למרות צווי איסור הפרסום שלא מאפשרים לחשוף את הפרשה במלואה, ב"פרשת הרפז", שנהפכה ל"פרשת אשכנזי" ול"פרשת בניהו" - הולכות העובדות ונחשפות. לא בבת אחת, אלא בהדרגה.
אבל זה קורה, ולא נראה שניתן לעצור את המידע. אין גם אפשרות שהחקירה תעצור בנקודה מסוימת ולא תמשיך עד הסוף.
אחרי שבשבוע שעבר נחשפו טענות חמורות, בעיקר בתצהיר שעליו חתם הפרשן הצבאי המוערך של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, ואשר התייחס להתנהלות הבעייתית לכאורה של מי שהיה דובר צה"ל, אבי בניהו, בהיותו במדים, הגיע שלשום שלב נוסף: נחשפה עדותו הכתובה של בועז הרפז בפני מבקר המדינה, הכוללת האשמות של מה שאי אפשר אלא להגדיר כניהול קמפיין פוליטי בידי לובשי המדים הבכירים ביותר של צה"ל.
מדובר לפי החשד בשערורייה, אולי מהחמורות בתולדות המדינה, שלא רק מלמדת על היעדר נורמות מינימליות של איך מתנהלת דמוקרטיה, אלא לא פחות מכך על נורמות מעוותות של עיתונות.
זאת, משום שהבעיה היא לא רק בכך שקצינים בכירים לובשי מדים הפעילו עיתונאים, כפי שטוענות כמה עדויות, אלא בכך שעיתונאים הסכימו ברצון להיות מופעלים ולשרת לובשי מדים שהחליטו - קשה עד מאוד לפרש אחרת את העובדות - לבצע סוג מסוים של מרד נגד הדרג הפוליטי.
העובדות הללו שפורסמו שלשום התפשטו מייד ברחבי הרשת כאש בשדה קוצים. גם בעיתוני אתמול כמובן. שהרי מדובר בשערורייה נוסח "עסק הביש".
חוץ מאשר ב"ידיעות אחרונות". אפילו באתר Ynet הופיע, באיחור של שעות אחדות, דיווח. אבל למי שקורא רק "ידיעות אחרונות" - אין צל של מושג.
דווקא ביום שישי האחרון הופיעו ב"ידיעות אחרונות" כמה מילים בנושא. הפרשן הבכיר של "ידיעות" נחום ברנע פירסם התייחסות שמנסה לגמד את הפרשה הזו לאירוע אזוטרי, שולי. מעשה שובבות.
כבר פורסם כאן כי מי שהתייצב לצידו של הציר אשכנזי־בניהו היה "ידיעות אחרונות" תחת נוני מוזס.
לאור התצהיר של אלכס פישמן, שלא פורסם ב"ידיעות אחרונות", ולאור המכתב של הרפז, שלא פורסם ב"ידיעות אחרונות", מן הראוי שההיבט התקשורתי של הפרשה ייבדק היטב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו