רוצים את פולארד, אבל לא ככה

ישראל התרגלה לוותר. בכל פעם שנכנסים לסבב מו"מ עם הפלשתינים - שכישלונו ברור מראש - ישראל נדרשת להעניק מחוות ללא תמורה. הפתרונות ה"יצירתיים" מגיעים רק מהצד הישראלי, בעוד הפלשתינים לא זזים מילימטר מעמדותיהם. הם לא מכירים במדינה יהודית, רוצים את ירושלים כבירתם, מטפחים את הטרור ואף קוראים לכיכרות על שם שאהידים שרצחו ממניעים "אידיאולוגיים". כשמעניקים מחוות ל"פרטנרים" כאלו, מתפרש הדבר כחולשה וכהצדקה כי דרך הטרור נכונה. 

אחת המחוות המעוותות ביותר היא שחרור מחבלים ורוצחים מהכלא הישראלי. בכל פעם שישראל נמצאת בסבב מו"מ, היא מתבקשת על ידי המתווכים לשחרר עוד ועוד רוצחים, מתכנני פיגועים ואנשים המסכנים באופן ברור את ביטחונה. האמריקנים, המובילים את המו"מ בסבב הנוכחי, לא מפסיקים לרגע, לעיתים באובססיביות מסוימת, להפעיל לחץ על ישראל להתפשר ולבצע מחוות. עם כל הכבוד לידידתנו הגדולה - וכמי שבקי היטב במערכת הקשרים והיחסים בין שתי המדינות אני מעריך את הקשר החזק בינינו ואת התרומה הגדולה של ארה"ב לביטחון ישראל - אני מצפה שלא ינהגו במוסר כפול. 

האם הם היו משחררים אנשים המצהירים כי עליהם להמשיך בדרך הג'יהאד לשחרור אדמתם? ודאי שלא. אותם רוצחים הפועלים נגד ארה"ב או שקיבלו עונש מוות או שמוחזקים בבתי כלא צבאיים למאסרי עולם מצטברים. ומובן שכל מנהיג אמריקני יודע כי מי שישדר חולשה מול אלה שפגעו בגאווה האמריקנית דינו לאבד את כיסאו. האם המהלכים של הנשיא אובאמה ושל מזכיר המדינה קרי מרמזים כי הכבוד שלהם אלינו נעלם? האם באמת מישהו מעלה על דעתו שלמשפחות נפגעי הטרור הישראליות כואב פחות? האם מישהו חושב שהדם האמריקני אדום יותר? מאיפה החוצפה לדרוש מאיתנו שחרור המוני של רוצחי בני עמנו, לאחר ששלחנו את מיטב בנינו לסכן את חייהם למען ביטחון אזרחי ישראל ולעצור את הטרוריסטים, לעיתים כשיש בידם פצצה מתקתקת? 

הכנסת השם "פולארד" לתוך המהלך היא ניסיון ציני ופוגע לנצל את המוסר היהודי, הכולל את הערך "ושבו בנים לגבולם", על מנת להתכופף מול ערכים אחרים. במשך 29 שנים יונתן פולארד נמק בכלא האמריקני בשל הרצון ללמד לקח את הידידה הטובה במזרח התיכון. כעת מאלצת אותנו הידידה ארה"ב לעסוק במשוואה לא הוגנת - 1 מול 426. אדם אחד ששילם את חובו במשך עשרות שנים בכלא ואינו מסוכן לחברה, מול מאות מחבלים מסוכנים שחלקם רצחו או היו שותפים לרצח מאות ישראלים. כולנו רוצים לראות את פולארד על אדמת ארץ הקודש, אך לא ככה.

מותר להגיד "לא" גם לאמריקנים. זכותם של אזרחי ארה"ב לשלום ולביטחון שווה לזו של תושבי ישראל. מחוות ריקות מתוכן רק מרחיקות את השלום כי הן מגדילות את התיאבון הפלשתיני לקדם מו"מ סתמי כדי לשחרר עוד אסירים, ולא להתקדם לשלום אמיתי, בטוח וצודק.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו