באחד הלילות בבית "האח הגדול", זהבה בן פגשה את אמא שלה בחלום. "הרבה שנים לא חלמתי עליה", היא מספרת, "ופתאום היא באה אלי בחלום ואמרה לי: 'זהבה, אני איתך', והלכה. ואני אומרת לה: 'אמא, אל תלכי', מתחננת. והיא אומרת לי: 'אל תפחדי, אני איתך'. ונעלמה. כשהתעוררתי, נכנסתי לחדר של האח הגדול וסיפרתי לו על החלום".
הדברים שלה חיזקו אותך?
"מאוד. היא הבטיחה וקיימה. בערב של הגמר עברו לי בראש מיליון מחשבות. בכל פעם שהיתה הכרזה, חשבתי שעכשיו זאת אני שעומדת לצאת. ולאט־לאט אני רואה את כולם יוצאים, ואני נשארת. השיא היה כשג'וזי ואני נשארנו לבד, ואז בכלל איבדתי את זה. לא הבנתי מה קורה. בכיתי, רעדתי, הייתי בהלם מוחלט. הרגשתי שאני לא מצליחה לעמוד על הרגליים, כל הגוף שלי רעד. ניסיתי לאסוף את עצמי ולהבין מה קורה".
ואז הכריזו שאת המנצחת.
"אמא'לה, אתה אומר את זה ויש לי צמרמורת. אני הולכת בבית ואומרת לעצמי, אני לא מאמינה, אני לא מאמינה. לאורך השנים זכו אנשים שהיו יותר קולניים, שיותר בלטו, ולא האמנתי שהשקט שלי יכול לנצח. אני חייבת להגיד שהרגשתי שבורא עולם איתי, שהוא שמע את התפילות שלי. באותו רגע הרגשתי שאבא ואמא שלי איתי".
* * *
זהבה בן (52) היא סיפור הסינדרלה הגדול ביותר של המוזיקה הישראלית. נערה שגדלה בסביבת פשע בבאר שבע, במשפחה נטולת אמצעים, שהפכה בן־לילה לאחת הזמרות הגדולות בישראל, ומחלוצות הזמר הים־תיכוני בארץ. לא במקרה היא מצטלמת בגנים הבהאיים בחיפה, שמסמלים גשר שמחבר בין תרבויות ודתות - כמו שהיא רואה בעצמה מחברת בין מזרח למערב, בין עברית לערבית.
"היינו משפחה רגילה שחיה את היום־יום. לא היה כסף, אבל היתה אהבה, והיה חום, והיה כבוד. היו לי הורים מדהימים. אני זוכרת שקניתי את השמלה הראשונה והתחלתי לבכות. פתאום היה לי כסף. אמרתי לעצמי, אני לא מאמינה שקניתי שמלה.
"אבא שלי לא זכה לראות אותי מתפרסמת, וזה אחד הפספוסים שלי. רציתי שאמא שלי תראה אותי בשורה הראשונה בקיסריה ואני אשיר לה, אבל לא זכיתי. היא אף פעם לא היתה בהופעה שלי, כי היא היתה אישה חולה. אני מאמינה שאם הם היו רואים אותי, הם היו מאוד גאים בי".
את האלבום הראשון, "טיפת מזל", היא הוציאה ב־1989, בגיל 21. אחריו, בתוך עשר שנים, הוציאה עשרה אלבומים, שנמכרו במאות אלפי עותקים. אחד מהם הוא "אינתה עומרי", שבו נכנסה לנעליה הכמעט בלתי אפשריות של אום כולתום. לאלבומים האלה נלוו סיבובי הופעות, שהגיעו לשיא של עשרות הופעות בחודש.
בעשור הראשון של המילניום הוציאה חמישה אלבומים נוספים, ובהם "מלך אמיתי", שזכה להצלחה גדולה, ו"בית אבי", שכלל קאברים לקלאסיקות מהזמר העברי.
עם השנים הקריירה שלה דעכה. במקביל, צמחו לה יורשות, שהזיזו אותה הצידה. החלטות שגויות והחלפת מנהלים בזה אחר זה הביאו לכך שגדל פה דור שלא הכיר את הקול הנדיר שלה.
"בבית האח היתה לי שיחה מאוד גלויה עם ליאור כלפון. סיפרתי לו שהיו שנים שניסיתי מאוד לחזור, ולא הצלחתי. סיפרתי לו הכל, ופשוט נחנקתי. אחר כך עליתי לנסט (חדר המנוחה; ע"ס) והתפרקתי לגזרים. ברגע אחד כל העבר שלי צף לי".
עד עכשיו נמנעת מלדבר על זה.
"במשך הרבה שנים היה בי משהו שלא התעכב על מה שכבר קרה. לא הסכמתי לדבר ולא להתראיין, ופתאום הגעתי אל האח הגדול, והכל נפתח לי.
"היה לי חיבור עצום עם האח (שאותו מגלם רועי עוז, עורך התוכנית; ע"ס), הוא היה כמו אבא שלי. פתאום הרגשתי בטוחה, ואז הכל יצא לי החוצה. כשהיתה ברשת 13 הרמת כוסית לחג, פשוט חיבקתי אותו ואמרתי לו: 'אתה היית אבא שלי, פסיכולוג שלי, מורה דרך שלי'. אני לא יודעת אם בלעדיו ובלי דרור (קונטנטו) הייתי שורדת".
יש לך הסבר למה זה קרה דווקא שם?
"היה שם משהו שגרם לי להתכנס בעצמי, להיזכר בדברים. הגעתי שם למצב ששכחתי את הזהבה שאני. שכחתי את הבמות הגדולות שבהן הופעתי, שכחתי את ההצלחה שלי. הייתי זהבה, הפשוטה, הרגילה, שווה בין שווים. מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם פרטי. קשה לי להיחשף. אבל הבנתי שכדי שיקשיבו לי, צריכים להכיר אותי.
"ובבית האח זה קרה. נכנסתי לבית כי רציתי שיכירו את זהבה, את הפנים שלי. שיקשיבו לי, שיכירו את האופי שלי, את הערכים שלי. ואז, מי שלא מכיר את זהבה בן הזמרת, יכיר, ואם גם אהבו את מה שראו - מה עוד אני יכולה לבקש?"
* * *
את מסתכלת על השנים שעברו בתחושת פספוס?
"לאורך כל השנים היו קשיים. היתה לי דרך קשה, עם שנים קשות שאתה אפילו לא יכול לדמיין, אבל תמיד חיבקתי גם את זה באהבה. תמיד, גם בתקופות הכי קשות, האמנתי בעצמי.
"היו לי הרבה מנהלים, חלקם טובים וחלקם פחות טובים, אבל גם בפרידות הכי לא נעימות מעולם לא טרקתי את הדלת. גם כשפגעו בי, לא כעסתי. פשוט המשכתי הלאה".
היו מנהלים שפגעו בך, שרימו אותך. איך את יכולה לא לכעוס?
"לא אגיד לך שזה לא כאב לי ולא תסכל אותי, אבל מה הטעם להתעכב על זה? מה אני יכולה לעשות? כל מה שרציתי הוא לשיר, ולא תמיד הצלחתי לחזור למסלול שהייתי בו. היום אני יכולה להגיד לך שסלחתי לכולם. לא כי הגיע להם, אלא כי רציתי שהבפנים שלי יהיה נקי, כי הרגשתי שרק ככה אוכל להתקדם".
היום את יודעת להגיד איפה טעית?
"הטעות המרכזית היתה שהניהול לא היה נכון, ולא עצרתי את זה בזמן. אחרי ההיעלמות היה קשה לחזור".
מה התקופה הקשה ביותר שעברת?
"התקופה שלא היה לי כסף לשלם שכר דירה. עד היום אני לא מבינה מאיפה היו לי כוחות לעבור את זה. היו לילות שישנתי באוטו. וגם אז, אני שוכבת שם ומזכירה לעצמי שיום אחד יהיה בסדר".
מה עבר עלייך בתקופה הזאת?
"חודשים שלמים שהטלפון לא מצלצל. אין הופעות, אין שירים. אמרתי לעצמי, איך זה יכול להיות שמפספסים אותי? איך לא פונים אלי?"
