"תמיד הערצתי את מוסר העבודה של לימונד"
נעם חסון | אפולו אמסטרדם, הולנד
תעודת זהות: בן 22, 1.92 מ', גארד־פורוורד. גדל במחלקת הנוער של א.ס רמת השרון. בגיל נערים עבר להפועל ת"א וגם שיחק כמה משחקים בבוגרים וכן שנה אחת באליצור יבנה. מחזיק באזרחות הולנדית, ובקיץ 2019 חתם בקבוצה מהליגה הראשונה במדינה לאחר שהתייעץ עם אנשי מקצוע כמו אפיק ניסים ודני פרנקו.
כדורסל בצד הקורונה.
"התחילו פה לחסן לא מזמן באיזשהו חיסון מקומי (נעם הגיע כדי להתחסן בישראל, י"מ), אבל לא באותו קצב כמו בישראל. כל העונה אנחנו משחקים בלי קהל והשחקנים עוברים שתי בדיקות בשבוע. מי שרשום בסגל לא צריך ללכת במגרש עם מסיכה, אבל הצוות המקצועי, הצוות הרפואי ושחקנים שלא נרשמו חייבים לעטות מסיכה".
חווית עוינות בגלל היותך ישראלי?
"לא, ממש לא. להפך. בהתחלה מאוד נזהרתי וחששתי להגיד שאני מישראל כי לא ידעתי איך יקבלו את זה, אבל הם מאוד אוהבים אותנו פה והתלהבו. יצא לי להכיר אנשים מסוריה וממדינות נוספות באזור ולא הרגשתי שום עוינות".
מי המודל לחיקוי?
"כשהייתי בהפועל הסתכלתי כל הזמן על רביב לימונד. הערכתי והערצתי את מוסר העבודה שלו. בכל דבר הוא נתן את הנשמה. בתור נער היה ממגנט לראות איך הוא מתייחס למקצוע".
מתגעגע לישראל?
"בוודאי. למזלי יש לי משפחה גם באמסטרדם וגם בישראל שזה עוזר, אבל אין כמו החבר'ה בארץ והתחושה של הבית. אני מקפיד פעם בכמה זמן לחזור לארץ, להיפגש עם חברים וליהנות ממזג האוויר כי בהולנד רק חורף כל הזמן".
החלום הגדול?
"קודם כל, להיות מאושר ושהחברים והמשפחה יהיו בריאים. בכדורסל, אני רוצה להמשיך למצות את עצמי ולהרגיש שאני משתפר כל הזמן ולהגיע הכי רחוק שאפשר".
_0.jpeg)
"רוצה לייצג את המדינה ב־WNBA"
דור סער | אוניברסיטת מיין, צפון־מזרח ארה"ב
תעודת זהות: בת 21, 1.65 מ', משחקת בעמדת הרכזת. נולדה בפרדס חנה וגדלה בקיבוץ מענית. שיחקה במחלקת הנערות של עמק יזרעאל ועברה שנה אחת באקדמיה בווינגייט לפני שיצאה ב־2017 לארה"ב. סבה אורי סער היה הכוכב הגדול של הפועל בית אלפא מהליגה הלאומית (אז ליגת העל) בשנות ה־50 וה־60. בעונה הראשונה במכללות נבחרה לרוקי המצטיינת של הקונפרנס, והעונה שברה את שיא השלשות של כל הזמנים באוניברסיטה.
כדורסל בצל הקורונה.
"כל השנה התאמנו עם מסיכות. במשחקים על המגרש לא צריך מסיכה, אבל על הספסל והמאמנים כולם עם מסיכות".
מי המודל לחיקוי?
"יש שניים שאני מסתכלת לכיוונם. על סטף קרי אני מסתכלת כבר יותר מעשר שנים, עוד לפני שהוא פרץ ונהיה הכוכב שהוא היום. אני מתחברת לסגנון המשחק שלו ולקליעה המצוינת מכדרור. ויש עוד שחקנית בשם קריסטל דייג'נרפילד ממינסוטה לינקס, רכזת מעולה בגובה שלי, שכמעט נבחרה לרוקי העונה ב־WNBA".
איך זה לחגוג את פסח וחגים אחרים הרחק מהמשפחה?
"לפעמים יצא לי לעשות לבד, לפעמים יצא לי לשתף את החברות הלא יהודיות שלי, והן ממש אהבו את המנהגים שלנו. לפעמים אני הולכת לקהילה היהודית בעיר, וכמה פעמים גם הפרופסורים הישראלים שעובדים אצלנו באוניברסיטה אירחו אותי והיה נחמד מאוד".
מתגעגעת לפעמים לישראל?
"בוודאי, בדרך כלל לקראת סוף השנה, אחרי שנגמר הכדורסל ונשארים חודש-חודשיים רק של לימודים, הגעגועים עולים. אני כבר ממש מחכה לחזור ומאמינה שבקרוב אגיע לישראל".
מה החלום הגדול?
"למנף את הפוטנציאל. אני רוצה לשחק ביורוקאפ וביורוליג, ואני מאמינה שאצליח להגיע גם ל־WNBA ולייצג שם את ישראל".
