"הייתי החיילת הראשונה שנאנסה על ידי מחבל": המסר של הסוהרת מכלא גלבוע לחטופות בעזה

7 באוקטובר תפס את הילה (שם בדוי) בתקופה שבה החלה לחוש שהיא חוזרת לנשום. לפני שנה וחצי חשפה שנאנסה על ידי המחבל מחמוד עטאללה, בפרשה שכונתה "סרסור הסוהרות" מכלא גלבוע, ומאז החלה בהליך שיקום והתנחמה בהחלטת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. גם הביעותים בלילות פחתו בצורה ניכרת.

"במוצאי השבת השחורה הגיעו אלי לטלפון סרטוני זוועה", היא אומרת בקול רועד. "ראיתי חיילת חטופה כשהיא מדממת, וגופות חצי עירומות של חוגגות בפסטיבל 'נובה'. נכנסתי להלם. גדודים של מחבלים פשטו על המדינה, אנסו ורצחו. עשיתי מייד השלכה למקרה שלי, והתרסקתי. זאת היתה התגשמות הסיוטים שלי. הייתי החיילת הראשונה בישראל שנאנסה על ידי מחבל. אני מקווה שהחטופות למדו את 'תורת הניתוק', ושהן מצליחות להרחיק את עצמן מרמיסת הגוף כדי לשמור על הנפש.

"מאז אני ברגרסיה. נזכרתי שעטאללה אמר לי שיום אחד הוא ישוחרר מהכלא בעסקת חטופים ויבוא לחפש אותי, והנה זה עלול לקרות. מרוב חרדה שמתי את הספרייה על דלת הכניסה וסירבתי שהיא תזוז משם במשך חודש. הייתי בטוחה שעטאללה עוד רגע נכנס פנימה ולוקח אותי. כעת, כשהשיחות על עסקת חטופים מתקדמות, אני רואה את הפרצוף שלו בחדר השינה שלי, במקלחת וברחוב".

את מאמינה שיש סיכוי שהוא ישוחרר בעסקה?

"בהתחלה לא האמנתי, כי הוא שייך לפת"ח, אבל כשהתברר שחמאס דורש לשחרר את המחבל מרואן ברגותי, שגם הוא שייך לפת"ח, מפלס הלחץ שלי עלה. מצד שני, אם זאת האופציה היחידה להחזיר לארץ חטופים, אז שישחררו אותו. אני אשלם את המחיר. דקה אחרי שהוא ייצא מהכלא אהיה על מטוס עם המשפחה. איעלם במדינה אחרת ואולי אשנה את השם שלי, כי עטאללה אמר לי בעבר שהוא ירדוף אותי עד יום מותי".

הבועה השקטה שבה הילה הקיפה את עצמה עוברת טלטול חזק יותר ככל ש־11 באפריל מתקרב - התאריך שבו הפרקליטות תקיים שימוע הנוגע לכתב האישום נגד עטאללה. במקום יתייצבו, כנראה, שניים מתוך שלושת סנגוריו של המחבל, עורכי הדין חיים יצחקי ויגאל דותן, שהצטרפו לתיק בחודשים האחרונים. להילה אין ספק שכתב האישום יכלול ארבעה סעיפים של אונס, אולם חמתה בוערת בה מסיבות אחרות לגמרי.

"אני לא מצליחה להבין איך אחרי הטראומה שחוותה המדינה ב־7 באוקטובר, כשכולם מדברים על אונס של חיילות חטופות, מחליטים שני סנגורים יהודים לייצג מחבל שאנס חיילת. איפה הערבות ההדדית שדיברו עליה בהתחלה? תחשבו על מה שחוות השבויות בעזה. רק השבוע קראנו כולנו את הראיון המטלטל בניו יורק טיימס עם החטופה עמית סוסנה. איך אפשר שלא להתרסק מזה?"

הם יאמרו שגם למתועב שבעבריינים יש זכות לייצוג משפטי.

"ברור לי שזאת תהיה התשובה, ויש לעטאללה סנגור ערבי, אבל למה יהודים? צריך להציב קו אדום איפשהו. ומאיפה מגיע הכסף לשלם לסוללה הזו? הרי עטאללה לא עובד, והוא במאסר מגיל 21. האם יש סיכוי שהכסף עובר בין כמה גורמים ומגיע במקורו מהרשות הפלשתינית?

"כששמעתי את השמות של הסנגורים נכנסתי לגוגל ונדהמתי. עו"ד יצחקי הוא גם היועץ המשפטי של הפועל תל אביב בכדורסל, קבוצה שהיא סמל לאומי. האם הבעלים של הקבוצה, עופר ינאי, שמגיע מהציונות הדתית, יודע שהיועץ המשפטי שלו מייצג גם את ברגותי? ומה יהיה השלב הבא במדינה - עורכי דין יהודים למחבלי הנוח'בה במימון חמאס?"

"נקודות של בלקאאוט"

הפרשה החמורה החלה בנובמבר 2017, כשסוהרת מכלא גלבוע, חיילת בשירות שב"ס, התלוננה במשטרה כי אסיר העולם והמחבל עטאללה הטריד אותה מינית. שנה אחר כך התפרסם סיפורה, ובעקבות דבריה התלוננו שתי סוהרות נוספות. השלוש טענו כי מפקדיהן, ובהם קצין המודיעין ראני באשה, השתמשו בהן כאובייקטים מיניים כשכפו עליהן להשתבץ באגף הביטחוני לדרישתו של עטאללה. לאור זאת נפתחה חקירה נגד באשה ומפקד הכלא, באסם קשקוש.

ביולי 2020 הודיע המשנה לפרקליט המדינה לשעבר, מומי למברגר, כי החליט לסגור את התיק נגד קציני שב"ס, אולם פרקליטות מחוז צפון המשיכה בהליכים נגד עטאללה. בכתב אישום שהוגש נגדו אז נטען כי ביצע מעשים מגונים בסוהרות הצעירות בין השנים 2017-2015, בכך שליטף ונגע בגופן בניגוד לרצונן. משפטו עדיין מתנהל בבית משפט השלום בנצרת.

כשנדמה היה שהפרשה גוועת, היא פרצה מחדש במלוא עוצמתה בסוף 2021, בעקבות בריחתם של שישה אסירים ביטחוניים מכלא גלבוע, בהם זכריא זביידי. במסגרת ועדת בדיקה ממשלתית העיד מפקד הכלא באותם ימים, פרדי בן שטרית, ואמר תחת שבועה שאכן היה סרסור בסוהרות טרם מינויו.

לאור הדברים החליט פרקליט המדינה, עמית איסמן, לבחון את הפרשה לעומק. שתי סוהרות נוספות התלוננו במשטרה, ואחת מהן הציגה התכתבות עם הילה, שממנה עלה כי גם היא נפלה קורבן למעשיו של עטאללה. בתחילה סיפרה הילה רק על מעשים מגונים שביצע המחבל, אולם ביוני 2022 חשפה לראשונה גם את מעשי האונס. היא עברה פוליגרף במכון פרטי ונמצאה דוברת אמת.

לפני שנה הודיע איסמן כי נגד עטאללה יוגש כתב אישום נוסף, והפעם לא רק על מעשים מגונים בשתי הסוהרות הנוספות אלא גם בגין ארבעה מעשי אונס בהילה, כיום בת 28. נוסף על כך החליט להגיש כתבי אישום גם נגד באשה וקשקוש, על הפרת אמונים ואי־מילוי חובה רשמית. סנגוריהם הכחישו בשימוע את ההאשמות נגדם.

"למרות שעברו כמעט תשע שנים, אני עדיין מתמודדת, ואני מצטערת אם יהיו לי נקודות של בלק־אאוט", הילה מתנצלת בקול שקט כשידיה מסדרות את כיסוי הראש שלה. "התמודדתי בשנים האחרונות עם הפרעות אכילה, התקפי חרדה והאשמה עצמית, ואפילו שרטתי את עצמי אחרי שהשתחררתי.

"הגיוס היה עבורי חלום שהתגשם, ורציתי ללכת לקרבי. עוד בתיכון רציתי ללמוד עבודה סוציאלית וחשבתי שבשב"ס אוכל לעבוד עם אסירים פליליים כדי למצות איתם את ההליך השיקומי.

