יונת ועמשא משולמי היו זוג צעיר מאוד כשעמשא נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה. "עמי היה גר בעפרה אחרי ההתנתקות, הוא במקור מנצרים. הוא שכר שם קרוון ועבד. אני גרתי בירושלים ונפגשנו בכיתה י"ב", מספרת יונת.
הבשורה על נפילתו של עמי הגיעה אל יונת במוצאי שבת של חתימת הפסקת האש. "היינו נשואים שנה והייתי בחודש התשיעי להיריון שלי", היא מספרת. "באותה שבת כבר הייתי אצל אימי בירושלים, דברנו בערב שבת, ובשבת הגיעו השמועות על הפסקת אש. נשמתי לרווחה כי חשבתי שזהו, כבר שהכל בסדר. במוצאי שבת ניסיתי גם להתקשר לעמי אבל הוא לא ענה לטלפון אז חשבתי שנדבר מחר. בהמשך, בשעה תשע בערב הגיעו אלינו מקצין העיר, וכל העולם התהפך עלינו. היינו בני עשרים עם המון תכניות לחיים, חיכיתי לתינוק ראשון ובבת אחת כל העולם שלי השתנה".
.jpeg)
שלושה שבועות לאחר הבשורה המרה היא ילדה את בתה טוהר. "הלידה הייתה הזויה ומטורפת, ים של תחושות סותרות. חשתי אבל, שמחה ואהבה עצומה לתינוקת שנולדה הפכתי לאמא, וזה הקים אותי על הרגליים, בגלל שהרגשתי שיש לי אחריות לילדה שלי. ברגע שיש תינוק שתלוי בך אתה עושה הכל כדי שיהיה לו טוב", מספרת יונת.
בהמשך, התגוררה יונת במשך זמן קצר בעפרה, ואז עברה לירושלים. "כשחזרתי לירושלים המשכתי בחיי, הייתי צעירה וכל יום לבד היה כמו נצח. במקביל, ליוותה אותי ההרגשה שההשגחה הפרטית תלווה אותי ואת טוהר. בגיל 20 רציתי להמשיך לחיות, וחברים הכירו לי את נתי רום. כך, אחרי שנתיים התחתנתי וכיום יש לי עוד חמש בנות".
"טוהר עצמה היא אחות גאה לאחיות שלה ומתפקדת ככזו לכל דבר", משתפת יונת. "עם זאת, למרות שהמשכתי הלאה, עמי חי בנו עד היום. הוא חלק מהבית שלנו, חלק מסיפור החיים שלנו, אנו חווים את זה אבל ממשיכים לחיות ולצמוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו