חוויית הקריאה ב"רשומון מרוקאי", ספר השירים הראשון של שרון אריק כהן, היא כמסע טוטאלי בעקבות תחנות בחיי המחבר. שירי הספר מסודרים על פי סדר כרונולוגי, כאשר כותרתם מציינת את השנה שבה הם עוסקים ואת גיל המחבר באותה שנה. כך ציר הזמן הביוגרפי של המשורר הופך לעמוד השדרה של הספר.
השיר הראשון, המשמש כמבוא לספר כולו, מחזק לכאורה את המסקנה הזו, כאשר כהן כותב: "כְּבֵן לְמִשְׁפָּחָה הַמְּגַלָּה כֹּה מְעַט / הֶחְלַטְתִּי אֲנִי לְסַפֵּר / הַכֹּל". ואכן המשורר-דובר מספר. הוא פותח בסיפורה של סבתו רבקה, שעלתה ממרוקו והתאבדה כמה שנים לפני שנולד. התאבדות האישה שלא הכיר מוזכרת שוב ושוב והופכת להתרחשות מפתח שעומדת בבסיס הסיפור: "הִתְאַבְּדוּתָהּ שֶׁל סָבָתִי: / חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ / לְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת".
בהמשך הוא מגולל את ילדותו ובמרכזה את הפגיעה המינית שעבר, שעליה הוא כותב באופן חשוף ואמיץ. שירים אלה הם החזקים ביותר בספר, ומתייחסים לרביבו, בן ישיבה שגר בשכנות לו, שפגע בו מינית בעת שהיה בן שש, תוך כדי איומים: "רֵבִיבוֹ אוֹהֵב לְדַגְדֵּג אוֹתִי. / מִשְׂחַק הַמִּפְלֶצֶת יוֹצֵא מִשְּׁלִיטָה / חוֹצֶה גְּבוּל. / זְרָמִים מְשַׁנִּים כִּוּוּנָם. / זֶה כּוֹאֵב. / הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ?". השיר מתאר את הפגיעה המינית מנקודת מבט ילדית – דגדוגים, משחקים, מפלצות, כאב פשוט ושאלה תמימה: "הוא לא שומע?". אך רביבו שומע ומתעלם, ואף משמיע קול שריקה שקורא לילד לבוא. השריקה מגלמת ומייצגת את מעשיו באופן מטונימי: "אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ / כִּמְעַט בְּכָל יוֹם. / הִיא מַקְפִּיאה בְּשִׁגְרָתָהּ". ובשיר אחר: "כָּל שְׁרִיקָה / עוֹטֶפֶת אוֹתִי / בְּתַכְרִיךְ נוֹסָף".
בהמשך הספר, כהן נוטש את המסלול האוטוביוגרפי ועל אף על אף החשיפה וגילוי הלב, תיאור המשך חייו כמו בוגד בהתחייבותו "לספר הכל". כך למשל, בעוד שבכריכת הספר מסופר כי המשורר נפצע במהלך שירותו הצבאי ואיבד את הראייה בעין ימין, אין לאפיזודה דרמטית זו בחייו ולו זכר בספר השירים. בחלק זה של הספר, הוא מתחפר בהבלחי זיכרונות וברסיסי חוויות מילדותו המוקדמת.
הקושי בסיווג הספר לסוגה ספרותית מובהקת, אוטוביוגרפית, ממוארית או אחרת, מתעצם בקריאת כריכת הספר והכותרות שבאמצעותן הוא מצהיר על עצמו. על כריכת הספר המעוצבת לעילא מופיעות שלוש כותרות, לצד שם המחבר: "רשומון מרוקאי", "פואמה" ו"קצידה" (נכתב בערבית: قصيدة). אבל אף אחת מן השלוש לא מתארת באמת את תוכנו. זהו איננו רשומון בנוסח סרטו של אקירה קורוסאווה, שהפך למושג שמתאר הצגה של סיפור אחד מנקודות מבט שונות וסותרות; השירים דוברים מנקודת מבט אחת, של דובר אוטוביוגרפי בגוף ראשון.
בנוסף, הספר איננו פואמה מפני שהוא מורכב מרסיסי שיר המסודרים בסדר כרונולוגי, המרכיבים יחד סיפור חיים בלא עלילה ששוזרת את כולו בנרטיב מובהק. ולבסוף, קשה לומר שהשירים בנויים בהתאם למתכונת הקצידה או לאופייה, לא בגלגולה הקדם-אסלאמי ששלט בשירת ימי-הביניים הערבית והיהודית, ולא בגלגולה המאוחר בשירת הבקשות של יהודי מרוקו.
אם כן, מהו ספר השירה המיוחד והחשוף שלפנינו? זוהי אוטוביוגרפיה שירית חלקית ורסיסית, המציגה מספר נקודות דרמטיות מחייו של משורר; קרעי חיים קשים וכאובים שנבחרו בקפידה ועובדו לשירים דיבוריים וקולחים, שאפילו בהם לעתים רב הנסתר על הגלוי. הוא ממוארי והוא אוטוביוגרפי, הוא אישי ואינטימי, אך גם נוגע בקורא ומדבר אל ליבו, ומעל הכל – עוסק בזיכרון, בילדות ובחוויות המעצבות את דמותו הבוגרת של אמן.
רשומון מרוקאי / שרון אריק כהן
הוצאת אני (הוצאה עצמית), 77 עמ'