"התגייסתי ב־2014 ונשלחתי לכלא גלבוע, שבו כלואים אסירים ביטחוניים השפוטים לתקופות ארוכות. ילדה בת 18 מול מרצחים שרוצים להשמיד את המדינה ואת היהודים. בהתחלה התאכזבתי, כי מחבלים אינם בני שיקום, אבל הייתי חיילת טרייה שעשתה מה שאומרים לה. חשבתי שאעביר שנתיים ואז אחתום קבע ואעבוד מול האסירים הפליליים".

בחודשים הראשונים שימשה הילה סוהרת באגף שבו שהו ערבים ישראלים. תפקידה היה להתנהל מול דובר האגף, מחבל בעצמו, בעיקר כשהגיעה קנטינה, וכן בארגון ביקורי משפחות או בקביעת טיפולים רפואיים. השירות עבר בשקט יחסי עד לאוגוסט 2014, אז ניסו אסירים ביטחוניים לברוח באמצעות מנהרה שחפרו בשירותים. התוכנית נכשלה, ובתגובה ארגן שב"ס מחדש את האסירים בין האגפים.

"את עטאללה לא הכרתי לפני כן, אבל מהר מאוד התחיל הסיוט", אומרת הילה. "ראיתי אותו לראשונה עובר במסדרון כשסוהר מלווה אותו לאגף 5. המחבל הסתכל עלי עם העיניים הרעות שלו, בחן את תג השם שעל החולצה ואמר: 'את תהיי הסוהרת שלי'. לא התייחסתי והמשכתי ללכת. גיחכתי לעצמי. מי הוא בכלל שיקבע פה משהו?"

מה זה אומר "הסוהרת שלי"?

"החיילת־סוהרת שמתקשרת איתו משום שהוא נבחר לדובר. הוא היחיד שמשוחח עם הסוהרים בשמם של שאר האסירים הביטחוניים. לפעמים הוא מפעיל את השאוויש שלו, שהוא מין עוזר ואיש שליחויות שלו. למרבה ההפתעה, עטאללה צדק, ובתוך יומיים הועברתי לאגף 5. בכל משמרת הייתי הסוהרת היחידה בין סוהרים גברים ו־119 מחבלים".

"הייתי רק בת 19, מול מחבל עם דם על הידיים, והמפקדים שלי היו צריכים למנוע ממנו להתקרב אלי. בשב"ס עושים רוטציות למניעת התחברות עם אסירים, אבל אותי השאירו. זה אפשר לו לטוות סביבי רשת קורי עכביש"

"ידע כשהחלפתי בושם"

המחבל עטאללה (42) גדל ברמאללה והיה חבר בגדודי חללי אל־אקצא - התארגנויות טרור שהוקמו במהלך האינתיפאדה השנייה במטרה לבצע פיגועי התאבדות וירי כלפי אזרחים ישראלים וחיילי צה"ל. ב־2003 הוא הורשע ברצח פלשתינית, אחרי שירה בה שלושה כדורים מטווח קצר משום שחשד שהיא משתפת פעולה עם ישראל. עטאללה נידון למאסר עולם ועוד 15 שנים, אחרי שהורשע גם בירי לעבר כוחות הביטחון ובקשירת קשר לביצוע פיגוע התאבדות.

"הוא היה מוזר בעיניי כבר בהתחלה, משום שלקח את תפקיד הדובר צעד אחד קדימה", מסבירה הילה. "בניגוד לאחרים, שהיו ענייניים, הוא דיבר גם עם סמל האגף ומפקד האגף והיה לבבי בצורה מוגזמת וחלקלק כמו צלופח. הוא התחנף כל הזמן. שום דבר לא היה ישיר. עטאללה היה מניפולטיבי בצורה קיצונית. בניגוד לשאר הביטחוניים, נתנו לו להסתובב באגף בלי אזיקים".

איך הוא התייחס אלייך?