היו רגעים שחשבת לפרוש מהמקצוע ולעשות משהו אחר?
"לא. מעולם לא חשבתי לפרוש. לא היה רגע אחד שאמרתי לעצמי, לכי תמצאי עבודה חדשה. ידעתי שאם אכניס את זה לראש, זה עוד עלול לקרות, ואז אני מפסידה הכל.
"אני לא יודעת אם אשיר כל החיים, אבל אני מבטיחה להיות שם עד שייגמרו לי הכוחות. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי, לא ויתרתי עליה גם בתקופות הכי קשות. לוותר על מתנה כזאת זה להיות כפוי טובה. היום אני בדרך חדשה, ואני הכי שמחה בעולם".
* * *
אנחנו נפגשים בביתה שבראשון לציון. השעה עדיין לא 9 בבוקר, והיא כבר אחרי איפור, שיער ומדידות של עשר שמלות וחליפות, שישמשו אותה בימים הקרובים. בסוף היא חוזרת לפיג'מת המיקי מאוס ולכוס הקפה.
"במשך שלוש שנים ניהלתי את עצמי לבד", היא מספרת. "אחרי כל מה שעברתי, לא רציתי אפילו להתווכח עם מנהל. לא היו לי הכוחות להתחיל עוד קשר עם עוד מנהל".
ההיסטוריה שלך עם המנהלים גרמה לך לאבד אמון באנשים?
"כן, אשקר לך אם אגיד שלא. הייתי יותר מדי טובה, ונתתי את כל כולי. אני זוכרת שהיו פוגעים בי, והייתי אומרת לעצמי, אבל למה. עד שהגיע יוני (יוני דרפנר, המנהל שלה בשנה וחצי האחרונות; ע"ס). כשפגשתי אותו, אמרתי לו: אין לי אמון באף אחד".
יוני: "ישבנו שעתיים וחצי, וכל השעה הראשונה היא סיפרה לי על כל מה שעברה עם המנהלים. בסוף־בסוף היא אמרה לי, מעניין אותך לנהל אותי?"
זהבה: "אמרתי לו: אני מחפשת מישהו שיהיה שותף. שיתעורר זהבה בן ושיישן זהבה בן. שיהיה חלק ממני, שיהיה משפחה. הוא הדבר הכי יפה שהכרתי בחיים. הוא כל כך נלחם עלי ודואג לי, אני לומדת ממנו כל יום. אני רואה הרבה דברים קטנים שלפעמים חושבים שאני לא רואה, ואצלו ראיתי משהו מאוד מקצועי. משהו ששם אותי ואת המוזיקה שלי בפרונט".
יוני: "הכרתי בן אדם מדהים, עם מוסר עבודה מטורף. אם היא צריכה להיות באיזשהו מקום ב־9, היא תגיע ב־8. כמו זמרת שהתחילה לעבוד אתמול. אמרתי לעצמי: אין מצב שהיא לא הדבר הגדול במדינה. חיכיתי ליום הזה, שכולם יראו רק 50 אחוז ממה שאני רואה, וזה יהיה גדול".
השאיפה הזאת התממשה הרבה יותר מהר מהמתוכנן, ותודה לאח הגדול. "פנו אלי בעבר מהתוכנית, ותמיד אמרתי לא", היא מספרת. "בחיים לא דמיינתי שאהיה בבית הזה".
יוני: "כשצלצלו אלי מההפקה וביקשו 'פגישה לא מחייבת', התקשרתי לזהבה. היא מייד אמרה לי, 'לא, אין על מה לדבר'".
זהבה: "הוא חזר על זה כמה פעמים, וכל פעם קטעתי אותו. זאת לא היתה אופציה מבחינתי".
יוני: "טפטפתי לה לאט־לאט, עד שהגענו לפגישה, ומשם השאר היסטוריה".
* * *
בואי נחזור לערב הגמר.
"ידעתי שהגמר קרוב, אבל לא ידעתי מתי. באותו יום קראו לנו לסלון, וחשבתי שאנחנו צריכים להכין תקציב, ופתאום הודיעו שהגמר בעוד כמה שעות. הייתי בהלם. המחשבה שבעוד שלוש שעות אני יוצאת מהבית לראות את הבן שלי, ויוצאת לעולם - אין אושר כזה".
מתי הבנת שיש לך סיכוי לנצח?
"מבחינתי זכיתי שם מזמן, וגם אמרתי את זה לאח הגדול. אמרתי: מתי שאצטרך לצאת, אצא, ואני אהיה עם זה בסדר. תמיד שאלתי את האח מה אומרים בחוץ, מה חושבים עלי. רציתי לדעת אם גאים בי, אם אוהבים את מה שהם רואים. אבל לא מגלים לך.
"רציתי להראות לבנות צעירות שלא משנה כמה הדרך קשה, היא אפשרית, ולהעביר ערכים של כבוד ושל סבלנות אחד לשני. כל כך רציתי שהדור הצעיר יראה את זה. אז לא רק שראו, אלא ראו והתחברו אלי. אני מרגישה שיצאתי משם בראש מורם".
לא היה רגע אחד שנפלת בו.
"מי שמכיר אותי, יודע שאני לא אחת שתריב. מה שלא שלי - לא שלי, מה שלא ענייני - לא ענייני, ואם נפגעתי ממישהו, או שהוא נפגע ממני, אני אקח אותו הצידה ואגיד לו את זה בשקט. אפשר לא להסכים, אבל אפשר גם לא להסכים בשקט. זה האופי שלי, זה הבן אדם שאני. השתדלתי להיות חברה, אמא ואחות של כולם".
לא לריב אפילו פעם אחת?
"זאת לא אני, ואם הייתי מגיעה למצבים האלה, לא הייתי נשארת שם. האח אמר לי: 'את פשוט ילדה. אני לא רואה אישה בת 52'. אני חושבת שהיה בי גם את הצד הזה, התמים והנאיבי, וזה בסדר".
"אמרתי לו: 'זאת לא אני. אם אני אהיה מישהו שהוא לא אני, אני לא אהיה פה'.
"זה מה שקרה לדרור. ברגע שהוא ראה משהו שהוא לא הוא, ושהוא לא שלם איתו, הוא אסף את עצמו ויצא החוצה. אני הכי מבינה ומעריכה אותו על זה".
צפית ברגע הזכייה שלך?
"צפיתי, ואני עדיין לא מעכלת שזאת אני. ברוך השם, קרו לי יותר מדי דברים טובים בזמן כל כך קצר - 'האח הגדול', הניצחון, קיסריה, אייל גולן. לא עיכלתי, ועד עכשיו אני לא מעכלת".
בסוף יצאת עם פיג'מה.
"אמרתי לאח: 'לא אכפת לי שאני יוצאת עם פיג'מה'. לא היה אכפת לי לצאת אפילו עם סמרטוטים. את מי זה מעניין, כפרה עליך. כל העונה הלכתי עם נעלי בית".
* * *
מה היה הרגע הכי קשה בבית?
"אחרי חודש וחצי הרגשתי שאני רוצה לצאת. נכנסתי אל האח הגדול ואמרתי לו: 'אני חנוקה'. היה לי קשה. אבל בדיעבד אני שמחה שהייתי שם, ועוד יותר שמחה שנשארתי. אחרי שעברתי את המשבר הזה, ידעתי שכל עוד הקהל משאיר אותי, אני נשארת".
מי היה הזוכה מבחינתך?
"דרור. ואמרתי לו את זה מההתחלה".
איך את מסבירה את החיבור שלכם?
"דרור ואני הכרנו עוד קודם, הוא עיצב לי פעם שמלה להופעה, אבל בתוך הבית הקשר התהדק. לעיתים נדירות אנשים נפגשים ויש ביניהם חיבור פנימי נדיר, וזה מה שקרה לנו. מהרגע הראשון, עד הרגע שהוא עזב, היינו יחד. הוא מאוד הכיל אותי. החזקנו שם אחד את השני".
מתי הוא סיפר לך שהוא רוצה לעזוב?
