מיכאל וולגון ז"ל הגיע לבית החולים רמב"ם בעקבות דימום מוחי ונקבע לו מוות מוחי, שבעקבותיו משפחתו הסכימה לתרומת איברים על מנת להציל חיים. "סבא היה כמעט בן 92 במותו. היה לנו חשוב לתרום את האיברים שלו כדי שימשיך לחיות ולהיות צדיק גם אחרי מותו. הוא ניצול שואה היחידי ששרד את הגטו מכל משפחתו", סיפרה בהתרגשות נכדתו טלי.
שתי הכליות של מיכאל הושתלו, כל אחת, בשני גברים בני 74 בבית חולים רמב"ם, והכבד הושתל בהשלבי חד'רה, בת 75, בבית חולים הדסה.
לדברי ד"ר אבי ויסמן, סגן מנהל בית החולים רמב"ם, "מדובר במקרה של הצלת חיים, שפורץ את הגבולות שהיו מקובלים עד כה לתרומות איברים מבחינת גיל התורם. זו משימה מהסוג שמחייבת נכונות של צוות, שכולל מתאמי השתלות ומנתחים מיומנים, להיות זמינים ברמב"ם ולפעול בקריאה מיידית 24 שעות ביממה לוודא שתרומת איברים מצילת חיים יצאה לדרך".
ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות סיפרה כי "המרכיב המשמעותי הוא תפקודו של האיבר. הגיל הוא מרכיב חשוב, אך לא תמיד המרכזי. ידוע, שכבד וכליות ניתן לקחת מתורמים בגילאים מבוגרים יותר. בשנים האחרונות, עם העלייה במודעות לתזונה בריאה ופעילות גופנית, הגיל הביולוגי של האנשים צעיר מגילם הכרונולוגי, ולכן העלנו את גיל התורמים בכל האיברים, כל איבר לפי מאפייניו".
ד"ר אשכנזי הוסיפה כי "מדובר בתורם המבוגר ביותר שהיה לנו עד עכשיו. האיברים שלו היו באיכות טובה ולא הייתה התלבטות בקרב הצוותים המשתילים לגבי האיברים שנתרמו. השתלה כזו נותנת מוטיבציה לבתי החולים ולצוותים הרפואיים שזה אפשרי, שאין גבול של גיל בהצלת החיים".
ד"ר עבד חלאילה, מנהל יחידת ההשתלות בהדסה, וד"ר אשרף אימם וד"ר עודד ארזי, שביצעו את ההשתלה בבית חולים הדסה אמר כי "מי שממתין לכבד במשך כל כך הרבה זמן, יודע כמה שהתרומה היא בבחינת הצלת חיים - הענקת חיים מחדש. אני שמח עם ח׳דרה ועם המשפחה שלה, ויודע שהיא קיבלה כבד מצויין מהתורם המבוגר ביותר בארץ. הכבד נקלט היטב וח׳דרה מתאוששת לאט לאט ובאופן משביע רצון.
"מבחינתנו, ביצוע השתלת כבד מאדם מבוגר היא בהחלט אתגר לא מבוטל, והיא מצריכה צוות מנתחים מנוסה בניתוחים מורכבים ועדינים, אף יותר מהרגיל במקרי השתלה".
נכדתו טלי המשיכה ושיתפה על סבה כי "הוא איבד בשואה את כל משפחתו הקרובה והמורחבת. אבא שלו הצליח לעשות חור בגדר התיל, ולהבריח אותו מתחתיה וברח ליערות, והתחבא אצל משפחה אוקראינית.
"הוא וסבתא שלי עלו לארץ לפני 30 שנה, אך לצערי לא הספקתי להכירה - היא נפטרה לפני 27 שנה, בדיוק ביום שסבא נפל וקיבל את המכה בראש שגרמה לדימום המוחי.
"ב-10 השנים האחרונות הוא גר לבד לגמרי. בעיני הוא היה צדיק ומלאך, ועכשיו הוא ממשיך להיות כזה כשהאיברים שלו חיים אצל אנשים אחרים".