"הוא כל הזמן ניסה להכיר אותי ולהתחבר אלי, אבל נרתעתי. אם ראה משהו בעיתון, הגיע לעמדת הסוהרים וניסה לפתוח בשיחה על מה שקרא. הרגשתי שהוא מנסה ללמוד אותי ולדעת מה אני חושבת עליו, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. הייתי רק בת 19, מול מחבל עם דם על הידיים, והמפקדים שלי היו צריכים למנוע ממנו לנסות להתקרב אלי. בשב"ס עושים רוטציות כדי למנוע התחברות עם אסירים, אבל אותי השאירו שם עד סוף השירות. זה אפשר לעטאללה לטוות סביבי רשת של קורים כמו עכביש. הוא סימן אותי".

היו ביניכם עימותים?

"לא מעט. הוא כינה אותי 'יהירה'. יום אחד, במהלך חיפוש בתא שלו, מצאתי סוני פלייסטיישן וחלקים של טלפון נייד, שהחביא בתוך הרגליים של המיטה ומתחת לשידה. הוא ביקש שאחזיר את החפצים וסירבתי. הוא התעצבן, הכבוד הגברי שלו נפגע. ואז עטאללה אמר: 'את חוצפנית. במשמרת הבאה שלך תהיי במגדל השמירה'. לא הגבתי. בשב"ס נמנעו מלשים סוהרות במגדלים, משום שהמשמרות שם נחשבות למאוד קשות. אבל הוא צדק. במשמרת הבאה שובצתי למגדל. כשחזרתי לאגף הוא אמר לי 'הבנת?'. הוא רצה להבהיר מי הבוס ומה המעמד שלו".

עטאללה עשה כל מאמץ להראות להילה שהוא מבחין בה גם כאישה, ולא רק כסוהרת. "הוא היה מעיר לי על בנייה חדשה של הציפורניים, ושם לב אם החלפתי בושם או הצרתי את המדים. הייתי בהלם מהחוצפה שלו. שוחחתי עם קצין המודיעין ששירת באותם ימים ואמרתי לו שעטאללה מגזים. קצין המודיעין הבטיח לשוחח איתו, אבל שום דבר לא השתנה. אפילו להפך. עטאללה אמר לי בכעס 'הלכת לקצין המודיעין, הא?', והחריף את היחס אלי. לפעמים נצמד אלי כאילו במקרה, ומדי פעם העביר יד על הגוף שלי. בהמשך היה ברור שזה מכוון, כי הוא הסתכל עלי במבט זדוני".

הערת לו?

"אמרתי 'די' וזזתי הצידה. דיברתי על זה רק עם החבר שלי, חייל קרבי שביצע מעצרים בשטחים. הוא לא הבין איך בכלל מאפשרים לעטאללה לדבר איתי".

לא חשבת לעזוב?

"פחדתי מהכוחניות של המקום ומהפגיעה בשירות הצבאי. ראיתי בנות שהתלוננו על אנשים בארגון ואז העיפו אותן והשחירו את השם שלהן. בכל פעם חשבתי שעוד רגע זה נגמר, אבל המחבל היה עסוק בלהראות שלא כדאי להתעסק איתו. הוא לא נענש גם כששבר יד לאסיר אחר שבטעות נגע בי. הבנתי שאני לבד מולו, והוא הטיל עלי אימה. עם הזמן הוא ידע פרטים על המשפחה שלי ואיפה אני גרה. נלחצתי. היה ברור לי שסוהרים סיפרו לו עלי.

"המצב הסלים אחרי שבן הזוג שלי ואני התחלנו הליך של חזרה בתשובה והתארסנו. עטאללה ראה את הטבעת על האצבע וזעם. קיוויתי שסוף־סוף הוא יניח לי, אבל פתאום הוא ידע פרטים על הארוס שלי ואיפה הוא משרת בצבא. נכנסתי למצוקה נוראית. פחדתי שהוא ישלח מישהו לפגוע בו. הפכתי למשותקת ליד עטאללה. נדחקתי לפינה. הוא בנה סביבי חומה של פחד, ולא היה מי שיסייע לי.