"דיברנו לילה אחד בשירותים, והוא לא הפסיק לבכות. הוא סיפר לי שקשה לו, אבל לא אמר שהוא עוזב כי חשש מהתגובה שלי. הוא פחד שאשבר.
"כשנודע לי שהוא עוזב, הלכתי בבית כמו משוגעת. נכנסתי לאח ובכיתי לו שלא ייתן לדרור לעזוב. שישכנע אותו להישאר. צריך גם לזכור שהקול של הבת שלו גמר אותו. אני זוכרת שהוא פשוט נשען עלי ובכה. הוא הכיל את כולם, וכולם אהבו אותו. אחרי שהוא עזב, לא נרדמתי יומיים. לא האמנתי שזה קורה לי".
דיברתם אחרי הזכייה? אתם בקשר?
"ברור".
גם החיבור עם גל גברעם היה מפתיע.
"אני לא בטוחה שהצופים בבית הצליחו לזהות עד הסוף את העומק והיופי הפנימי של גל. אתה לא יודע איזו פנימיות יפה יש לה. אני ראיתי את זה, ולא הפסקתי להגיד לה את זה. כמה שהיא יפה מבחוץ, היא אפילו יותר יפה מבפנים. היא נכנסה לי ללב והיה לי קשה עם ההדחה שלה".
איך את מסבירה את ההדחה שלה?
"לא מובן לי. גל היתה צריכה להיות בגמר".
תישארו חברות?
"בטח, איזו שאלה. אתמול התקשרתי אליה ואמרתי לה: 'בואי ניפגש'. היא באה מייד".
מה את חושבת על החיבור שלה לתום חיימוב?
"תום הוא נסיך. אין אנשים כמוהו. הוא ג'נטלמן אמיתי. הוא מת עליה, והיא עליו. אני זוכרת את השיחה שלנו, שבה היא אמרה לי: 'זהבה, נראה לי שאני מתאהבת בו, ואני ממש רוצה שזה יצליח בחוץ'. הם כל כך מתאימים. כשהיא הלכה, הוא ישב מול התמונה שלה והסתכל עליה".
זמרת לחופה כבר יש להם.
"חד־משמעית. אני מחכה לזה".
גם כשיהודה יצחקוב עזב היה קשה?
"כן. ליהודה ולי היה קשה לעכל אחד את השני בהתחלה, אבל ייאמר לזכותו שהוא מייד זיהה אותי. אמרתי לו: 'תקבל אותי כמו אמא, אני בן אדם שלא מתעמת'. אני לא באתי לחנך אף אחד, זה לא התפקיד שלי. אבל תמיד אמרתי לו, 'תהיה יותר מאופק ומתון. אני אוהבת אותך כמו אמא, אני מציעה לך את זה בשבילך'.
"שתדע לך שמאוד אהבתי אותו. הוא גאון. אבל הרגשתי שהוא לא אוהב אותי. לקחתי אותו לצד ואמרתי לו: 'אם אתה רוצה להגיד לי משהו, תהיה פתוח איתי'. והוא אמר: 'לא הכרתי אותך בהתחלה, ואני כל כך שמח וגאה בשביל בן שיש לו אמא כמוך'.
"כשהכניסו לו את אלמוג, ראיתי יהודה אחר. אמרתי לו שאני שמחה שהוא נרגע. יש בו גם צדדים יפים".
הוא התקשר לברך?
"עדיין לא".
מי התקשר לברך?
"איתי לוי היה הראשון, ואחר כך איציק קלה, עדי ליאון, ועוד הרבה. ברגע שאתאפס על עצמי, אני רוצה להחזיר להם על כל האהבה שקיבלתי".
* * *
החיבור שלך עם רמי ורד קצת הפתיע.
"לא הכרתי את רמי לפני התוכנית. כשפורסם שהוא נכנס, אמרו לי, 'תיזהרי ממנו'. למרות הכל, היה לנו חיבור מיידי. כל הזמן הרגעתי אותו. הייתי אומרת לו, 'רמי, כפרה עליך, די. תהיה מאופק'. הייתי מחזקת אותו. הוא כל הזמן רצה ללכת כי מאוד התגעגע לילדים שלו, ואני אמרתי לו, 'תישאר עוד קצת'. בימים האחרונים לפני שהוא הודח הוא כבר היה שבור. הגעגועים לבן שלו גמרו אותו".
היו גם רגעים קשים איתו.
"נכון, אחרי התקרית עם ג'וזי אמרתי לו: 'אמרת לג'וזי דברים קשים, ודע לך שאתה טועה'. ג'וזי הוא מדהים. הסיפור שלו קרע לי את הנשמה. בבית הזה כל אחד היה עם החבילה שלו, וג'וזי מבחינתי הוא הבן השני שלי. האח הגדול של בן. בכיתי שם את חיי עליו, יש בו טוב בלי סוף".
מה חשבת על רמי ולינור?
"בבית הם לא נראו לי זוג. הם היו חברים טובים, הוא תמך בה והכיל אותה מאוד. היה מאוד קשה שם, והם היו אחד בשביל השני. לינור ילדה מהממת, היא ממש נכנסה לי ללב".
אחד הרגעים הזכורים שלך בחדר האח הוא כשדיברת אליו בראש מושפל.
"נכון, זה חינוך מהבית. כשהייתי מדברת עם אבא שלי, הייתי עם העיניים למטה. גדלתי בבית פשוט, עם ערכים של כבוד להורים. עד היום, כשאני מדברת עם אנשים, העיניים שלי למטה.
"הבית הזה פתח אותי. האח אמר לי: 'ביום שתצאי מפה, את מבטיחה לי שתהיי עם הראש למעלה, ותהיי גאה בעצמך'".
אילו תגובות את מקבלת ברחוב?
"אנשים לא מעכלים שזה הבן אדם שיצא ממני. סוף־סוף זכיתי שיכירו אותי, את הבפנים שלי. ידעו שאני ביישנית ושאני סגורה, וכשזה נפתח, הם גילו אותי. הדור הצעיר לא הכיר אותי עד התוכנית. פתאום אני רואה נערים, צעירים וצעירות שאוהבים אותי, וזה מדהים. אני שמחה שהם ראו את הדרך שלי, שמוכיחה שאפשר אחרת".
ההיסטוריה מוכיחה שהמבוגרים בבית אף פעם לא זוכים.
"נכון, אמרתי ליוני שאני הולכת מקסימום לחודש".
יוני: "היא אמרה לי: 'ניפגש בעוד חודש'. אמרתי לה: 'ניפגש בליל הסדר'".
זהבה: "קיבלתי הכי הרבה מסוקי תמיכה, כל יום צעקו לי מבחוץ, ועדיין לא הבנתי מה קורה".
קשה לך לקבל את האהבה הזאת?
"ממש לא, אני מאוד נהנית ממנה. חיכיתי לה המון שנים. אנשים עוצרים להצטלם איתי, ויוני לא נותן לי. אני ממש רבה איתו על זה".
יוני: "אתה הולך איתה ברחוב - זה כמו ביבי בשוק".
זה מזכיר לך את האהבה שקיבלת בתחילת הדרך?
"תמיד אהבו אותי, גם בתקופות הכי קשות שלי, אבל עכשיו מכירים אותי לעומק, ואני מחבקת את זה בשתי הידיים. אני עדיין לא מאמינה שזה קורה לי, נשבעת לך".
* * *
אחד הרגעים המרגשים בעונה היה המפגש של הזמרת עם בן (23), בנה היחיד מנישואיה לאסף רוזן בשנות ה־90. בן מנהל לוגיסטיקה בחברת אחזקה.
"הקטע ההזוי היה שלא זיהיתי את הנעליים שלו, אבל אני אסביר לך למה. משהו במסך היה מפוקסל, וגם לא ציפיתי שיביאו אותו. מבחינתי, זה היה הרגע הכי משמעותי שלי בבית. כשהוא אמר לי שהוא בסדר ושהוא גאה בי - זה נתן לי כוח להמשיך. זה כל מה שרציתי לשמוע. אחר כך נכנסתי לאח הגדול ואמרתי לו: 'אני פה עד הסוף'".
ספרי לי על הקשר שלכם.
