קסטרו מילא שורה של תפקידים שונים במשך 60 שנה, ממפקד מחלקה של לוחמים מהפכנים ועד הגופים הרשמיים של השלטון הפוסט מהפכני, תמיד בקרבת המנגנון הביטחוני והפיקוח הפנימי של קובה יחד עם אחיו. ב-2008 מונה לנשיא בפועל עד 2018, שנה שבה הוחלף על ידי דיאז קנל.
כאמור, פרישתו של "ראול", כפי שמכונה בכל דרום אמריקה, לא מסמלת רק שינוי דורי בלתי נמנע אלא סוף מוחלט של מודל של שליטה תחת ניסיונות של רפורמה בכלכלת המדינה.
בהקשר של מדיניות החוץ, למרות עזיבתו של קסטרו, קובה צפויה להמשיך בסוג של התקרבות באמצעות דיאלוג עם ארה"ב. אין עוד רטוריקה מתלהמת ומלחמתית אלא בעיקר טון מפויס כלפי הממשל החדש בבית לבן תחת ג'ו ביידן, מי שהוביל את המדיניות של ביטול הסגר כאשר היה סגנו של ברק אובמה ב-2014.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו