אבחנה שגויה ורשלנות: מתכון לנזק תמידי לחולה

אנחנו אוהבים לחשוב שהרופא שלנו יודע בדיוק מה טוב לנו ואיך לטפל בנו, לא משנה ממה אנחנו סובלים. אלא שפסק הדין הבא, שניתן לאחרונה על ידי שופטת בית משפט השלום בתל אביב יעל הניג, מספק הצצה למקרה חמור במיוחד של רשלנות רפואית.  

המקרה, שפותח צוהר להתנהלות חדר מיון עמוס לעייפה, אירע ב־27 ביוני 2004. צעיר בן 18 הגיע לבית החולים הממשלתי שיבא בתל השומר בעקבות כאבים עזים באשך הימני. החשש היה כי הוא סובל מ"תסביב אשך" - תופעה רפואית המובילה לחסימה באספקת הדם לאשך, ושבסופו של דבר עלולה לגרום לנמק ולאובדן האשך. מתחילת התסביב, פרק הזמן שנותר להצלת האשך הוא עד שש שעות, וככל שהתסביב מנותח מוקדם יותר כך סיכויי ההצלה יהיו גבוהים יותר. במקרה המסוים הזה התברר לחולה האומלל שהאשך הפגוע מת ב־4 ביולי 2004 - רק כשבוע ימים מאז ביקר בחדר המיון. הנסיבות של המקרה המדובר חמורות במיוחד, מכיוון שכמה ימים לפני שהגיע לבית החולים התגלו אצל אותו הצעיר בעיות הקשורות לפוריות: הוא סבל מירידה בספירת הזרע שלו ובאיכותו, מה ששלל את הסיכוי שלו לגרום להריון ספונטני אצל בת זוג. המשמעות: הדרך היחידה שלו לגרום להריון היא שימוש באמצעים חוץ־גופיים בלבד. הרופאים המליצו לו על ניתוח לקשירת ורידים מורחבים באשך השמאלי, וניתוח זה עבר בהצלחה.

עשרה ימים אחרי הניתוח הגיע כאמור הצעיר לחדר המיון בשיבא, ונבדק על ידי ד"ר איגור קלייב. אך הרופא לא ביצע כמה בדיקות אלמנטריות דוגמת בדיקת שתן, אולטרה־סאונד או מיפוי - ואיבחן בצעיר דלקת, על יסוד בדיקה ידנית בלבד. החולה שוחרר עם כמה המלצות: המשך בדיקת אורולוג, לשים קרח על המקום הכואב ולקחת אנטיביוטיקה. כמו כן, הרופא הינחה אותו לשוב לחדר המיון אם יחוש כאבים. התוצאה, כאמור, היתה קשה: הרופא לא זיהה את הבעיה, והאשך הימני של החולה מת. 

"לא היתה אבחנה מבדלת"

בתביעה שהגיש הצעיר נגד בית החולים טענה פרקליטתו של החולה, ד"ר עו"ד שלהב קמחי, כי הרשלנות התבטאה בין השאר באי־ביצוע אבחנה מבדלת - אבחנה המבדילה בין דלקת לאשך ובין תסביב. לטענת ד"ר עו"ד קמחי (שהיא גם רופאה), אבחנה נכונה ובזמן היתה יכולה למנוע נזק בלתי הפיך. ואכן, השופטת הניג קבעה כי בית החולים שגה בשאלת האבחנה המבדלת, לא איתר את התסביב במועד ובכך גרם נזקים לחולה. בעקבות כך היא חייבה את משרד הבריאות בסכום כולל של 271 אלף שקלים.

"הרופא לא מוסמך בארץ"

עוד לפני החלטתה הסופית, התייחסה השופטת לכמה ממצאים מטרידים שנחשפו תוך כדי ניהול התביעה. בין היתר פסקה כי "הסתפקות ד"ר קלייב בבדיקה ידנית היא התרשלות ברורה, ולא תקלה בטיפול סדיר ותקין". זאת ועוד, במהלך המשפט התברר כי אף שד"ר קלייב עובד בפועל כאורולוג, הוא אינו מוסמך ככזה בישראל. השופטת גם מתחה ביקורת על בית החולים, בטענה כי החולה שוחרר ללא אישור של רופא בכיר, בניגוד לנוהלי משרד הבריאות. בעניין זה קבעה כי על בית החולים היתה מוטלת חובה לקבל אישור, לפחות טלפוני, מרופא בכיר לפני שחרור החולה לביתו. 

בפסק דינה הסתייעה השופטת בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' עמוס שפירא, שהיה בעבר מנהל מחלקה באחד מבתי החולים. לדעתו, אילו היו פונים אליו טלפונית בבקשה לשחרר את החולה, הוא היה "מתנה את הסכמתו בביצוע אולטרה־סאונד תקין, המראה זרימת דם אדירה". 

פסק הדין נחתם בהתייחסות של השופטת לשאלת כימות הנזק בכסף. הרכיב הכספי העיקרי שפסקה הוא "כאב וסבל ואובדן הנאות חיים" - בסך 200 אלף שקלים. השופטת לא קבעה לתובע פיצוי גבוה יותר, מפני ש"מצב הפוריות של התובע לא השתנה כתוצאה מהתסביב", כתבה. היא הסתמכה על עדות הרופא שניתח את התובע (כאמור, ניתוח ורידים באשך השמאלי), שהעיד כי הפרמטר הקובע הוא איכות הזרע, "ובמקרה של התובע לא היתה משמעות לאובדן האשך".  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו