אחרי התגובה הראשונית, המגומגמת משהו, של מדינות אירופה וארה"ב לפעולה הרוסית, נראה שטון הדיבור במערב השתנה. המעצמות המובילות קראו סוף סוף לילד בשמו. ההודעה האמריקנית המאוחרת בדבר השתלטותה של רוסיה על חצי האי קרים היא הכרה רשמית בקיומה של תוקפנות. במקביל, חברות ה־G8 (חוץ מרוסיה, כמובן) הודיעו שלא יגיעו לכינוס שהיה מתוכנן לשמינייה בסוצ'י. נוסף על כך, בראיון שהעניק לטלוויזיה האמריקנית, הזכיר ג'ון קרי סנקציות אפשריות שארה"ב יכולה להפעיל נגד רוסיה אם לא תשתף פעולה. אבל נראה שהרוסים מסרבים להתרשם.
ומדוע שיתרשמו מאיומיה של ארה"ב עכשיו, יותר מאשר ביום שישי שעבר, כשזו הזהירה את רוסיה בל תתערב צבאית במשבר האוקראיני? שהרי אילולא היה מאמין פוטין שהתערבותו באוקראינה לא תעלה לו במחיר גבוה מדי, לא היה פורס את כוחותיו בקרים למחרת היום. הדבר לא מקרי. מדינות המערב, וארה"ב בראשן, צברו בשנים האחרונות רקורד של חוסר אמינות. הזגזוגים ביחס לתהפוכותיה של מצרים באביב הערבי, ההתנהלות במו"מ מול איראן וכמובן הניהול המביך של ארה"ב את המשבר סביב השימוש בנשק הכימי בסוריה גרמו כנראה לרוסים להבין שהסיכון שהם לוקחים סביר מבחינתם. מה גם שאם יתבררו כוונותיה של הקהילה הבינלאומית כרציניות, תמיד יהיה אפשר לפתוח במשא ומתן על הקו האדום שנחצה.
הטונים העולים סביב המשבר האוקראיני גורמים לרבים יותר ויותר להיזכר במלחמה הקרה, אבל אין אנו עומדים בפני שחזורה. האמריקנים הם לא אותם אמריקנים והרוסים בוודאי אינם בריה"מ. למרות פעולתם הנוכחית, הרוסים נטולים משאבים ויומרות גלובליות בסדרי גודל שהיו לסובייטים. הם עדיין רואים עצמם כמעצמה, אבל מבחינתו של פוטין מאמציו למנוע את מעברה של אוקראינה לחסותו של המערב אינם מתקפה אלא קרב מאסף. הוא רואה בכך התגוננות על סף דלת ביתו, דבר שלא היה כדוגמתו בתקופה הסובייטית. גם האמריקנים אינם ששים לקרב ושני הצדדים, עם כל חשיבותה של אוקראינה, יימנעו מהתנגשות ממשית.
אבל במצב של מתח מתמיד כל ניצוץ וטעות, כל ניסיון ללחוץ או להמר יותר מדי, עלולים להביא לפיצוץ בשטח. האולטימטום שהציבו הרוסים לכוחות האוקראיניים בקרים, שבו נדרשו להיכנע עד הבוקר, עלול להפוך לנקודת נפץ פוטנציאלית שכזו. עד עכשיו המשבר התנהל ללא שפיכות דמים, וביומיים האחרונים השתרר באוקראינה סטטוס־קוו עדין. כל עוד זה המצב, הדברים הפיכים והסכמה קלה יותר לשני הצדדים. מנגד, גילויי אלימות קיצוניים וקורבנות אפשריים בנפש עלולים להיות נקודת אל־חזור לגבי הסדר הקונפליקט הנוכחי. מרגע שנפלו קורבנות, השחקנים הראשיים לא יעמדו לחלוטין ברשות עצמם ויונחו על ידי דעת הקהל, שעלולה להקצין את המאבק.
מעבר לכך, קורבנות עלולים להביא קבוצות קיצוניות ממזרח המדינה וממערבה לפעול עצמאית ולצאת משליטתן של ההנהגות. אחת מאלו יכול להיות הארגון האוקראיני הלאומני, המכונה "הסקטור הימני". אנשיו היו לחוד החנית הלוחם של ההפיכה בקייב, ובניגוד לאנשי צבא אוקראינה, אין להטיל ספק בנחישותם להילחם ברוסים בשעת הצורך.
הכותב הוא מרצה במחלקה למדעי המדינה באונ' אריאל, מתמחה בפוליטיקה הרוסית ובמרחב הפוסט־סובייטי