"בן הוא המאהב שלי. הוא כל העולם שלי".
מה יהיה כשתהיה לו חברה?
"היתה לו חברה, ואני הייתי כמו אמא בשבילה. לא נכנסתי לעניינים שלו, כי הם שלו, ואני יכולה רק לתמוך ולייעץ. כשהם נפרדו, שאלתי אותו, 'מה קרה? היא דווקא חמודה'. אני יכולה לייעץ, אבל אני לא בוחרת בשבילו. כל מה שהוא יבחר, אני אתמוך ואפרגן".
הוא בקשר עם אבא שלו?
"אבא שלו ואני התגרשנו כשהוא היה בן חודשיים, בצורה יפה. לאורך כל השנים אמרתי לו: 'בן, זה אבא שלך, והדלת שלך פתוחה בפניו כל החיים'. יש לו אבא מדהים, ואחרי הזכייה הוא גם בא אלי הביתה לברך אותי. יש לבן עוד שתי אחיות מהנישואים השניים של אבא שלו, שהוא בקשר טוב איתן".
הוא גר איתך?
"בן יעזוב אותי, כפרה? הגעגועים אליו בתוך בית 'האח הגדול' היו געגועים שכאבו בגוף. אני לא יודעת איך להסביר לך את זה. אתה במרחק של שעה ממנו, ואתה לא רואה אותו. לא משנה כמה אני אנסה להסביר לך, עד שלא חווים את הדבר הזה, לא יודעים מה זה".
* * *
היומן שלה עמוס בימים אלה כפי שלא היה זה שנים. על הפרק: שתי הופעות בקיסריה, לראשונה בחייה; הופעה בטקס הענקת פרס ישראל ביום העצמאות; ועוד. "הרבה שנים לא היה לי ככה, אבל לא כקלישאה. אני באמת האמנתי שזה יקרה".
היו רגעים שחשבת לעצמך שאולי השיא שלך מאחורייך?
"לא. ידעתי שתהיה פריחה מחודשת. תמיד היו אומרים לי, 'למה את לא עושה קיסריה?', ואני אמרתי: 'יום אחד זה יקרה'. אייל גולן התקשר אלי לבית של האח ושאל אותי אם אני רוצה לעשות קיסריה, ושהוא יתארח אצלי. מייד אמרתי, בטח. בכיתי את חיי מהתרגשות.
"תמיד רציתי להופיע בקיסריה, אבל צריך לזכור שהופעתי כבר בבמות גדולות יותר, כמו במה בצרפת עם 50 אלף איש. אני אעשה את קיסריה, לא קיסריה תעשה אותי".
גם התעשייה חיבקה אותך אחרי הזכייה.
"שמעתי שהרבה פרגנו לי. זה מהמם".
גם שרית חדד פרגנה לך והעלתה פוסט תמיכה בך.
"איזו מדהימה היא. שרית ואני מכירות הרבה שנים, והפרגון שלה לא הפתיע אותי בכלל. תמיד אמרתי שאני מתה עליה. ראיתי שגם דיקלה פרגנה לי, וזה מהמם".
תעשי עוד ריאליטי?
"אני מוכנה לבוא לבית 'האח הגדול' כאורחת בעונה הבאה".
מה תעשי עם המיליון?
"15 שנה אני גרה בדירות שכורות, עכשיו אני רוצה את הפינה שלי. מספיקה לי דירת חדר. שתהיה לי הפינה שלי, עם תמונות של ההורים שלי ואחיות שלי. אני אותה זהבה פשוטה מבאר שבע. אני אוהבת את זהבה ההיא".
המשפחה פרגנה לך אחרי הזכייה?
"כולן היו פה אחרי הזכייה. גם אתי. אנחנו בקשר טוב הרבה שנים. היו לנו ויכוחים בעבר, עליות ומורדות כמו בכל משפחה, אבל עכשיו אנחנו בסדר גמור".
את מאושרת?
"תמיד הייתי, לא רק עכשיו. גם במקום הקטן שלי, וגם בתקופות הפחות טובות שלי, הייתי מאושרת. פשוט לא ראו את זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