"מהר מאוד הוא שוב 'העניש' אותי. למשל, כשרופא השיניים הגיע והיה צריך להוציא את האסירים, פניתי אליו והוא התעלם ממני. כשביקשתי שיכניס אסירים לתאים, הוא ענה 'לא בא לי' והלך. מה אני אמורה לעשות באותו רגע? קראתי לסוהר אחר, ובסוף חטפתי צעקות על זה שבגללי יש בלגן. כל הזמן אמרו לי 'הוא מאוהב בך, תפתרי את הבעיה'. הייתי לבד בסיפור הזה".

"מאז 7 באוקטובר אני ברגרסיה. נזכרתי שעטאללה אמר לי שיום אחד הוא ישוחרר בעסקת חטופים ויחפש אותי. מרוב חרדה שמתי ספרייה על דלת הכניסה לבית. הייתי בטוחה שהוא עוד רגע נכנס פנימה ולוקח אותי"

תקיפה מעמדת הזקיף

הילה לא מסוגלת לשבת רגע אחד בשקט. היא נעה על הכיסא בחוסר מנוחה, ומשחקת עם העט שמונח על שולחן. "חיכיתי בכיליון עיניים לשחרור בדצמבר 2015, ובחודשים האחרונים הרגשתי אפילו קצת הקלה", מתפשט חיוך מריר על שפתיה. "עטאללה עדיין התעלם מבקשות שלי והתעצבן בכל פעם שקראתי לו או לשאוויש דרך מערכת הכריזה.

"באחד הימים הייתי במשמרת לבד, כשלאגף הגיעה קנטינה. קראתי לשאוויש שיבוא לקחת את הסחורה, כי זה התפקיד שלו, אבל עטאללה הגיע במקומו וביקש שאסייע לו לספור. היססתי. הייתי בעמדת הזקיף, והוא היה במעבר שמפריד ביני לבין תאי האסירים ונקרא 'תא סינון'. זה המקום היחיד שבו בעבר לא היו מצלמות, ובשני הקצוות היו שערי מתכת. אפשר לפתוח כל פעם שער אחד, בתנאי שהשני סגור.

"עטאללה ניסה להיות נחמד ואמר 'למה את מפחדת? אני לא אעשה לך כלום. בואי תעזרי לי'. כשהתקדמתי אליו הוא משך אותי פנימה. קפאתי במקום. ידעתי שמשהו רע עומד לקרות. לפני שהספקתי להגיב, הוא אנס אותי. לא יכולתי להתנגד. אני קטנה והוא גבוה ממני בהרבה. בכיתי. אמרתי לו 'די, תפסיק. אני מאורסת'. פתאום שמענו שקשוק מפתחות.

"עטאללה עזב אותי כאילו הוא עסוק עם הקנטינה, ומייד סידרתי את עצמי. לא יכולתי להוציא הגה מרוב הלם. לא הצלחתי לתרגם את מה שקרה לאונס. סמל האגף, המפקד וקצין המודיעין הגיעו לעמדה, וחששתי שהם יענישו אותי. ביקשתי ללכת לרגע ורצתי למקלחת. קרצפתי את עצמי במשך דקות ארוכות וחזרתי להמשך המשמרת".

איך הצלחת?

"לא היתה לי ברירה", עיני השקד הבהירות של הילה מתמלאות בדמעות. "אם הייתי מצייצת, עטאללה היה עושה מרד. פעולה כזו יכולה להבעיר את כל המדינה בגלל סוהרת אחת".

"ברור לי שיאמרו שגם למתועב שבעבריינים יש זכות לייצוג משפטי, ויש לו סנגור ערבי, אבל למה יהודים? ומאיפה הכסף לשלם לסוללה הזו? יש סיכוי שהכסף עובר בין גורמים ומגיע במקורו מהרשות הפלשתינית?"

סיפרת למישהו על מה שקרה?

"בסיום המשמרת ניגשתי לסמל האגף וביקשתי לעבור לאגף אחר. זאת היתה הפעם הראשונה שקיבלתי אומץ לומר שנמאס לי, והוא הבטיח לשוחח עם המפקדים. חזרתי הביתה מרוסקת. הרגשתי מלוכלכת. עד היום אני לא מרגישה נקייה. רציתי למות.

