לדבריו, "אינפלציית הליבה - המדד ללא סעיפי אנרגיה ופירות וירקות - התמתנה ל־0.2% ב־12 החודשים האחרונים מ־0.3% לפני חודש. הסעיף הבולט והחשוב הוא מחירי השכירות שהתמתנו ל־1% מ־1.5% לפני שנה, בחוזים מתחדשים". לדברי כץ, "הפתעה כלפי מעלה במדד נבעה מעלייה חדה במחירי ההלבשה בשיעור של 5.8% - יותר מכפול מהתחזיות שלנו, מכיוון שמדובר בסעיף תנודתי מאוד".
"עם זאת העלייה הגבוהה במארס צפויה לבוא על חשבון החודשים הקרובים", הוא מוסיף. "לעומת זאת, מעודד לראות שמחירי הציוד החשמלי לבית ירדו ב־0.1% - סעיף שעלה בצורה חדה בחודשיים האחרונים על רקע התייקרות מחירי הסחורות והמשלוחים. סעיף הבראה ונופש עלה ב־9.7%, בהתאם לתחזית שלנו, בעיקר על רקע תופעת 'הביקוש הכבוש'. כצפוי, גם מסיבות ואירועים עלו ב־3.7%". כץ מסכם, כי הן מדיניות בנק ישראל, שמיתן את רכישות המט"ח לאחרונה והן תהליכים גלובליים תומכים בהמשך התחזקות השקל, שישפיע על המשך המגמה של אינפלציה נמוכה.
במבט על האינפלציה בישראל ב־40 השנים האחרונות, אפשר להבין שציפיות השוק מדייקות יותר בצמיחה ובתהליכים פיסקאליים והשלכותיהם על השוק, אך הן כמעט לא רלוונטיות לתחום המוניטרי. היו שנים שבהן מומחים ניסו את כוחם בחיזוי שווי של מטבעות, אך כיום נותרו בתחום הזה רק שרלטנים, כי המומחים הגדולים יודעים שכמעט בלתי אפשרי לחזות שערי מטבעות. גם כשמדובר בתחזיות אינפלציה, מעבר לטווחים מיידיים, מדובר במשימה בלתי אפשרית. לכאורה, הדפסת כסף גוררת אינפלציה, אבל כבר שנים שזה לא קורה בארה"ב. אף אחד לא חזה בישראל אינפלציה של 444% ב־1982, או את הירידה לסביבת אינפלציה דו־ספרתית בתוך 4 שנים.
בעשור שבין 1996-1986 התרגלנו לאינפלציה דו־ספרתית, ועד לתחילת המילניום "אין אינפלציה", או אינפלציה של 0% נראתה דמיונית. ב־2003 נרשמה כבר לראשונה אינפלציה שלילית בישראל ומאז 13 שנים מתוך 20 מדדי המחירים היו נמוכים מטווח היעד המינימלי של בנק ישראל. אז עכשיו אנחנו חיים בתחושה שהדברנו את האינפלציה ושהיא לא תשוב עוד לעולם. אכן לא נראות כעת סיבות משמעותיות להתפרצות אינפלציונית. אבל בחודשים האחרונים העבודה התייקרה בגלל תשלום חל"ת לעובדים נחוצים, עלויות השינוע מתייקרות, בעיקר ליבוא דרך הים, והסוחרים נושאים בעלויות פתיחת עסקים מחדש.
בענפים מסוימים סגירת עסקים תביא לירידה בתחרות, שעלולה להשפיע על עליות מחירים. אמנם מדובר בגורמים לטווח קצר ויש גורמים ממתנים מנגד, אבל כאמור, במגרש המוניטרי הכל פתוח, ומי שמתכנן את צעדיו לטווח של 20-10 שנה, עלול לגלות שההספדים על האינפלציה היו מוקדמים מדי.
השכירות יורדת, הדירות מתייקרות
הירידה במחירי שכירות הדירות אינה מבטאת מגמה ארוכת טווח. מחירי השכירות נקבעים מדי שנה, ובניגוד למחירי הדירות הם אינם משקפים מגמות מורכבות יותר, אלא מצב רגעי של השוק. עם פרוץ הקורונה וסגירת מוסדות הלימוד, סטודנטים רבים לא חידשו את חוזי השכירות שלהם, זרים שנהגו להגיע לכאן לביקור משפחות ולעסקים נפקדו משוק השכירות ודירות המיועדות לשכירות לטווח קצר הוצעו במחירים נמוכים בעשרות אחוזים ממחיר השוק שלהן לפני הקורונה.
כל אלה הגדילו את ההיצע ותרמו לירידת מחירים. גם כיום מחירי השכירות בחוזים מתחדשים יורדים מעט. מחירי השכירות הם מרכיב חשוב במדד המחירים לצרכן, בניגוד למחירי הדירות עצמן, שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את שינויי מחיריהן, אך הם אינם משוקללים במדד.
מחירי הדירות הם סיפור שונה ממחירי השכירות. ייתכן שהירידה במחירי השכירות משקפת דווקא מגמה הפוכה למחירי הדירות. בכלל, מחירי השכירות בארץ נמוכים יחסית למדינות המפותחות מכיוון שמחירי הדירות בישראל, במבט על העשורים האחרונים, עלו יותר מהממוצע באותן מדינות. המשקיעים בנדל"ן מצפים לתשואה מסוימת, וזו נגזרת משינוי במחיר הדירה ומדמי השכירות. נכון לעכשיו, מרבית המשתנים תומכים בהמשך התייקרות מחירי הדירות. המצב הזה עלול להשתנות רק אם תחול ירידה משמעותית בכמות הכסף של הציבור, או ירידה משמעותית בשכר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו