ביידן להוט לפתוח דף חדש עם איראן

במוקד פעילותו של הנשיא הנוכחי עמדה חבילת שיקום ענקית, בהיקף של כ-2 טריליון דולר, שנועדה לסייע למיליוני המובטלים ונפגעי מגיפת הקורונה, ולנתב את המשק האמריקני אל מסלול של צמיחה מחודשת. לחבילה זו נוספה לאחרונה גם תוכנית שאפתנית וארוכת טווח בהיקף של כ-2.3 טריליון דולר, שמטרתה העיקרית היא חידוש פניה של אמריקה על ידי הרחבה ושדרוג מסיבי של התשתיות הפיזיות העיקריות (גשרים, צירים תחבורתיים וכדומה), שבין היתר נועדו לגשר ולקשר בין הפריפריה הזנוחה בשולי הדרך, לבין המרכז עתיר העוצמה הפוליטית, הכלכלית והטכנולוגית.

 

 

יוזמות דרמטיות אלה היוו את גולת הכותרת ל-100 ימים עמוסי פעילות, שכללו גם הוצאת 50 צווים נשיאותיים, האצת מבצע החיסונים הארצי, שינוי במדיניות ההגירה ושיבה להסכם האקלים. זאת, בד בבד עם אימוצו של קו לעומתי מובהק אל מול התנהלותו המתריסה של הקרמלין, ששיאו בגירושם, בימים האחרונים, של 10 דיפלומטים רוסיים מן הבירה האמריקנית.

 

גם היעד של התנתקות ממוקדי חיכוך ומשבר, שהנחה אף את ממשל טראמפ, קיבל לאחרונה תאוצה נוספת עם ההכרזה על הוצאת כל הכוחות האמריקניים מאפגניסטן עד חודש ספטמבר, ועל דילול הנוכחות הצבאית בזירת המפרץ. ואמנם, גם בגיזרת המזרח התיכון ניכרים היטב סממני התמורה, שחולל הנשיא ביידן במהלך 100 ימיו הראשונים בבית הלבן. במרכזה של תמורה זו ניצבת מדיניותו כלפי איראן, שהמירה – באבחה אחת – את האסטרטגיה התקיפה והבלתי מתפשרת מבית היוצר של טראמפ שהתבססה על סנקציות מסלימות נגד טהרן.

 

 

בדיוק בעיתוי זה של התכנסות השותפות להסכם הגרעין בווינה, כאשר נציגי הממשל פצחו בדו-שיח עקיף עם המשלחת האיראנית במתכונת של שיחות מסדרון, כשהם משדרים שוב ושוב להיטות לפתוח דף חדש וידידותי עם משטר האייתוללות, התברר להם לתסכולם כי אינם פועלים בחלל ריק. שכן, לטנגו האמריקני-איראני נוספה לפתע צלע שלישית, העלולה להכביד על מאמצי החיזור מצידה של מעצמת העל האמריקנית אחרי ליבו של משטר חמינאי.

 

 

המדובר בשותפה הישראלית למערכת היחסים המיוחדים עם וושינגטון, שהתנהלותו של ממשל ביידן במרחב האיראני נתפסה בעיניה כחוליה מרכזית בתוך מסכת שלמה של מהלכים מדיניים שיזם, שעמדו בסתירה מוחלטת לאופיים ולרוחם של יחסים שיתופיים אלה.

 

וכך, כדי לאותת "לכל אנשי ביידן" שבעלת הברית הישראלית נפקדת, אמנם, משולחן המו"מ שבין המעצמות לבין איראן - אך ממשיכה להיות נוכחת מאוד בזירה האזורית עצמה ועלולה לשבש את השיח הדיפלומטי - הגבירה ישראל את פעולותיה באמצעות פגיעה במיזם הגרעין שבנתנז ובנתיב החתרנות האיראני שבים האדום.

 

מבחינה זאת, הגם שהמבצעים הללו התרחשו על רקע פרובוקציות איראניות מתמשכות נגדה, עיתויים נועד להעביר לביידן מסר ברור וחד-משמעי שמהותו אחת: ישראל לא תשלים עם שיבה אמריקנית במנהרת הזמן לעידן הנשיא אובמה שבו ההתעלמות מעמדותיה הייתה מוחלטת, וזאת גם במחיר הסרתו החלקית של מעטה העמימות מעל התנהלותה בחזית זו והסיכון בתגובה איראנית מסלימה עוד יותר.

 

למרות שמוקדם עדיין להסיק מסקנות פסקניות מאירועי השבוע האחרון (שהביאו להחלטה האיראנית להעלאות את רמת העשרת האורניום ל-60%), הרושם המתקבל הוא שהמסר הישראלי אכן נקלט היטב בוושינגטון. ביטוי מרכזי לכך ניתן לראות בהחלטתו של הבית הלבן להפשיר את עסקת מכירתם של מטוסי ה- F-35המתקדמים לאיחוד האמירויות (שהוקפאה על ידו כשבוע לאחר שהושבע לנשיא), וזאת יומיים בלבד לאחר הפעולה בנתנז. לפיכך, ניתן לראות החלטה זו כצעד בונה אמון מובהק כלפי ישראל, שכן המדובר בנדבך מרכזי ב"הסכמי אברהם", שאמור היה מלכתחילה להעניק לאיחוד האמירויות, וגם לשחקנים נוספים במרחב, את התמריץ להמשיך בתהליך הנורמליזציה עם ישראל.

 

בה בשעה יש לראות בצעד זה (שאליו התלוו גם איתותים אודות כוונתו של הממשל לשמר את הקשר האסטרטגי בין שתי בעלות הברית), ניסיון להבהיר לטהרן, שעם כל רצונה של ארה"ב לשפר את יחסיה עימה ולהתקדם במהירות (על פי הדיווחים האחרונים) בנתיב המוביל להסכם גרעיני על בסיס ההסכם המקורי, לא יהיה זה תוך הפקרה מוחלטת של שותפותיה המסורתיות בזירה לגורלן, תוך הקרנת חולשה מובהקת ברוח מדיניותו של ברק אובמה.

 

ימים יגידו אם סגנו לשעבר של אובמה יצליח, ולו גם באופן חלקי, להשתחרר מן המורשת האולטרה-פייסנית, שהוביל נשיאו במישור האיראני. לפי שעה, הרושם הוא שחרף האיתות האחרון לישראל ולאיראן, כלה ונחרצה עם ביידן לשוב למסגרת הסכם הגרעין מ-2015 למרות התנגדותה המילולית והבלתי-מילולית של ישראל.