בדרך כלל אינני חובב גדול של סרטי אוכל. אבל "הקדירה", סרטו היפהפה של הבמאי הווייטנאמי-צרפתי טראן אן הונג, שקטף את פרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון (ושהיה הנציג הרשמי של צרפת לאוסקר), לא ממש הותיר לי ברירה.
זוהי דרמה קולינרית-רומנטית שמתרחשת באחוזה כפרית ציורית, בשלהי המאה ה-19, ושמגוללת את סיפורם של דודן ויוג'יני (בנואה מג'ימל וז'ולייט בינוש) – גאון גסטרונומי והבשלנית הוותיקה שלו. הם זוג, אבל הם לא נשואים. הם גרים באותה אחוזה כפרית ציורית, אבל לא באותו החדר. הם מכינים ארוחות חלומיות עבור חבריהם הנחמדים. הם מעבירים את יסודות הגסטרונומיה לדור הבא (שמיוצג כאן בידי ילדה צעירה וחמודה, שמתלמדת במטבחם). אבל יותר מכל, הם נהנים להיות יחד, ולעבוד יחד במטבח.
"הקדירה" הוא סרט שמבקש מצופיו להיכנס לקצב קצת אחר. הוא נפתח בסצינה של כמעט חצי שעה שבה דודן ויוג'יני מכינים ארוחה מרובת מנות. בניגוד לרוב היצירות הקולנועיות, לא תמצאו בו קונפליקט או אלמנט של מתח. בניגוד לרוב סרטי וסדרות האוכל, אין בו כאוס או אלמנט של סטרס. עם זאת, אם תבחרו להיענות לו, צפויה לכם חוויה מרגשת ומעוררת תיאבון שתפעיל את כל חושיכם.
מג'ימל ובינוש – שהיו בעברם זוג ושחובקים ילדה משותפת – נפלאים בתפקידים הראשיים ומערכת היחסים המיוחדת בין דמויותיהם מהווה את ליבו של הסרט. המצלמה מרחפת סביב המטבח וסביב חדר האוכל כמו פרפר ומכניסה את הצופים עמוק אל תוך אווירת הבישולים. התסריט מתמיד לספק אנקדוטות משעשעות ומשפטים לפנתאון, כמו "נישואים הם ארוחה שמתחילה בקינוח". בשלב מסוים גם צצה משימה קטנה עבור גיבורינו: להכין ארוחה לנסיך כלשהו שנמצא באזור.
אך אין באלה להסיח את הדעת מההנאה, מהרוגע ומההרמוניה המוחלטת ששוררים בבית וביער שסובב אותו. הציפורים מצייצות. העונות מתחלפות. החיים יפים, בסך הכל. "האושר הוא להמשיך לרצות את מה שיש לנו", אומר מישהו מתישהו, ולגמרי אפשר להבין על מה הוא מדבר.
לא תתקשו לנחש את הכיוון שאליו העניינים הולכים. הרמז הראשון מגיע כבר אחרי רבע שעה. אבל הבימוי הרגיש והסבלני הופך את המסע הלכאורה צפוי הזה לנוגה ונוגע. לראיה: בסופו עמדו לי דמעות בעיניים. "הקדירה" מציע מפלט מושלם לימים אלה. תמצאו בו תקווה, נחמה והנאה רבה. רק אל תלכו לראות אותו על בטן ריקה.
"הקדירה" (צרפת 2023)
ציון: 10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו