משאל העם בקרים וסיפוחו הצפוי של חצי האי לרוסיה הם אירועים בעלי משמעות גלובלית רחבה, החורגת בהרבה מהשאלה המקומית. הם נוגעים למאזן הכוחות הבינלאומיים; לעליית כוחה של רוסיה ולחזרתה ההדרגתית למעמד של מעצמת על, לצד שקיעתה ונסיגתה של ארה"ב. הם מבטאים התחזקות של הציר הנתמך בידי פוטין, ובראשו איראן וסוריה, המזהה את חולשת ארה"ב והעולם החופשי, בז להם ומצפצף עליהם. הם מבטאים את פשיטת הרגל של ארה"ב, המאבדת לא רק את כושר ההרתעה שלה, אלא גם את השפעתה על הנעשה בעולם. הם מעידים על התוצאות של מדיניות פייסנית רופסת של מעצמה דמוקרטית מול הדיקטטורות, המתעלמת מלקחי המאה ה־20. הם מעידים על מקומו של המנהיג הבודד בעיצוב ההיסטוריה - כיצד מנהיג חכם, ערמומי, נחוש וחזק גובר על מנהיג חלש, הססן, עיוור מרצון ופייסן, אף שאובייקטיבית, השני עומד בראש מעצמה חזקה לאין ערוך מבחינה צבאית וכלכלית.
ואולם כל התובנות הללו לא היו משמעותיות בעבור תושבי קרים, שהצביעו במשאל עם על עתיד חצי האי. ייתכן שבפרספקטיבה היסטורית, מה שעמד מאחורי הצבעתם משמעותי יותר ממאזן הכוחות הבינלאומי. מבחינתם של תושבי קרים, הצבעתם היתה הגדרה של זהות - האם הם רוסים או אוקראינים? תושבי קרים הם רוסים בלאומיותם ואוקראינים באזרחותם, והם נדרשו להכריע בין שתי הזהויות הללו - איזו היא המשמעותית בעבורם? הם התייצבו לקלפיות והעדיפו, כאיש אחד, את הזהות הלאומית על פני האזרחית. סביר להניח שהמיעוט הקטן שהצביע אחרת הוא מיעוט אוקראיני בקרים. בפרספקטיבה היסטורית, המשמעות המהותית של תוצאות משאל עם היא התובנה שזהות לאומית משמעותית לאין ערוך יותר מזהות אזרחית.
יש המפרשים את הגלובליזציה כעדות לכך שהעולם צועד לעידן פוסט־לאומי, קוסמופוליטי. יש כאן רטרו לרוחות הקוסמופוליטיות שנשבו בעולם באמצע המאה ה־19, בשם הליברליזם ובשם הסוציאליזם המרקסיסטי, האינטרנציונליסטי. רוחות אלו בזו ללאומיות וראו בה שריד לעידן קמאי פרימיטיבי, המנוגד לרוח הקידמה, או "בניין על" שהקפיטליזם המציא (לצד הדת) כדי לסמם את ההמונים ולמנוע מהם מאבק לשחרורם.
האידיאולוגיות הללו לא הסתפקו בהעמדת חלופה ללאומיות, אלא דיברו בשם דטרמיניזם היסטורי והציגו תהליך בלתי הפיך, כביכול, שבו צועדת האנושות. גם ההמונים שהתלהבו מהחזון הזה, שינו את טעמם ברגע שבו נדרשו באמת לבחור בין זהותם הלאומית לרעיונות האופנתיים שאותם הם דיקלמו. למשל, כאשר מדינותיהם עמדו על סף מלחמה.
* * *
החזרה לאופנה של הרוחות הללו נובעת משני מקורות שונים; מצד אחד, החתירה לסדר חדש ומלאכותי שפוסט־לאומיות הוא חלק ממנה. מצד אחר, תאגידי הכסף הגדול, החותרים לשלטון עגל זהב גלובלי ריכוזי, שישרת את קומץ הטייקונים שישלטו בעולם באין מפריע וידלדלו בהדרגה את מדינות הלאום ממשמעותן. משאל העם בקרים הוא עוד הוכחה למופרכות התיאוריות הללו, המנסות להנדס מחדש את האדם ולפרק אותו מזהותו הטבעית.
ובאזורנו - על רקע הסכסוך הישראלי־פלשתיני המתמשך, מניבות אותן תיאוריות פתרונות דוגמת רעיון המדינה האחת (חלקם מתוך רצון לאומי דווקא להגשים את חזון ארץ ישראל השלמה, וחלקם מתוך רצון להגשים רעיונות כנעניים פוסט־ציוניים), ומנגד אלו המציעים את חלוקת הארץ למדינה פלשתינית נקייה מיהודים, וממערב לה להמיר את מדינת הלאום היהודי בשקשוקה סרת טעם של מדינת כל לאומיה ("מדינת כל אזרחיה"). כל הרעיונות הללו מנוגדים לחזון הציוני של מדינת לאום יהודית בעלת רוב יהודי איתן ויציב לדורות.
לקח קרים מזכיר לנו את מופרכותם של ניסויים פוסט־לאומיים מסוג זה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו