אני עדיין קצת מתקשה להאמין שאני כותב מאמר בעד השארת בחינות הבגרות בספרות כמתכונתן. הרי אני, כחלק ממערכת החינוך הישראלית, נבחנתי בבחינות הבגרות חסרות היצירתיות. ובכל זאת אני סבור שאסור להסכים להצעה של שר החינוך החדש, וזאת משום שהתרבות בכלל והספרות בפרט צריכות להיות שוות לשאר המקצועות ואסור שיקבלו מעמד משני. אתם רוצים לשנות את הבגרויות? אהלן וסהלן, בואו ניפטר מכל הבגרויות ונלמד את התלמידים בצורה עמוקה וללא צורך בשינון. אבל אל תעשו צעד חלקי. במיוחד כשהעולם הספרותי נלחם על חייו וכשהחברה שלנו ענייה כל כך.
על פי המודל שמציע שר החינוך החדש, הרב שי פירון, במקצועות כגון ספרות תבוטל הבחינה בכתב ובמקומה יידרשו התלמידים להיבחן בבחינות מתוקשבות ובמבחנים פנימיים, להגיש עבודות חקר ותיקי עבודות ועוד. התוכנית מגובה בהמלצות שהציג יו"ר המזכירות הפדגוגית לשעבר, ד"ר צבי צמרת, שהביע התנגדות נחרצת לריבוי בחינות הבגרות והסביר כי הדבר מוביל לירידה דרסטית במספר הניגשים לבגרות מלאה במקצועות הליבה המדעיים וההומניים. לטענתו, היכולת לקבל ציונים גבוהים במקצועות קלים יותר מרחיקה את התלמידים ממקצועות הליבה החשובים. לכאורה, המערכת החדשה שמציע פירון תאפשר למורים מקום רחב יותר ללמד לעומק את המקצועות.
ואולם, מחקר מקיף שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בנושא "אינפלציה בציוני הבגרות בישראל" מוכיח כי מהלך כזה יביא לפיחות משמעותי בערכן של בחינות הבגרות. אם נסתכל על התוכנית באופן חברתי, המהלך בכלל יתברר כתלוש, וזאת משום שאי אפשר להטיל על המורים את האחריות הבלעדית להישגים של התלמידים בחברה כל כך מרובדת. כדי לשפר את ההישגים צריך לחשוב באופן כולל ובתוך כך לחשוב על מקומו של בית הספר (במיוחד בפריפריה) בחברה עם פערים חברתיים אדירים. אגב, בהקשר הזה חשוב לציין כי אין זה מפתיע שישראל מובילה בקרב מדינות ה־OECD בפערי ההישגים בין תלמידים מקבוצות אוכלוסייה שונות.
הצעד של הוצאת הספרות מתוך מערכת בחינות הבגרות הוא חמור וקשור בעבותות ליוקרה המידלדלת של המקצוע כחלק מההידלדלות של מדעי הרוח בחברה ניאו־ליברלית. כשתחום חשוב כל כך הופך להיות צדדי (הספרות יוצאת מתוך תחומי הבגרות, ובכל זאת תימצא כחלק מתעודת הבגרות) התלמידים מבינים היטב מהם התחומים שבהם יידרשו להצטיין. התחום הפואטי הופך לנחלת ה"מוזרים", שעדיין אוהבים לקרוא ספרים ולכתוב שירים. נכון, חייבים לשנות את מערכת החינוך כולה. אך חייבים להבין את הסכנה: כשעושים את המהלך בחצי הדרך (הוצאת מקצועות מסוימים) מאיינים ומייתרים את מקצוע הספרות הן באזורים המבוססים והחזקים והן באלו המוחלשים והעניים בפריפריה הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו