ביום שבו האחים המוסלמים רצחו את סאדאת, מובארק, מחליפו של הנשיא הנרצח, רצח את השלום עם מדינת ישראל. לא רק את רוח השלום מובארק לא כיבד, אלא גם עשרות הסכמי נורמליזציה שמדינתו היתה חתומה עליהם. הוא הפך שלום חם - למלחמה קרה.
סאדאת חתם עם ישראל על שלום אמיתי, במלוא מובן המילה; שלום שנועד ליצור יחסי שכנות וידידות בין המדינות ובין העמים. הוא חתם על עשרות הסכמי נורמליזציה ושיתוף פעולה עם ישראל בכל תחומי החיים - מסחר, תעשייה, חקלאות, תיירות, אנרגיה, תרבות וחינוך. בארבע השנים שבין ביקורו הראשון בישראל להירצחו, ביקר סאדאת בישראל חמש פעמים.
ב־30 שנות שלטונו לא ביקר מובארק בישראל (זולת גיחה קצרה להלוויית רבין). את כל הסכמי הנורמליזציה הוא הפר ברגל גסה; מערכות החינוך והתקשורת (הנשלטת ומודרכת בידי השלטון) הובילו הסתה קשה נגד ישראל ונגד העם היהודי, תוך כדי הפרה בוטה של ההסכם. מצרים הובילה שוב ושוב יוזמות מדיניות אנטי־ישראליות, והיתה הרוח החיה של ועידת דרבן, הוועידה הגזענית והאנטישמית שבה גובשה אסטרטגיית הדה־לגיטימציה לישראל.
פעמיים החזיר מובארק את שגריר מצרים בישראל לשנים אחדות, וישראל נאלצה לשלם מחיר מדיני תמורת החזרת השגריר, כאילו לא שילמה על הסכם השלום מחיר כבד ביותר, בנסיגה מסיני ובעקירת ימית ובנותיה.
ובכל אותה תקופה הקפיד מובארק לכבד את הנספח הצבאי של הסכם השלום במלואו, ככתבו וכלשונו, ושמר עליו כעל בבת עינו. מדוע? סיבה אחת לכך היא ההרתעה הישראלית. הסיבה העיקרית היא הסיוע האמריקני הנדיב מאוד, שהחזיק ומימן את הצבא המצרי ואף הפך אותו לשדולת השלום עם ישראל, עד כדי כך שאפילו מורסי לא העז לבטלו.
בזכות עובדה זו, אף שהשלום לא היה שלום, ההסכם היה נכס ביטחוני משמעותי עבור מדינת ישראל, וגורם משמעותי של יציבות במזרח התיכון. שמירת ההסכם לא נבעה מאהבת ישראל וגם לא מאהבת השלום. למעשה, מעצמת העל שילמה למצרים פרוטקשן, דמי חסות, כדי שזו תכבד את ההסכם, לא תכניס את צבאה לסיני ולא תבצע פעולות תוקפניות נגד ישראל. מיליארדי הדולרים הללו הביאו להישג של גבול שקט בין ישראל למצרים לאורך יותר משלושה עשורים.
לנוכח מרחץ הדמים במצרים בשבוע האחרון, נשמעים מצד ארה"ב איומים בביטול הסיוע הכלכלי והביטחוני למצרים. אם ימומשו איומים אלה, ארה"ב תסכן את ההישג ההיסטורי והיא עלולה לדרדר את המזרח התיכון, הבלתי יציב בלאו הכי, למצב מסוכן ביותר.
* * *
אין ספק שהדילמה האמריקנית קשה. איך מנהיגת העולם החופשי יכולה לסייע לרודנות הטובחת בבני עמה בהמוניהם?
על ארה"ב לגנות בתקיפות את הטבח ולנקוט צעדים דיפלומטיים נגד המשטר המצרי. ואף על פי כן, יש להבין כי השאלה אינה אם תהיה במצרים דיקטטורה או דמוקרטיה, אלא אם הדיקטטורה במצרים תהיה איסלאמיסטית אנטי־מערבית, אנטי־נוצרית ואנטישמית, או לאומנית, חילונית ופרו־מערבית.
דומני שהאינטרס של המערב ושל ארה"ב ברור - אין לאף אחד עניין שהזרם שביצע את פיגועי 11 בספטמבר ישלוט במדינה הערבית החשובה ביותר. לכן, מן הראוי שבתגובתה על הטבח תיזהר ארה"ב מלשפוך את התינוק עם המים בצעדים קיצוניים דוגמת הפסקת הסיוע.
גם האינטרס הישראלי המובהק הוא שהשלטון במצרים יהיה לאומני חילוני, ולא איסלאמיסטי (בניגוד למצב בסוריה - שם אין בעבור ישראל עדיפות לצד כלשהו). אף על פי כן - אל לה לישראל לגלות מעורבות כלשהי, ולא לבטא תמיכה בצד כלשהו. כל התערבות תפגע הן בישראל והן בצד שבו היא תתמוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו