השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "שמיני". כזכור, אנו נמצאים בספר ויקרא העוסק בחלקו הראשון בתורת הקורבנות. אחרי שתי פרשות, שבהן תיארה התורה את סוגי הקורבנות השונים המובאים אל המשכן ואת דרכי העבודה של הכהנים בו, הגיע הזמן לחנוך את המשרתים בקודש, הלוא הם אהרון ובניו, לקראת היום הגדול שבו תתחיל העבודה בפועל.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לשם כך הם נכנסו לסוג של הסגר באוהל מועד למשך שבעה ימים, שבהם לא יצאו מפתח המשכן. בימים הללו משה מלביש אותם בבגדי הכהונה, שם עליהם את השמן המיועד למטרה זו, מקריב קורבנות מסוימים, והם אמורים לאכול חלקים מהבשר ולשרוף את הנותר, כשהעיקר הוא - הם צריכים לשבת בפתח המשכן שבעה ימים, "ושמרתם את משמרת השם ולא תמותו". ואכן, כך הם עושים וזוהי הסיומת של הפרשה הקודמת.
השבת אנו מגיעים אל היום השמיני (שעל שמו נקראת פרשתנו). עיני כל העם צופיות ליום זה, שבו תופיע השכינה באמצעות הקורבנות. זה הזמן שבו צריכים הכהנים, ובראשם אהרון, להתחיל בעבודתם. משה קורא לאהרון, נותן לו תדרוך אחרון ואומר: "זה הדבר אשר ציווה השם וירא אליכם כבוד השם". והנה, כלום לא קורה. דממה. או אז מופיע הפסוק הבא: "ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח", כאילו מאיץ בו ותוהה: מדוע אינך מבצע את מה שסיכמנו מראש?
חכמינו, באוזנם הרגישה, חשו כי מתחוללת כאן דרמה מדהימה הנסתרת מעין הקורא הרגיל. אם משה צריך לזרז את אהרון, סימן שהוא תקוע במקום כלשהו ולא יכול לבצע את הנדרש. וכך אמרו: "שהיה אהרון בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש? לכך נבחרת". ובסגנון אחר אמרו חכמים: "היה אהרון רואה את המזבח כתבנית שור והיה ירא ממנו". מדרשים אלה מתארים שתי תובנות שונות ביחס לדמותו של אהרון - ואולי ביחס לכל אחד מאיתנו.
המבט הראשון מייחס לאהרון את הבושה, טבעית ואנושית כל כך; האומנם אני האדם המתאים לשאת על גבו את המשא הכבד? תגובתו של משה היא, "לכך נבחרת"; אנחנו זקוקים לאנשים שירגישו את הבושה הזו כשהם באים לעבודה אחראית כזו. מצבנו היה קשה אם ליבך היה גס בדבר. זה עוד סימן שאתה מתאים וראוי לתפקיד.
אבל החכמים מציעים לנו מבט נוסף. מתברר שאהרון זוכר כל הזמן את חטא העגל שבו היה מעורב אישית. לכל מקום שאליו הוא הולך, הוא נושא אותו במחשבתו. ואכן הפסוק בתהילים אומר: "וחטאתי נגדי תמיד".
* * *
חשוב ונכון שאדם יקבל אחריות למעשיו, ולא יחשוב כי מה שהיה נשכח ושקע בתהום הנשייה. לכל אחד מאיתנו יש את החבילה שהוא נושא, ומדי פעם היא מציצה מאיזשהו מקום ומעוררת את השאלה: האם אתה ראוי לעשות פעולה זו? אהרון חושש שמא מעורבותו בחטא העגל תעמוד לו לרועץ ותמנע כל כפרה עתידית במשכן, וממילא תקשה את מימוש התפקיד שהוטל עליו לחבר ולכפר על בני ישראל.
אולם יש האומרים כי היה זה דווקא השטן שביקש להזכיר לו את דמות השור ואת חטא העגל. שטן זה הוא סמל לכוחות השליליים באדם, המבקשים להנמיך את רוחו ולקבעו במקום השפל והנמוך ביותר, כדי לומר לו כי אי אפשר לתקן, וכי את הנעשה אין להשיב. עצה זו מונעת מאיתנו את האפשרות להתקדם אחרי שכשלנו, מונעת כל ניסיון להתרומם. אם זו המשמעות של הסיפור, הרי המילים "לכך נבחרת" מקבלות משמעות חדשה. המסר המועבר לאהרון הוא שלא רק שחטא העגל אינו מכשול בפניו, אלא אדרבה, הוא הדבר שבגינו נבחר, כדי שיידע כי בני אדם אינם מלאכים ויכולים להיכשל. מבחנם הגדול הוא ברצון לצאת מהקלקול.
לסיכום: אהרון הוא הסמל לתקווה של כולנו לתיקון ולחיבור מחדש עם עצמנו, למרות כישלונותינו.