"הגעתי למשמרת הבאה כשאני דרוכה. שמעתי מייד שקצין המודיעין לא מסכים שאעזוב. הלכתי למפקד המשמרת והשתוללתי. צרחתי שאני לא חוזרת לשם יותר. הייתי בהיסטריה. כשיצאתי, עטאללה התקרב אלי במבט מאוהב והביא איתו תמונות של בני משפחה שמגיעים לביקור אסירים. העפתי לו אותן מהידיים. הוא התרגז ואמר שאני מזלזלת בו ועושה לו בושות.

"אחר הצהריים עטאללה התקרב לעמדה במבט מאיים ואמר לי לצאת. סירבתי. הוא היה עצבני ושוב אמר לי לצאת. נזכרתי שהוא יודע פרטים על המשפחה והארוס שלי, אז התקרבתי ועמדתי ליד השער. הוא משך אותי לתא הסינון בשערות. לפני שהבנתי מה קורה הוא אנס אותי באלימות".

קראת לעזרה?

"בכיתי. לא העזתי לצעוק, כי לא רציתי שהאסירים יידעו. התנתקתי. הגוף שלי לא שייך לי עכשיו. הרגשתי אפס, שפחת מין. הייתי במלכוד ואין טעם להתנגד. חששתי שהוא ירצח אותי. בימים שאחר כך הוא אנס אותי עוד פעמיים כשהוא מאיים עלי. הייתי כנועה. המחבל המתועב הזה אנס חיילת שעל הזרוע שלה יש תג של מדינת ישראל. עד עכשיו אני לא מבינה איך המפקדים השאירו לבדה חיילת, ילדה, עם מחבל.

"מאז השתניתי. מילדה טובה וצייתנית הפכתי לתוקפנית ומרדנית. היו לי התפרצויות זעם כלפי הסביבה. הארוס שלי ואני נפרדנו וביטלנו את החתונה. חיכיתי רק לברוח משם. ביום השחרור אמרתי לעצמי שאת מה שעברתי אני מוחקת. לא מתמודדת עם זה יותר. אחרי חודשיים קיבלתי שיחה מחרידה. עטאללה היה על הקו. מישהו משב"ס נתן לו את המספר שלי. הייתי משותקת מפחד וסיימתי את השיחה. אחריה התחלתי לפצוע את עצמי".

"הפצע היה שלי"

שמונה השנים שעברו מאז שחרורה משב"ס היו רצופות מהמורות. הילה אמנם התחתנה והביאה לעולם ילדים, אבל עשתה הכל כדי להסתיר את הפרעות האכילה. כשהפרשה התפרסמה לראשונה, ב־2018, על ידי העיתונאי לירן לוי, ליבה נפל בקרבה. "ניסיתי לברוח מזה", שוב רועד קולה.

"חששתי ששב"ס יאשימו אותי. שמעתי איך הסוהרים מהעבר מכנים את אחת הסוהרות המתלוננות 'המאהבת של עטאללה'. גם אותי הם כינו ככה. זה גרם לי להרגיש אשמה.

"כשזומנתי לעדות בפעם הראשונה, פחדתי לספר את האמת. שב"ס שלחו אותנו, המתלוננות, לטיפול נפשי, ושם התחלתי להיפתח. שבע שנים הייתי בהדחקה, כי רציתי לשמור על התא המשפחתי. הפצע היה שלי ובחרתי לא לחלוק אותו. רק מאוחר יותר הגשתי תלונה על אונס".

"אם שחרור שלו יהיה האופציה היחידה להחזיר לארץ חטופים, אז שישחררו אותו. אני אשלם את המחיר. דקה אחרי שייצא מהכלא, איעלם על מטוס למדינה אחרת, כי עטאללה אמר לי בעבר שהוא ירדוף אותי עד ליום מותי"

היה לך עימות מול עטאללה בחדר החקירות?

"זה היה קשה", היא מתכווצת בכיסא, "רציתי להקיא את מה שהסתרתי ולשחרר את המועקה. עטאללה ישב מולי והסתכל עלי בזלזול. בדקתי שהוא אזוק בידיים וברגליים. הוא פתח במתקפה, קילל אותי וקרא לי 'שרמוטה'. הסתכלתי לו בעיניים והרגשתי שאני חזקה. צעקתי עליו בחזרה ואמרתי שהוא אנס אותי ושהרס לי את החיים. אי אפשר היה לרסן אותי שם. לא הקשבתי לו, רק רציתי לתקן את הילדה שהייתי.

"פתאום הוא שינה גישה ושאל למה אני עושה לנו את זה. לא הבנתי מי זה 'לנו'. ואז הוא שאל מה אני אגיד לילד. נדהמתי. רק אחרי כמה שניות קלטתי שבפנטזיה שלו יש לנו ילד משותף. הוא התעקש וטען שהסוהרים אמרו לו. המשטרה נאלצה לחקור וגילתה שלא ילד, לא היריון ולא הפלה. הכל סרט שהוא חיבר בראש שלו. יצאתי מהעימות אדומה מעצבים, אבל ידעתי שסגרתי מעגל".

"אני לא רוצה לחשוב על אפשרות שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום. בגלל מה שאני וחמש סוהרות נוספות חווינו, אין יותר חיילות בשב"ס. אבל זה קרה על הגוף שלי. אני מקווה שהמאבק האמיץ שלנו לא היה לשווא"

את חוששת מההחלטה של השימוע?

"אין סיכוי שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום. אני לא רוצה לחשוב על אפשרות כזאת. בגלל מה שאני וחמש סוהרות נוספות חווינו אין יותר חיילות בשב"ס. אבל זה קרה על הגוף שלי. אני מקווה שהמאבק האמיץ שלנו לא היה לשווא".

עו"ד קרן ברק, המייצגת את הילה ושאר הסוהרות מ"פרשת הסרסור", מסרה: "לאחר שנדחה שוב ושוב לבקשת סנגוריו, יתקיים בחודש הבא השימוע של המחבל עטאללה בגין ארבעה מעשי אינוס בחיילת הילה. אדגיש כי עטאללה הוא המחבל היחיד בהיסטוריה של ישראל שפרקליטות המדינה הודיעה לגביו - לאחר חקירה מקיפה שעליה פיקח פרקליט המדינה בעצמו - כי אספה די ראיות כדי להאשימו במעשי אונס בחיילת צה"ל.

"אני סומכת את ידיי על פרקליט המדינה שגילה אומץ בלתי רגיל, פתח את התיק שוב ויביא להעמדה לדין של אותם פושעים שפגעו מינית בסוהרות".

תגובות:

מטעמו של עו"ד חיים יצחקי לא נמסרה תגובה.

עו"ד יגאל דותן מסר: "אחרי שעיינתי בחומרי החקירה שנמסרו להגנה, ובכלל זה בעדויותיה של המתלוננת במשטרה, תמהני כיצד מכל הסוגיות שפרשה זו מעוררת, דווקא השתייכותי הדתית היא זו שטורדת את מנוחת המתלוננת. מכל מקום, לאחר ששקלתי את הדברים ונועצתי בקרובים לי, הריני מתכבד להודיע כי החל מהיום בחצות ועד לקבלת טענות מרשי בשימוע או מתן פסק דין חלוט בפרשה - לפי המוקדם מביניהם - אמיר את דתי לדת הזורואסטרית. אני תקווה שבכך תנוח דעתה של המתלוננת, ובא לציון גואל".

משירות בתי הסוהר נמסר: "עם כניסתו לתפקיד הבהיר ממלא מקום נציב בתי הסוהר, גונדר קובי יעקובי, כי אין בכוונתו להתעלם או לפטור את פרשת הסוהרות בגלבוע כפרשה ישנה, או לראות בה 'חריגה נקודתית'. קיימת חובה ארגונית לקורבנות העבירות וללוחמות הכליאה המשרתות בשב"ס, ולהפיק מהפרשה לקחים למען לא יישנו אירועים דומים בעתיד. במסגרת זו המעטפת הרווחתית הניתנת לקורבנות על ידי שב"ס נמשכת, ובהיבט הארגוני, מערך היועצת לענייני מגדר בארגון יקבל את הקשב הראוי לו".

tala@israelhayom.co.il