"החלום? לשחק יום אחד בנבחרת"
אור סנדג'יבסקי | Covenant College Prep, ניו ג'רזי
תעודת זהות: בן 19, 1.95 מ', גארד. נולד בקיבוץ גת ושיחק במחלקת הנוער של מכבי קריית גת לפני שעבר לנוער של מכבי ראשל"צ, שם שיחק עם נועם דוברת וטל פלד. לפני כארבע שנים עברה המשפחה לניו ג'רזי בשל עבודתו של אביו. מ־2017 הוא משחק בליגת הקדם־מכללות בניו ג'רזי ובעונה האחרונה סיימה קבוצתו במקום השלישי בטבלה. העונה קלע הכי הרבה שלשות למשחק אחד בהיסטוריה של בית הספר (7), וכעת מחפש מכללה לעונה הבאה באמצעות סוכנות UVISION המסייעת לשחקנים למצוא מכללות מתאימות.
כדורסל בצל הקורונה.
"המצב פה גרוע. אנחנו משחקים עם מסיכות כל המשחק, גם השופטים והמאמנים. גם האימונים עם מסיכות, זה קשה, אבל התרגלנו. מתחילים לתת עכשיו את החיסונים, אז דברים מתחילים להיפתח".
תספר משהו מצחיק שקרה לך כשהגעת.
"תמיד מצחיק שאני מגיע לקבוצה חדשה ולראות את הפנים של כל השחקנים והמאמנים כשאני אומר שקוראים לי אור, הם לא מבינים את משמעות השם".
חווית אנטישמיות?
"כלום. אני גר בעיירה יהודית (פייר־לון, י"מ) עם שלושה בתי כנסת. בבית הספר יש לנו הרבה יהודים, ישראלים, שחורים, מקסיקנים. לא יצא לי להרגיש אף פעם תחושת עוינות. אצלנו בקבוצה אני היהודי היחיד, יש עוד איטלקי ועשרה שחורים, וביום השואה כולם ביקשו לראות סרט על השואה כדי להבין מה היה".
מי המודל לחיקוי?
"אני כל הזמן עוקב אחרי דני אבדיה, כי הוא הפרצוף של ישראל ועושה דברים מדהימים. אני קלעי ולכן אני חולה על סטף קרי וקליי תומפסון, ואני גם מאוד אוהב את לוקה דונצ'יץ'".
מה החלום הגדול שלך?
"לשחק בקולג' בדיוויז'ן 1 ולייצג בעתיד את נבחרת ישראל. אם יסתדר ללכת לאן.בי.אי, ואם לא אז לשחק בארץ. אני רוצה לעשות מספיק כסף בחיים כדי שהמשפחה שלי לא תצטרך לדאוג לכלום. אני רוצה לסדר להם הכל".
"גדלתי בבית עם זהות יהודית וקשר לישראל"
בן אייזנהארט | הפועל באר שבע
תעודת זהות: בן 30, 2.08 מ', פורוורד־סנטר. נולד במשפחה יהודית בקליפורניה ובגיל קטן עבר לאי סמוך לסיאטל. ב־2014 עשה עלייה לישראל ושיחק עונה אחת באליצור יבנה, לאחר מכן שיחק תקופה קצרה במכבי אשדוד לפני שעבר להפועל ב"ש, שבשורותיה הוא משחק כבר עונה חמישית. חברתו בשלוש שנים וחצי האחרונות היא סופיה בן גיורא, שעובדת כעורכת דין בתל אביב.
מה מחבר אותך כל כך לישראל?
"לאמא שלי יש אח שעבר לכאן מייד אחרי התיכון, וכשהייתי ילד היתה לנו קופסת מכתבים עבור אבי שהיה בטיול ממושך בישראל. זה משהו שגדלתי איתו, כי להורים שלי היה חשוב שאגדל עם זהות יהודית וקשר לישראל. רציתי לבלות כאן זמן מסוים, אבל לרגע לא חלמתי שאהיה פה שבע שנים".
למה עדיין קשה לך להתרגל בארץ?
"בארה"ב רוב האנשים בכלל לא בוהים בך בגלל שאתה גבוה. יש אולי קצת, אבל גם הם מנסים להסתיר. בישראל אנשים בהלם וישר מתחילים לדבר איתי כמה אני גבוה. זה משהו שעדיין קשה לי להתרגל אליו".
מה דעתך על חוק המתאזרחים?
"אני מבין את הדחיפות לפתח שחקנים ישראלים, אך הצעד הספציפי הזה לא בטוח יעזור ולא ישיג את מה שהוא אמור. יש הרבה צעדים אחרים שיכולים להינקט כדי לפתח צעירים. אני מבין שהמטרה היא לקדם ישראלים ואני לגמרי מבין שרוצים לראות על המגרש ילדים ישראלים שמגיעים ליורוליג, גם אני רוצה את זה, אבל יש הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות. במקביל, צריך לחשוב איך לעודד מתאזרחים להישאר בישראל יותר מעונה אחת או שתיים, כי הארץ היא מקום שיהודים אמורים להגיע אליו ולהישאר בו לפחות תקופה מסוימת".
יש לך עוד חלום להגשים?
"הפועל ב"ש זה פרויקט מדהים ואני שמח להיות חלק ממנו. זה שבאר שבע הגיעה לרמה של ליגת העל זה נפלא, ואני מקווה שנגיע יחד לשלב הבא - לשחק באירופה. אשמח להיות חלק מזה".
