תשובת חמאס מאפשרת לישראל לשפר עמדות במשא ומתן

הודעת חמאס כי הוא מסכים לתנאי הפסקת האש, או כפי שהם מכונים בישראל "עסקת החטופים", תפסה את ישראל בהפתעה.

אמש עסקו בצמרת המדינית־ביטחונית בניסיון להבין מה עומד מאחורי פניית הפרסה באסטרטגיה של הארגון. על פניו ישנן שלוש אפשרויות: הראשונה, והמדאיגה ביותר, היא שחמאס קיבל הבטחות שהניחו את דעתו כי בסיומה של העסקה הלחימה לא תתחדש, קרי שהפסקת האש הזמנית תהפוך לקבועה. בישראל מיהרו אמש להבהיר כי הבטחות כאלה, אם ניתנו, לא היו על דעתה של ישראל, וממילא לא יתממשו.

עם זאת, צריך להיות מודאגים מהאפשרות שארה"ב (או גורם אחר) פעלה ללא תיאום עם ישראל, וללא אישור מצידה. הדבר יכול ללמד על נתק גובר בין המדינות - אפשר שגם על רקע הכוונה לקדם פעולה קרקעית ברפיח - וגם על כך שבוושינגטון סבורים שלא רק חמאס מכשיל את העסקה, אלא גם ישראל, כפי שנרמז בימים האחרונים בכמה פרסומים בתקשורת האמריקנית, בהמשך לתדרוכים של ראש הממשלה בשבת האחרונה, בשם "גורם מדיני בכיר".

האפשרות השנייה היא שחמאס הגיב לפנייה הישראלית לאזרחים שנמצאים בשכונות שממזרח לרפיח, להתפנות לריכוזי הפליטים בקרבת הים. זאת, כהכנה לאפשרות של מהלך צבאי באזור, שיהיה ראשיתו של מהלך גדול יותר ברפיח ובציר פילדלפי. הפעילות הזאת מעוררת דאגה גדולה לא רק במערב אלא בעיקר במצרים, שחוששת ממעבר של מאות אלפי פליטים לשטחה. מצרים כבר הזהירה את חמאס (ואת ישראל) מאפשרות כזאת, וסביר שהיא מפעילה מכבש לחצים על הארגון בניסיון לבלום אותו בכל דרך.

האפשרות השלישית היא שמדובר, שוב, בניסיון ציני של חמאס להלהיט את הוויכוח הפנימי בישראל. מרגע שהארגון הודיע שהוא הסכים לתנאי הפסקת האש, הלחץ עובר לממשלת ישראל להסכים אף היא לתנאים. משפחות החטופים כבר הבהירו אמש כי יחריפו את מאבקן בהתאם, וסביר שהן יזכו לתמיכה ציבורית רחבה שבחמאס יקוו לתרגם לוויתורים ישראליים נוספים.

חיים בפנטזיה

העסקה המוצעת שלה הסכים חמאס מורכבת משלושה שלבים. הראשון כולל שחרור של 33 חטופים (בעיקר נשים, חיילות, מבוגרים ומקרים הומניטריים) כנגד שחרור של מאות אסירים ביטחוניים, חזרת תושבים לצפון הרצועה והפוגה בלחימה של 42 ימים. השלבים הבאים כוללים את שחרור יתר החטופים, כולל גופות, כנגד שחרור של אלפי אסירים נוספים, וכפי שדורש חמאס - הפסקת כוללת של הלחימה.

ישראל מסרבת, כאמור, לדרישה הזאת, אולם הסכמת חמאס אתמול עשויה להיות דווקא הזדמנות. הארגון טען עד כה שאין לו מידע על כלל החטופים, וכעת ייתכן שיתאפשר לגבש תמונת מצב טובה יותר מי מהם בחיים, ובאיזה מצב. זה צריך להיות תנאי יסוד של ישראל להמשך השיח, ודמי רצינות של חמאס שיהיו יותר מההודעה הלקונית שפרסם אתמול.

יתרה מזאת: לישראל אסור להיתפס כמי שמכשילה את העסקה. זאת לא רק החובה לחטופים שהופקרו ב־7 באוקטובר ומופקרים ב־214 הימים שחלפו מאז - זה גם פוטנציאל ההסתבכות מול המתווכות ומדינות נוספות שעלול לסכן את הישגי המערכה כולה, ולקלוע את ישראל לבידוד שהשלכותיו בכל תחום יהיו דרמטיות.

עם כל החשיבות של הפעולה המתוכננת ברפיח, היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב חשובים יותר, ולישראל אין להם תחליף. מי שסבור שישראל יכולה לפעול ולנצח לבדה בעזה, וגם בלבנון, חי בפנטזיה. ישראל זקוקה למערב (ולמדינות ערב) לצידה כדי שתוכל להתקיים בבטחה באזור כפי שעשתה בכל שנותיה, וכפי שהיא שואפת לעשות גם בעתיד. השואה אמנם לימדה אותנו לסמוך רק על עצמנו, אולם כדי שזה יתאפשר - נדרשת אסטרטגיה מורכבת יותר מהצהרות חלולות של מנהיגים.

תזכורת לכך ניתנה אתמול בצפון, במתקפת הכטב"מים הקטלנית של חיזבאללה במטולה. הארגון הגביר את האש בתגובה לכוונה לפעול ברפיח, ויפסיק את הלחימה אם תהיה הפסקת אש בדרום כפי שעשה בעסקה הקודמת בחודש נובמבר. לישראל תינתן אז הזדמנות לבחון אם ניתן יהיה להגיע לסידורים שיובילו לרגיעה מוסכמת - שגם תוביל לחזרת התושבים לבתיהם - או שיידרש לעבור ללחימה אינטנסיבית יותר מול חיזבאללה.

ממשלת ישראל, שמרבה להתלהם, לא קיימה עד כה אפילו דיון אסטרטגי אחד על יעדיה בצפון. המחדל הזה זועק לשמיים לא רק בגלל ההפקרה של חבל ארץ שלם, אלא כי הוא מלמד שלממשלה אין יעד - בדיוק כפי שאין לה יעד ליום שאחרי המלחמה בעזה. "ניצחון מוחלט" היא סיסמה מצוינת: בינתיים, הכל דיבורים.