ביום העצמאות הקרוב יחולקו פרסי ישראל. בשבוע שעבר פירסם משרד החינוך את הנימוקים להענקת הפרס למיכל נאמן. היא אמנית מאוד נחשבת, וכנראה מדובר בבחירה מוצדקת, וכיוון שכך, לא נראה שמגיע לה לשמוע את הנימוקים שניסחו שלושה מומחים.
ואלה הנימוקים: "נאמן בנתה עולם אינטלקטואלי וייצרי שמעמת ומאחה שפה ודימוי, היגיון ומיסטיקה. המהלכים שלה רוויים במתח של המצאות, משחקיות ופרדוקסים שמולידים בתורם פיצול, אימה וחרדת גורל". סוף ציטוט.
מישהו מצליח להבין את שפת הבלה-בלה הזו? יכולים להיות שני הסברים לעניין. האחד, שהמומחים לאמנות מחבבים ברברת חסרת משמעות. אפשרות אחרת היא שהוועדה שהמליצה על הפרס יזמה ניסוי, האם מישהו בכלל קורא את הנימוקים.
אכן, דילמה לא קלה, שכדי לנסות לצאת ממנה, אין טוב מאשר לפנות אל כרך ב' מתוך כתבי ר' אלתר דרויאנוב, שם מסופר על יהודי שהתפאר בפני חברו כי הוא יודע צרפתית.
"ניסה אותו חברו ושאל:
Parlez vous francais?
Yes! - השיב הראשון.
ליגלג עליו חברו ואמר לו: 'אנגלית היא זו ולא צרפתית'.
נהנה הראשון והחזיר: 'פלאי־פלאים! מימי לא עלה על דעתי, שאני יודע גם אנגלית'".
ימים של שיכרון חושים
9 וחצי ימים. זה הזמן שעבר בין ההכרזה של ג'ון קרי בוועידת איפא"ק שארה"ב תעמוד לצד ישראל בדרישה להכיר בה כמדינה יהודית - לבין ההודעה של אותו קרי עצמו שזו טעות להתעקש על כך. קים בסינג'ר היתה עושה על זה סרט המשך.
מתגאים בצניעותם
אמר ח"כ גפני: "אני אקבע מי ראש הממשלה".
אמר ח"כ דרעי: "נפיל את ביבי ונכתיר את בוז'י".
וכך גילינו מה משותף לשניהם: הצניעות.
מוזר
כבר כמה שבועות שרוסיה לא פירסמה גינוי לכיבוש.
בעיות הגיור
למה לראות רק את השלילה? נכון שהרבנים הראשיים הודיעו שיצפצפו על חוק הגיור החדש שמנסה להתמודד עם רבנים שמתעללים במי שרוצים להצטרף לעם היהודי, אבל הם בהחלט ממשיכים במסורת המקובלת על הרבנות הראשית בשנים האחרונות.
השבוע הודיעו לשחקנית אלין לוי כי הרבנות מבטלת את הליך הגיור שבו החלה, בגלל לימודי המשחק שלה ומשום שיש לה חבר. מקצוע של שחקנית, הודיעה הרבנות, לא מתאים ליהודייה כשרה. בהערת אגב, אם ניתן לפסול את יהדותו של מישהו בגלל מקצועו כשחקן, כי אז יש חשש ליהדותם של כמה וכמה פוליטיקאים.
בכל מקרה, בנסיבות הללו עלינו להודות לבורא עולם על החסד הגדול שעשה עימנו, שבתקופת השופטים לא היו בנמצא דיינים מהסוג שיש לנו היום. משום שאילו היו אז דיינים מהזן העדכני, רות היתה נשארת מואבייה, ולא היו לנו דוד המלך (הנכד שלה), ולא היתה כל שושלת בית דוד.
אילו היו אז דיינים מהסוג שיש היום, גם לא היו לנו כל גדולי ישראל שעל פי המסורת היו מצאצאי בית דוד, מהלל הזקן, ורבן גמליאל, דרך רב האי גאון, ועד רש"י והרשב"ם ורבנו תם והמגיד ממזריטש, והמהר"ל מפראג, ור' ישראל מרוז'ין והגאון מווילנה. כל אלה ועוד רבים אחרים שנחשבים לצאצאי בית דוד - לא היו לעם היהודי אילו בימי רות היו אותם דיינים.
ולכן ראוי שכולנו נתפלל שמי שהציל את העם היהודי מדיינים אטומים בימי השופטים, יצילנו מידם כשיבוא משיח בן דוד - כדי שלא יגרשו אותו משערי ירושלים בזעקות "גוי".
כאן ראוי ללמוד ממנהגי שליט טרנסילבניה, ולאד צפש, המוכר יותר בכינויו דרקולה. באותם ימים, מי שנדונו במשפט לשיפוד ועירערו על חומרת העונש, קיבלו לעתים עונש קל יותר: עיוורו אותם. יום אחד הגיעו שני עבריינים שעיניהם נעקרו בעבר לבית המשפט. אלא שגם עיניו של השופט קיבלו כבר את הטיפול המסור של אנשי דרקולה.
שאל השופט את אחד הנאשמים: "אתה מודה?"
ענה הנאשם: "לא".
אמר השופט: "לא פניתי אליך".
ענה הנאשם: "אבל לא אני עניתי".
* * *
נחזור לענייני הגיור. החוק החדש בנושא זה שהרבנים הראשיים מנסים לעצור, נועד לאפשר גיור מסביר פנים ואנושי, בניגוד למקובל היום.
ובכן, בעניין זה, ראוי ללמוד מפסיקותיהם של גדולי תורה אמיתיים. כרקע, יצוין כי כאשר פרעה הציע ליוסף להביא גם את אחיו למצרים, הוא אמר לו בין היתר, "טענו בעירכם ולכו בואו". המשמעות של המילה "בעירכם" כאן היא "בהמותיכם".
ובכן, לפני כ־150 שנה פרצה מחלוקת חריפה, כמעט אלימה, בין שתי קהילות יהודיות בגרמניה. שני הצדדים החליטו ללכת לבית דין. אלא שאז פרצה מחלוקת נוספת, לבית דין של איזו עיר. לבסוף החליטו על פשרה, להעביר את ההכרעה לרב של עיר אחרת, פרנקפורט, ששמו היה הלל.
הרב הלל שלח תשובה קצרה: "טענו בעירכם".
ובעברית קלה: שהבהמות יישארו אצלכם.
משהו
אבו מאזן דורש לשחרר את ברגותי כתנאי להמשך השיחות. באמת עבר המון זמן מאז ששמענו דרישה לוותר על סנקציות פליליות.
