באחד הלילות בבית "האח הגדול" זהבה בן פגשה את אמא שלה בחלום. "הרבה שנים לא חלמתי עליה", היא מספרת, "ופתאום היא באה אלי בחלום ואמרה לי, 'זהבה, אני איתך', והלכה. ואני אומרת לה, 'אמא, אל תלכי', מתחננת. והיא אומרת לי, 'אל תפחדי, אני איתך', ונעלמה. כשהתעוררתי, נכנסתי לחדר של 'האח הגדול' וסיפרתי לו על החלום".
החלום התגשם, ולפני כמעט שבועיים היא חדרה למאות אלפי צופים ללב וניצחה ב"האח הגדול", אבל היא לעולם לא תשכח גם את הימים הפחות טובים. "לאורך כל השנים היו קשיים. היתה לי דרך קשה, עם שנים קשות שאתה אפילו לא יכול לדמיין, אבל תמיד חיבקתי גם את זה באהבה. תמיד, גם בתקופות הכי קשות, האמנתי בעצמי", היא מספרת. "היו לי הרבה מנהלים, חלקם טובים וחלקם פחות טובים, אבל גם בפרידות הכי לא נעימות, מעולם לא טרקתי את הדלת. גם כשפגעו בי, לא כעסתי. פשוט המשכתי הלאה".
היו מנהלים שפגעו בך, שרימו אותך. איך את יכולה לא לכעוס?
"לא אגיד לך שזה לא כאב לי ולא תסכל אותי, אבל מה הטעם להתעכב על זה? מה אני יכולה לעשות? כל מה שרציתי הוא לשיר, ולא תמיד הצלחתי לחזור למסלול שהייתי בו. היום אני יכולה להגיד לך שסלחתי לכולם".
היום את יודעת להגיד איפה טעית?
"הטעות המרכזית היתה שהניהול לא היה נכון, ולא עצרתי את זה בזמן. אחרי ההיעלמות היה קשה לחזור".
מה התקופה הקשה ביותר שעברת?
"התקופה שלא היה לי כסף לשלם שכר דירה. עד היום אני לא מבינה מאיפה היו לי כוחות לעבור את זה. היו לילות שישנתי באוטו. וגם אז, אני שוכבת שם ומזכירה לעצמי שיום אחד יהיה בסדר".
זהבה בן (52) היא סיפור הסינדרלה הגדול ביותר של המוזיקה הישראלית. נערה שגדלה בסביבת פשע בבאר שבע, במשפחה נטולת אמצעים, שהפכה בִן־לילה לאחת הזמרות הגדולות בישראל. עם הזמן הקריירה מעט דעכה, אבל לפני שבועיים היא חזרה באופן רשמי ובענק, והיא עדיין לא מעכלת.
"בערב של הגמר עברו לי בראש מיליון מחשבות. בכל פעם שהיתה הכרזה, חשבתי שעכשיו זאת אני שעומדת לצאת. ולאט־לאט אני רואה את כולם יוצאים, ואני נשארת. השיא היה כשג'וזי ואני נשארנו לבד, ואז בכלל איבדתי את זה".
ואז הכריזו שאת המנצחת.
"אמא'לה, אתה אומר את זה ויש לי צמרמורת. אני הולכת בבית ואומרת לעצמי, אני לא מאמינה, אני לא מאמינה. לאורך השנים זכו אנשים שהיו יותר קולניים, שיותר בלטו, ולא האמנתי שהשקט שלי יכול לנצח".
הראיון המלא: מחר ב"שישבת"
