל, כשנפלה לְבֵנה מראש הבניין הגבוה והתרסקה, עצרו את הבנייה וישבו לעשות חשבון נפש. כשנפל אדם מראש הבניין, המשיכו בשגרת העבודה. אברהם אבינו, שנכח שם, עבר בין הנוכחים וצעק על זה. הייתכן שהאדם, נזר הבריאה, חשוב פחות מקובית חימר? 4,000 שנה מאז אברהם, אנחנו עדיין צועקים את זה.
המוסר היהודי אומר שהעולם נברא בעבור בני האדם. שיש לנו תפקיד. שעלינו לקדם את העולם. שאין שוויון בין ההולכים על ארבע להולכים על שתיים. שאסור להתעלל בבעלי חיים, אבל מותר לאכול אותם ומותר ליהנות מהצמר שלהם ומהחלב שלהם. כשמעריכים את האדם, רואים באדם חבר. לא עבד.
* * *
השבוע נכנסנו לסטטיסטיקה. המשפחה שלי. המכונית של אבא שלי נרגמה במטר אבנים בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. השמשות נופצו. הפח התעקם וניזוק. יש עשרות מקרים כאלה ביום. כולל פצועים. אבל בישראל שומרים על פרופורציות, נכון חברים. מה זה מטר אבנים על רכב שבו נוסעים יהודים לעומת כתובת גרפיטי, תג מחיר, בבית שמש.
