ירושלים: לפני הכל - ניצחון ערכי

אף על פי שהניצחון של ניר ברקת בבחירות לראשות העיר בירושלים הושג בקושי ולאחר מאמץ רב, הרי הוא יכול להיחשב כניצחון מתוק. ברקת ימשיך לנהל את העיר בחמש השנים הקרובות, והייאוש שאפיין תושבים רבים עד לפני שנים לא מעטות יכול להתחלף בתקווה לעתיד. 

הניצחון של ברקת הוא, בראש ובראשונה, ניצחון ערכי. מדובר בניצחון של ראש עיר שהרחיק את השחיתות מהעירייה והפך את ניקיון הכפיים לנורמה בעיני תושבים שהמילה "הולילנד" היתה שגורה בפיהם, ולא במובנה החיובי. משה ליאון, שהתמודד מול ברקת, אינו אדם מושחת, רחוק מכך, אך ברקת ניצח אדם שערכו הציבורי מופחת ואשר הובא למערכה על ידי שני פטרונים - האחד, אריה דרעי, שהורשע בשוחד, במירמה ובהפרת אמונים, ואילו כנגד האחר, אביגדור ליברמן, עומדים הליכים משפטיים. אין תימה שקראו למשה ליאון בשם "מועמד הקומבינה". הירושלמים, שעקבו אחר מערכת הבחירות, ראו בצורה ברורה את המניעים ואת ההתנהלות של שני הצדדים.

החיבור בין חרדים לבין עולים מרוסיה היה יכול להיות חיבור אידיאלי שמייצג את ניצחון כור ההיתוך, אבל כולם בירושלים יודעים לאיזו תכלית חברו ליברמן, דרעי ועסקנים פוליטיים ומה בדיוק הם רצו להשיג. שהרי המועמדות של ליאון עלתה לאחר שראש העיר ברקת לא רצה למנות איש של ליברמן לתפקיד מסוים. 

הניצחון הוא גם ניצחון סימבולי, משום שמדובר בניצחון של ראש עיר שעזב אימפריה כלכלית מוצלחת על מנת לשרת את עירו, בטוב וברע, על פני מועמד שהגיע מעיר אחרת כדי לשרת אינטרסים זרים, ולאחר שהפסיד ספק גדול אם יישאר בה כלל (והלוואי שאני טועה).

הניצחון של ברקת מעורר תקווה. ניצחונו יאפשר לו להמשיך את המדיניות שאותה נקט החל מבחירתו בפעם הראשונה ב־2008. וחשוב להדגיש: ברקת הפסיד ב־2003, ובמקום להתאכזב ולעזוב את המערכת שימש יו"ר אופוזיציה במשך חמש שנים, התמיד ברצונו לשנות את המציאות וזכה לאמון התושבים. ברקת, הגם שהוא לא מושלם ויש בו פגמים רבים, שינה את ירושלים לבלי הכר, ואחד הסממנים המובהקים לכך הוא צמצום ההגירה השלילית. 

כמו בכל הארץ, גם בירושלים נרשם שיעור הצבעה נמוך. אפילו נמוך מאוד. יש לכך כמה סיבות, אך הדבר מעיק לנוכח מציאות, שבה תושבי העיר החילונים־מסורתיים מתלוננים על כך שירושלים הולכת ומאבדת מאופייה. ניתנה לכל התושבים ההזדמנות לצאת ולהשפיע על עתידם, אך רק 35.9 אחוזים ניצלו את הזכות הזאת. הדבר הוביל כמעט לנפילת העיר בידי כוח פוליטי שהם מתנגדים לו באופן עקרוני. עם זאת, מי שהסתובב ביום הבחירות בירושלים ראה גם את הצד השני של המטבע: הוא ראה התעוררות של צעירות וצעירים ושל מבוגרות ומבוגרים, שעמלו קשה ובהתנדבות כדי שהעיר תישאר בידיים הנכונות. 

אף על פי שקבוצות מסוימות בקרב החילונים בירושלים רוצות קואליציה ללא חרדים, הן לא יוכלו להתעלם מכוחם הפוליטי. ברקת הוכיח בקדנציה הקודמת שהוא יכול להוביל אל שביל הזהב בירושלים, ויש לקוות שרק ימשיך וישפר את ההתנהלות שלו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו