ביקור בגבול שמדיר שינה מהאיראנים

כמה ירוק, כמה כחול וכמה יפה הוא גבול איראן-אזרבייג'ן. הטבע במלוא הדרו ותמימותו שמסתיר פעילות מודיעינית רחבת היקף של המוסד, לפי פרסומים זרים.

ביקרתי אתמול בגבול בשתי נקודות: הראשונה בפוזולי והשנייה בזנגילן. שני האזורים הללו שוחררו במלחמת קרבאך השנייה שבה, בין השאר, הרחיבה אזרבייג'ן את הגבול שלה עם איראן מ-500 ק"מ ל-600 ק"מ. ואם עד אותה המלחמה התקשה משטר האייתוללות לכסות מבחינה ביטחונית גבול ענק ונטול גדר, אז כעת הגבול הזה הפך לגדול אף יותר.

ברמה הדיפלומטית אמנם יש שגריר איראני בבאקו ושגריר אזרי בטהרן, אולם ברמה הביטחונית רואה משטר האייתוללות בגבול ארוך עם אזרבייג'ן כבעייתי מאוד. בטהרן חוששים מהתקוממות לאומית של 30 מיליון האזרים אזרחי איראן, על אחת כמה וכמה בימים שבהם הסנקציות שהטיל על טהרן משטר טראמפ משפיעות לרעה על כלל האוכלוסייה המקומית.

האזרים אזרחי איראן מתגוררים בעיקר בשתי המחוזות שגובלים באזרבייג'ן: מערב אזרבייג'ן ומזרח אזרבייג'ן. השמות של שני המחוזות הללו, כמובן, אינם מקריים. הם גובלים באזרבייג'ן מדרום, ועל בסיס יומיומי נשמעים בתחנות הרדיו האזרי שירים מלאי ערגה על העם שהופרד לו בין שתי מדינות.

ומן הצד האיראני של הגבול התקבלה בשבוע שעבר תזכורת לשאלה מדוע משטר האייתוללות רואה בשני המחוזות האזרים בצפון המדינה בתור איום ביטחוני. בכיר מקומי במשמרות המהפכה, עוסמאן חוסייני , חוסל בעיר פירנשאהר שבמחוז מערב אזרבייג'ן על ידי חוליית חמושים אלמונית. אף גורם לא נטל אחריות לחיסול.

בה בעת, איראן רואה באזרבייג'ן חזקה כאיום גדול - הן בשל כוחותיה עצמה של באקו והן בשל החברות העמוקה ושיתוף הפעולה הפורה בין אזרבייג'ן לבין ישראל. החיבור בין כלל המשתנים הללו גורם לכך שהמים של נהר אראז, גבול טבעי שמפריד בין אזרבייג'ן לבין איראן, אולי בעלי טמפרטורות נמוכות כעת - אך "טמפרטורת" האוויר בין שתי המדינות הללו גבוהה למדי.

הסיבה לכך היא הסיוע הבלתי מבוטל שהעניקה איראן לארמניה במהלך מלחמת קרבאך השנייה. היא דאגה לעזור לארמנים באמל"ח ובמודיעין. מי שככל הנראה היה מעורב במלאכת המודיעין הזו מעצם תפקידו הוא סגן מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, מוחמד חג'אזי, שהלך לעולמו ביום ראשון.

אל מול שאיפת האיראנים להצלחת הארמנים ורצונם לגבול מינימלי עם אזרבייג'ן עמדה באקו איתנה עם אמל"ח ישראלי בהיקף גדול, ובפרט המל"ט המתאבד "הארופ", וכן גם עם אמצעים צבאיים טורקיים, דוגמת המל"ט בייראקטר. במה שנראה בתור "אצבע בעין" של האיראנים, בימים אלו מוקם בזנגילן "פארק הידידות אזרבייג'ן-טורקיה" – מרחק דקות ספורות מהגבול האיראני.

עדות להבנת האזרים כי אין להקל ראש עם האיראנים התקבלה כאשר הם אמנם העניקו לי חופש עיתונאי מלא לצלם ולנוע בגבול – אולם דאגו ללוות אותי עם ניידת משטרה, שהצוות שלה חמוש ברובים. ייתכן כי יש קשר בין דאגתם לאבטוח הביקור לבין שיתוף הפעולה המודיעיני בין שתי המדינות שמקשה מאוד על משטר האייתוללות.

רק לאחרונה האשימה איראן את ישראל בפיצוץ במתקן הגרעין בנתנז. בה בעת, בטהרן טענו כי העובד במתקן שהיה אחראי לפיצוץ, רזא כרימי, יצא מהמדינה עוד לפני התקרית. כמו כן, הישג מודיעיני בקנה מידה היסטורי דוגמת חשיפת ארכיון הגרעין האיראני לא היה יכול להתבצע ללא סיוע משמעותי של מדינה נוספת.

מה שבטוח הוא שאזרבייג'ן היא המדינה המוסלמית היחידה בעולם שבה בחגיגות ובמצעד הניצחון במלחמה יראו תושבים מקומיים מניפים דגלי ישראל. מעבר לכך, גם כיום ניתן לראות דגלי ישראל מונפים ברחבי המדינה על ידי תושבים – לצד דגליהן של טורקיה ופקיסטן. "מערכת יחסים טובה בין טורקיה לבין ישראל תועיל גם לאזרבייג'ן", אומר בכיר אזרי בהתייחסו למערכת היחסים המצוינת של באקו עם שתי המדינות שהקשרים ביניהן כבר מזמן לא כפי שהיו בעבר.

משולש יחסים כזה, אם אנקרה תתעשת ותלמד להפריד בין מערכת היחסים שלה עם ישראל לבין זו עם הפלשתינים, יהווה מכה אנושה לטהרן שתמצא עצמה מתמודדת עם שתי שכנות מוסלמיות בעלות קשרים טובים מאוד עם ישראל. עם זאת, נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן הודה כבר בעצמו כי "היחסים המודיעיניים בינינו לבין ישראל נמשכים".

לבסוף, בתקופה שבה ישראל נאבקת בשאיפת ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין, היא נמצאת עם שותפה אסטרטגית כמו אזרבייג'ן שמערכת היחסים עימה הוכיחה את עצמה בקשרים בין המדינות. וכאשר מדובר בשכנה של איראן מצפון, אין ספק שלמשטר האייתוללות יש סיבות רבות לדאגה.