למחוק את עצמך

את ספר השירה "מים מים" מאת אלכס בן־ארי תתקשו למצוא בחנויות הספרים. בן־ארי הוציא את ספר שיריו החדש בעשרות עותקים ספורים בלבד, שכולם נעשו בשיטה ייחודית וידנית, וכל זאת מבלי שיש בספר אף שיר חדש. 

למעשה, הספר הוא מעין הדפסה מחדש של ספר השירה הראשון של אלכס בן־ארי "ימים סמויים", שיצא בשנת 2008 בהוצאת כרמל. בספר החדש, בן־ארי שעוסק בעשור האחרון בשירה אקספרימנטלית ובכתיבה ובתרגום של שירי הייקו, מחק באמצעות השחרה את שירי הספר "ימים סמויים", כשהוא מותיר מכל שיר מילים ספורות בלבד. כך, השירים נראים כמו מסמך מסווג שעבר צנזורה צבאית, ומבצבצות בתוכו מילים ניצולות. באופן זה נוצרים שירים חדשים בתוך הספר הישן, והמשורר הוא מעין פסל, המגלף את פסלו מתוך גוש שיש קיים, שמשמש לו חומר היצירה.

בן־ארי לא המציא את טכניקת המחיקה כשיטה ליצירת שירים חדשים, אך בהחלט פרץ דרך באומץ כאשר שב למחוק את שיריו הישנים, ולא עבד עם שירים של אחרים. פעולה זו דורשת השלמה מלאה עם מה שנעשה בעבר, יצירתיות אדירה ואף חוש הומור של אדם שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, ולא מקדש את יצירתו. המשורר מוחק את עצמו ואת יצירתו ובכך חושף חידוש בתוך היצירה הקיימת.

גם שם הספר הוא כשיר מחיקה קצר: כותרת ספרו הראשון "ימים סמויים", הפכה ל"מים מים". בכך בן־ארי מהדהד את אזהרת רבי עקיבא במדרש מתוך מסכת חגיגה בתלמוד הבבלי, העוסק בארבעת החכמים שנכנסו לפרדס: "ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים ק"א, 7) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". בכניסה למרחב המיסטי יש להיזהר שלא לבלבל בין שיש לבין מים, השיש המוצק הוא סטטי, בעוד שהמים זורמים כל העת. כך, לפי בן־ארי, השיש של השיר הגמור והמודפס הופך בספר זה למים, משתנים, מתעצבים מחדש וזורמים - והקורא, הנכנס לפרדס הספר, עלול להתבלבל בין שיש ובין מים.

הספר ייחודי גם מכיוון שהוא כולל הד לשירים הישנים, לפני שנמחקו. השיר הישן מופיע תמיד לצד השיר החדש לאחר המחיקה, אך אינו מודפס לצידו בפשטות. חלק מן השירים הישנים הודפסו על נייר שקוף, חלקם מובאים בצורה דהויה ליד השיר המחוק ואחרים משולבים בדפים כמוסים בספר, שיש להרים כדי לגלות, ממש כמו בספרי ילדים אינטראקטיביים. 

לצד כל אלה, עמודים שלמים מציגים רק את סימני הטוש השחור שנותרו על הנייר לאחר שהמשורר מחק את השיר, ונקראים כאמנות קליגרפית מן המזרח הרחוק. הספר הופך למגרש משחקים בידי הקורא. 

אופי השירים שנוצרים לאחר המחיקה מזכיר במקצת הייקו, סוגה שבן־ארי מתמחה בה. המילים הספורות המחולצות מן השיר מביעות את הגרעין המינימלי של השיר, מחשבה אחת שהיתה כלואה בתוכו כל העת. כך, למשל, שיר זיכרון למשוררת אלישבע גרינבאום, נמחק לכדי שתי מילים בלבד: "גַּעְגּוּעַי / צְפוּפִים". דוגמה נוספת ניתן לראות ב"טיפול" שבן־ארי מעניק לשירו הנפלא הפותח את הספר "ימים סמויים":

"אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם / כָּלְשֶׁהוּ. אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ / מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט. / בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל לְהַחְרִישׁ, / הוֹמִים כְּיוֹנִים שְׂבֵעוֹת, מְרַשְׁרְשִׁים בִּנְיָרוֹתֵינוּ / גּוֹזְרִים וּמַדְבִּיקִים מִלִּים / בַּהֲמֻלָּה יַלְדוּתִית, שְׂמֵחָה / שֶׁל בַּיִת לָכוּד בְּסַעֲרַת שְׁלָגִים. / שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ. / טְרוּפֵי סְפִינוֹת מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְנוּ. / אִישׁ עַל אִיּוֹ נְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ, / נַמְצִיא כְּתָב. נַצִּיב דַּחְלִילִים בִּשְׂדוֹתֵינוּ / לְהַרְחִיק אֶת הַבְּדִידוּת. / אַךְ יֵשׁ וְרֵאוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת / וְנִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִבַּעַד לְרוֹדָנוּת הַיָּם . / קְרֵבִים לְאַט. בִּמְשׂוּרָה. בְּחֶסֶד. / בְּכֹחַ תְּנוּעָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת".

כמעט את כל מילות השיר הזה מחק בן־ארי, בווירטואוזיות רבה, והוא מותיר ממנו שלוש מילים בלבד: "מִלִּים / מִבַּעַד / תְּנוּעָתָן". מילים אלו מקפלות בתוכן את סוד הספר כולו - חדשות־ישנות ופורצות מבעד לתנועתן הישנה. 

מים מים / אלכס בן־ארי; הוצאה עצמית, 75 עמ'

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו