אמש (ראשון) עת צוין ערב יום השואה בטקסים ברחבי הארץ והעולם, שיתף העיתונאי חיים אתגר את 210 אלף עוקביו באינסטגרם ברשמיו מהמסע האישי שלו במחנה הזוועות ובמחיר הכבד שגבתה השואה ממשפחתו.
"אני נמצא במחנה הזוועות", פתח אתגר את הסטורי. "הייתי כאן לפני יותר מעשור כחלק מהמסע לפולין בתיכון. הפעם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה לקחתי לכאן את משפחתי (אשתי, אמי וסבתי בת ה-75) כדי שיראו בעצמן מה העם שלנו עבר. אני חושב שכל אדם, בין אם הוא יהודי או לא יהודי, חייב להגיע למקום הארור הזה בשביל לראות את הזוועות שחוללו כאן הנאצים ולדעת שאסור שההיסטוריה תחזור על עצמה ואסור, פשוט אסור, שיהודים ברחבי העולם יפחדו על החיים שלהם רק בגלל היותם יהודים.
"מחר מתקיים כאן מצעד החיים. אני חושב שצריך להזכיר לכל מי שקצת שכח את מה שהבטחנו לאותם ניצולים. Never Again. להזכיר לכולם שהרוע ההוא ששנא אותנו והרג מיליונים מבני עמנו לא נעלם מהעולם. הוא עוד כאן חי ונושם, פשוט עם שם אחר. שלא יטעו - האג'נדה היא אותה אחת: להשמיד את העם היהודי. רק עם מאוחד באמת עם צה"ל שלא מתנצל יוכלו להביס את הרוע".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בהמשך, אתגר ביקש לשתף בסיפור משפחתי על דודו ואחותה הצעירה של סבתו. "כמעט כל המשפחה שלי נרצחה בשואה. בין הנספים היה גם דודי, סטפן, האח התאום של אבא, שהיה רק תינוק כשנשלח למחנה ההשמדה. הוא נרצח כשהיה בן פחות משנה. לא מזמן שלחה לי בת משפחה רחוקה תמונה של אדלה, האחות הצעירה של סבתי לילי. אדלה נטבחה בשואה. התמונה הזו היממה אותי. פעם ראשונה שהבנתי כמה יפה הייתה וכמה דמתה לסבתא. שומר אוקראיני רצח אותה בגטו ורשה. הוא נכנס לדירת המשפחה וירה בה. סתם כך. רק בגלל שהייתה יהודייה הוא חשב שמותר וצריך להרוג אותה. היא הייתה בת תשע עשרה במותה.
"כבר חודשים שמהדהדת בראש שלי המחשבה: נכון, יש לנו היום מדינה חזקה ועצמאות, ועדיין, כמה דומים האירועים שסבתא ומשפחתה עברו למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר" כתב. "גם אז, בשואה, ממש כמו לפני כשבעה חודשים, משפחות, ילדים, נשים וגברים עברו התעללות קשה ונרצחו, רק בגלל יהדותם. גם אז וגם היום הרוע הזה מצופה בטיעונים אבסורדיים שמפוזרים בקור רוח בידי שונאינו: הסברים לאומיים, גזעיים, מודרניים - אבל התפרים הגסים מתחת לאותן טענות מסתירים את אותה אנטישמיות עתיקה. באירופה של המאה הקודמת, צעירים ומבוגרים קראו בגרונות שטופי שנאה שצריך לטפל ביהודים. לחסל את מה שהם כינו 'הטפילים'. היום צווחים באוניברסיטאות: 'מהים עד הנהר', ושוב רוצים לחסל אותנו. עידן אחר, אותה מטרה. במחנות או באר פי ג'י., העיקר שנחדל. אבל כמו אז, גם עכשיו, למרות השנאה, הרשע והבורות, אנחנו נשרוד וננצח. אפשר לפגוע בנו אנושות ולגרום לנו לדמם, אבל אי אפשר לשבור אותנו. לזכרם".
את הסטורי חתם בתמונה מבית הקברות בוורשה. "מהמשפחה שלי נותרו רק סבתא ואבא ששרדו. השאר נרצחו בגזים ובירי", כתב על תמונת המצבה ששיתף. "אחרי המלחמה סבתא הנציחה בעיר שפעם כל כך אהבה את הוריה, בעלה, אחותה וגם את בנה סטפן, הדוד שלי, האח התאום של אבא, שנרצח לפני שמלאה לו שנה. הקבר ריק אבל הזיכרון נצחי. יהי זכרם ברוך. לא נשכח אתכם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו